פסק דין
העותר 2 (להלן: "לנצמן") הוא אזרח ישראלי, ואילו העותר 1 (להלן: "פובדורה") הוא אזרח הפיליפינים. העותרים טוענים כי הם בני-זוג, וכי מטעם זה ומאחר שהם מקיימים חיים משותפים מזה למעלה מ-12 שנים, זכאי פובדורה למעמד של קבע בישראל. לחלופין עתרו העותרים כי בית המשפט יקבע כי לעותרים תינתן תקופת ניסיון נוספת, בה ייבחן הקשר הזוגי ביניהם על ידי המשיב.
עניינה של העתירה הוא בהחלטתה של יו"ר ועדת ההשגה לזרים (להלן: "יו"ר ועדת ההשגה") מיום 5.4.12 (נספח 1 לעתירה, להלן: "ההחלטה"), במסגרתה נדחתה בקשת העותרים להכיר בהם כבני-זוג ולהעניק לפובודרה מעמד על יסוד החיים המשותפים ביניהם.
לטענת העותרים, עבר מר פובדורה לגור בדירה בה גר מר לנצמן בסמוך לאחר ההיכרות בין השניים בשנת 2000. בשנת 2002 פנו העותרים אל המשיב בבקשה להכיר בקשר הזוגי שלהם. מר פובדורה קיבל לראשונה אשרה מסוג ב/1 ביום 22.5.2003. ביום 28.11.04 שודרג מעמדו של מר פובדורה למעמד של תושב ארעי לפרק זמן של שנה. אשרה זו הוארכה מעת לעת עד שנת 2008.
ביום 24.1.08 נערך לעותרים ראיון לבחינת כנות הקשר שלהם. ביום 24.3.09 נערך להם ראיון נוסף, ולאחריו הוחלט להמשיך ולבחון את כנות הקשר ביניהם. רישיון השהייה של מר פובדורה הוארך לכן לשנה נוספת.
לטענת המשיב, לאחר הראיון הראשון מיום 24.1.08, התעורר חשד ביחס לכנות הקשר בין העותרים. לאחר מכן, קיבלה יחידת עו"ז מידע ביחס לעותרים, שבעקבותיו נערך ביום 6.9.2009 סיור של פקח מטעם המשיב בדירה ברחוב לווינסקי 87 – הדירה בה לטענת העותרים הם גרו יחד באותו מועד (דירה זו תכונה להלן: "הדירה ברחוב לוינסקי"). לגישת המשיב, התברר באותו סיור כי מר פובדורה גר בדירה ברחוב לוינסקי לבד, בנפרד ממר לנצמן.
לאחר מכן, ביום 10.6.10 נערך לעותרים ראיון נוסף, שלאחריו הוחלט שלא להאריך את שהייתו של מר פובדורה בישראל. העותרים הגישו ערר על החלטה זו, והערר נדחה. ביום 11.10.2010, נדרש מר פובדורה לעזוב את הארץ.
העותרים הגישו עתירה קודמת לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (עת"מ (י-ם) 49250-12-10, להלן: "העתירה הקודמת"). בפסק-הדין שניתן במסגרת העתירה הקודמת ביום 17.3.11, קבע בית המשפט (כב' השופטת בן-אור), כי עניינם של העותרים יוחזר לבירור באמצעות תשאול נוסף, בו תינתן לעותרים הזדמנות להמציא ראיות בהתייחס לדו"ח הסיור של יחידת עו"ז שהתייחס לביקור בדירה ברח' לוינסקי. בעקבות פסק-הדין בעתירה הקודמת אכן נערך לעותרים שימוע נוסף ביום 4.8.11, ולאחריו החליטה יו"ר ועדת ההשגה לדחות את בקשתם להכיר בהם כבני זוג. כפי שצוין לעיל, החלטה זו היא נושא העתירה הנוכחית.
החלטת יו"ר ועדת ההשגה לזרים
בהחלטה קבעה יו"ר ועדת ההשגה, כי הוכחת כנות הקשר בין הצדדים היא המרכיב המרכזי בבחינת בקשה למתן מעמד לבן זוג זר של אזרח ישראלי. הנטל להוכיח את כנות הקשר מוטל על המבקש לקבל מעמד בישראל, כאשר הנטל המוטל על ידועים בציבור הוא נטל כבד יותר מאשר הנטל המוטל על בני זוג הנשואים זה לזה. יו"ר הוועדה קבעה כי העותרים לא הרימו את הנטל, ולא הוכיחו כי הם גרים יחד.
אחד הכלים לבחינת כנות הקשר הוא ה"שימועים" שנערכים לבני הזוג. במקרה דנן, לאחר שהתקבל דיווח לפיו מר פובדורה מתכוון להשיג מעמד בישראל במירמה, וכי הוא גר בדירה ברחוב לוינסקי לבדו ללא מר לנצמן, נערך ביקור בדירה. תוצאות הביקור אימתו את הדיווח, שכן הדירה ברחוב לוינסקי היתה דירת חדר, שבה היו מיטת יחיד וארון בגדים - בו נמצאו בגדיו של מר פובדורה בלבד.
