משרד הבטחון ערער על חיובו לסלק ידו ממקרקעין בסמוך למתחם סי אנד סאן

השופט ד"ר קובי ורדי

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב ( כבוד השופט ישי קורן) מיום 1/2/12 בת.א 37608-08 שקיבל את תביעת המשיבים כנגד המערערת, לסילוק ידה של המערערת מהמקרקעין, תוך חיוב המערערת בתשלום דמי שימוש ראויים, הכל כפי שיפורט להלן.

2.         מדובר בתביעה לסילוק יד ותביעה כספית ע"ס 758,825 ש"ח שהגישו המשיבים כנגד המערערת.

המשיבים הינם הבעלים במשותף של כ-30% (בחלקים בלתי מסויימים) של מקרקעין באיזור חוף תל ברוך ליד פרוייקט סי אנד סאן הידועים כחלקה 8 בגוש 6625 (להלן: "המקרקעין").

המשיבים טענו כי לפני שנת 1990 תפסה המערערת חזקה ייחודית בחלקים שונים של המקרקעין (לפי קביעת בימ"ש קמא מדובר בכ- 3 דונם) ובכלל זה הרחיבה את שטח המתקן הבטחוני המצוי בסמוך ונמצא בשימוש המערערת, הקימה אנטנות בשטח המקרקעין וסללה במקרקעין כביש וחניון המשמש כמגרש חניה לבאי המתקן הבטחוני.

3.         אין מחלוקת שחלק מבעלי המקרקעין ניהלו כבר הליכים קודמים כנגד המערערת והגישו נגדה תביעה לסילוק יד ולדמי שימוש ראויים ובהליכים אלו ניתן ביום 8/7/01 פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק 1203/97 ע"י כבוד השופטת חיות, שבו הורה בית המשפט למערערת לסלק ידה מהמקרקעין ולעקור את המתקנים שהתקינה במקרקעין, לרבות האנטנות, כביש האספלט, דרך הכורכר ומשטחי החניה, כשניתנה למערערת שהות של 12 חודש להיערכות לביצוע פסק הדין.

אין גם מחלוקת גם שלאחר פסק דין זה, פינתה המערערת חלק מהמקרקעין והפקיעה את זכות החזקה והשימוש בחלק אחר של המקרקעין לתקופה של 5 שנים, כשצו תפיסת החזקה פג בחודש אוקטובר 2007. כן הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בת.א 1100/00 לתשלום דמי שימוש ראויים מיום 10/02 עד 10/07 בשיעור דומה לזה שנפסק ע"י בית משפט קמא.

4.         המשיבים טענו כי המערערת המשיכה להשתמש בדרך הגישה למתקן הבטחוני ובחניון ללא זכות שבדין ושהשימוש הייחודי שעושה המערערת במקרקעין מהווה הסגת גבול והתעשרות שלא כדין ע"י המערערת ולכן התבקש להורות על סילוק יד המערערת מהמקרקעין ותשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשתה המערערת במקרקעין מ- 10/07 ועד סוף שנת 2011 בגובה 6% לשנה משווי המקרקעין, כשחלקם של המשיבים בדמי השימוש עומד לפי חלקם היחסי במקרקעין על כ- 30%.

5.         המערערת טענה כי גם היא בעלת 4% מהזכויות במקרקעין ושהיא לא תפסה מעולם חזקה ייחודית בשטח החניה ובדרך המובילה אל החניה וכי אינה מונעת שימוש בשטח זה מאחרים והדרך הייתה פתוחה כל העת לציבור הרחב שעשה בה שימוש.

המערערת טענה גם כי אין נפקות לכך שתוקף ההפקעה היה רק עד 10/07 וזאת מחמת הסבירות והנחיצות של השימוש שנעשה ע"י המערערת במקרקעין. כן טענה המערערת כי מדובר במקרקעין שלא ניתן לעשות בהם שימוש על פי כל דין ועל כן לא נגרם למשיבים כל נזק כתוצאה מהשימוש שעושה המערערת במקרקעין וממילא המשיבים לא זכאים לדמי שימוש ראויים, כשהשימוש במקרקעין מוגבל בין היתר מחמת קיומו של המתקן הבטחוני בחלקה הסמוכה.  
כן השיגה המערערת על גובה דמי השימוש הראויים שנתבעו ואופן חישובם ע"י המשיבים וע"י השמאי מטעם בית המשפט.

פסק דינו של בית משפט קמא

6.         בית המשפט החליט לקבל את התביעה לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש ראויים בכפוף לסכומים שנקבעו ע"י השמאי מטעם בית המשפט.

בית המשפט קבע כי טענות המערערת לגבי אופי השימוש שנעשה על ידה במקרקעין ושאינו שולל שימוש במקרקעין מהציבור הרחב, הן טענות מקוממות, כפי שנקבע גם בעבר על ידי כבוד השופטת חיות בהליכים בת.א 1203/97, ומדובר בשימוש שנעשה ע"י המערערת לצרכיה הבטחוניים, שימוש השולל שימוש במקרקעין מיתר בעלי הקרקע, שימוש ייחודי המיועד לצורכי המתקן הבטחוני הסמוך ולכן גם הוצא צו ההפקעה.

לכן, מדובר בהתעלמות של המערערת מזכויות הקניין וזכויות הבעלות של המשיבים ובהחזקה שלא כדין של המקרקעין מאז פג צו ההפקעה ב-10/07, בלא ששולמו דמי שימוש ראויים.

לכן ניתן צו לסילוק יד המערערת מהמקרקעין שייכנס לתוקפו תוך 12 חודשים ממועד מתן פסה"ד (1/2/12) אלא אם תוסדר עד אז תפיסת המקרקעין על פי דין.

דהיינו ביום 1/2/13 היה על המערערת לסלק ידה מהמקרקעין ובעניין זה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ע"י המערערת, בקשה שנדחתה על ידי בית משפט קמא, בה נאמר שהמדינה עומדת להשלים את פינוי המתקן הבטחוני הצבאי כולו עד 30/6/13 ועד למועד זה מבוקש עיכוב ביצוע פסק הדין וביום 7/3/13 ניתן על ידי צו ארעי המעכב באופן ארעי את ביצוע פסק הדין (ולעניין עיכוב הביצוע המבוקש אתייחס בהמשך פסק הדין).

7.         לגבי דמי השימוש הראויים, קבע בית משפט קמא שהמשיבים זכאים להם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, כשהעקרון המזכה את המשיבים בדמי שימוש ראויים נקבע בהסכמת הצדדים בהסכם פשרה בהליכים בעבר בבית המשפט המחוזי.

לגבי גובה דמי השימוש הראויים קבע בית משפט קמא כי הצדדים חתמו על מינוי השמאי חיים מסילתי (להלן: "השמאי") כשמאי מוסכם מטעם בית המשפט בכפוף לשמירת זכות הצדדים לחקרו על חוות דעתו, וכך נעשה גם בפועל. השמאי קבע כי ראוי להעריך את דמי השימוש הראויים לפי תשואה של 6% לשנה משווי הקרקע, כששווי הקרקע חושב לפי זכות הבעלות המלאה בנכס פנוי וריק.