ראיון נוסף נערך לעותרים לאחר פסק הדין בעתירה הקודמת, כדי לתת לעותרים הזדמנות להגיב על ממצאי הדו"ח שקבע כי הם אינם גרים יחד, ולהמציא ראיות ככול שיש בידיהם, כדי להוכיח את הטענה לפיה הם גרים באותה דירה.
יו"ר הוועדה התייחסה לראיון הנוסף, וקבעה כי בראיון זה הכחישו העותרים את ממצאי הביקור באופן סתמי, ולא הצליחו לסתור אותם. העותרים טענו כי בדירה היתה גם מיטה זוגית שהפקח שערך את הביקור לא ראה אותה. אולם בהחלטה נקבע כי הגם שהעותרים הגישו תמונה שהיתה אמורה להוכיח את הטענה הזו, התמונה היתה חשוכה, ולא ניתן היה לראות מה צולם בה.
יו"ר ועדת ההשגה התייחסה לטענת העותרים לפיה הם עברו לגור בדירה אחרת, גדולה יותר, בחודש ספטמבר 2009. היא קבעה בהחלטה כי טענה זו אינה רלוונטית, משום שהיא אינה מתייחסת למועד הביקור של הפקח מטעם יחידת עו"ז. על כל פנים, טענה זו לא הוכחה, משום שהיא לא נתמכה בכול ראייה. יו"ר ועדת ההשגה אף ציינה כי מסקנתה מתחזקת לאור העובדה כי בין העותרים אין שיתוף כלכלי, אין להם רכוש משותף ואין להם מעורבות אמיתית זה בחייו של זה. העותרים אינם מבלים יחד, והם מנהלים למעשה את חייהם בנפרד. מר לנצמן אף אינו משתתף בתשלום שכר טרחת עוה"ד בקשר עם ניהול ההליכים שנועדו להסדיר את מעמדו של מר פובדורה. עוד נקבע בהחלטה כי אף אם העותרים אכן גרים יחד וקיימת ביניהם תלות המבוססת על אינטרסים הדדיים, אין די בכך כדי להגדירם כידועים בציבור.
טענות הצדדים
בסיכומים מטעמם טענו העותרים כי הם אכן חיים חיי שיתוף ומנהלים משק בית משותף. הם טענו כי בשימוע שנערך להם לאחר פסק הדין בעתירה הקודמת, סירבו נציגי המשיב לקבל לעיונם תמונות של הדירה ברח' לוינסקי, תמונות שנועדו להוכיח כי שני העותרים גרו בדירה זו יחדיו. העותרים אף המציאו תצהירים של בני משפחה קרובים מהם עולה כי הם אכן בני זוג.
העותרים טענו כי לא הוצג להם פרוטוקול הפעולה של הפקח שערך את הסיור בדירה ברח' לוינסקי, וכי הסיכום שהוצג להם איננו חתום ולא ברור על ידי מי ומתי הוא נערך. מר פובדורה שהיה נוכח בביקור הפקח, טען כי הוא לא היה מודע למטרת הביקור, ולכן לא הראה לפקח את המיטה הזוגית שנמצאה בחדר הסמוך לחדר בו ביקר הפקח.
העותרים הוסיפו וטענו כי במשך 7 שנים הכיר בהם המשיב כבני זוג, חרף העובדה שלא היה להם חשבון בנק משותף. לטענתם, אם לא היה ביניהם שיתוף רכושי, הרי זה רק משום שהם היו חסרי רכוש. העותרים הוסיפו כי מהראיון שנערך להם עולה כי היה ביניהם שיתוף כלכלי, וכי הם מסייעים זה לזה כאשר יש בכך צורך בהתאם למצבם הכלכלי. מר פובדורה אכן רכש בית בפיליפינים, אולם הוא עשה כן בתחילת הקשר בין בני הזוג, ורק על מנת לסייע לבני המשפחה שלו בפיליפינים.
עוד ציינו העותרים כי מערכת יחסים בין בני זוג הומוסקסואליים שאין להם ילדים משותפים, היא שונה ממערכות יחסים זוגיות אחרות, ויש לבחון אותה באופן שונה ממערכת יחסים שקיימת בין בני זוג הטרוסקסואלים. ודאי שהיא שונה ממערכת היחסים בין בני זוג המגדלים יחד ילדים משותפים.
העותרים טענו כי החלטתה של יו"ר ועדת ההשגה בעניינם היתה שגויה. לטענתם, נמסר ככול הנראה מידע שגוי ביחס אליהם, מידע ממנו הסיק המשיב כי בשנת 2009 העותרים לא גרו יחד. העותרים טוענים כי אין מקום להסתמך על ממצאי הדו"ח ממנו עולה לכאורה כי הם לא גרו יחד במועד בו נערכה הביקורת בדירה ברחוב לוינסקי. הם מוסיפים כי מנגד, מול האמור בדו"ח, הם הציגו ראיות רבות מהן עולה כי הם אכן בני זוג. לגישת העותרים, את הדירה ברחוב לוינסקי בה ביקר המפקח מטעם המשיב, הם עזבו בחודש ספטמבר 2009, שאז הם עברו להתגורר בדירה אחרת. כשנה לאחר מכן, הם עברו לגור בדירה אחרת נוספת, ברח' קפאח 14 בתל אביב.