טנוס נ' רוזן

פסק דין

תביעה בגין טענות להוצאת לשון הרע ולתקיפה בין שכנים.

א. מבוא:

1.התובע, עורך דין במקצועו, מתגורר בבניין דירות בשדרות הצבי 42 בחיפה.

התובע משמש כיו"ר ועד הבית.

התובע מתגורר בקומה מינוס 3, וצמוד לדירתו נמצאת חצר שהינה חלק מהרכוש המשותף של הבניין.

2.הנתבע רכש דירה בקומה החמישית באותו בניין.

במהלך החודשים נובמבר- דצמבר 2010, וטרם כניסתו לגור בדירה, החל הנתבע לבצע עבודות שיפוצים, ובכלל זה, הרחבת מחסן על גג הבניין.

3.דיירי הבית המשותף סברו כי ההרחבה שמבצע הנתבע על הגג פוגעת ברכוש המשותף, שכן נטען כי בוצעה, בין היתר,העתקת דוודי שמש של חלק מדיירי הבניין ללא רשותם, ופתיחת חלונות ו/או דלת בקיר המחסן.

אשר על כן ולאחר שהתקבלה החלטה של נציגי וועד הבית (כאמור בפרוטוקול מיום 11/11/10), פנה הוועד לעירית חיפה על מנת שזו תפעל כנגד עבודות הבנייה שמבצע הנתבע. נטען כי העיריה הגישה כתב אישום כנגד הנתבע בביהמ"ש לענינים מקומיים - הליך 703/11).

4.כן הוגשה ביום 6/3/12 תביעה למפקחת על הבתים המשותפים, כנגד הנתבע ורעייתו, על ידי נציגות הבית המשותף ו - 23 דיירים (בכללם גם התובע), בה נדרש הנתבע לסלק ידו מגג הבית המשותף, ובכלל זה, להרוס מחסן שבנה.

5.בפסק דין שניתן ע"י המפקחת על הבתים המשותפים ביום 15/8/12, התקבלו טענות הדיירים, והנתבע חוייב להסיג גבולות חיצוניים של המחסן שבנה ולסלק מהגג מטלטלין נוספים שהניח במקום.

בין היתר נאמרו בפסק הדין הדברים הבאים:

"לא התרשמתי שבעלי הדירות או חברי הנציגות או מי מהם מתעמר בנתבעים. נהפוך הוא: התרשמתי שהנתבעים מתעלמים גם מהנציגות וגם מבעלי הדירות ולא עוד אלא שמסבים נזקים לרכוש המשותף. ראה הודאת הנתבע בחוצפתו כי רבה – על כך שחתך צינור מים וקו חשמל השייכים לתשתית המשותפת....

התרשמתי שלא זו בלבד שחברי הנציגות אינם נוהגים בנתבעים איפה ואיפה אלא שהנתבעים הם שנוהגים באופן כוחני כלפי חברי הנציגות...

לולא הכוחנות שגילה הנתבע הייתי רואה בהנחת אדניות בקדמת המחסן בבחינת שימוש סביר ברכוש המשותף. אינני יכולה לאפיין התנהגות זו כשימוש סביר על רקע הכוחנות בה נוהג הנתבע...".

6.בהליך זה טוען התובע כי בעקבות ההליכים שננקטו כנגד הנתבע על ידי העיריה (בעקבות תלונות ועד הבית כאמור בסעיף 3 לעיל), החל הנתבע להתנכל לו באופן אישי בהיותו יו"ר ועד הבית, לתקוף אותו ולהשמיע הערות גזעניות בנוגע למוצאו זאת בניסיון להשפילו ולבזותו.

7.בכתב התביעה ובתצהירו מפרט התובע חמישה אירועים שונים בגינם הוגשה התביעה. בארבעת האירועים הראשונים נטען כי הנתבע עבר על חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965, ובאירוע השני והחמישי מיוחסת לנתבע תקיפה (כאמור בסעיף 23 לפקודת הנזיקין), ועוולת מטרד ליחיד (כאמור בסעיף 44 לפקודת הנזיקין).

8.הנתבע מכחיש את ההתבטאויות המיוחסות לו, וכן את אירועי התקיפה הנטענים.

לטענתו חילוקי הדעות בין הצדדים הינם על רקע השתלטות התובע, יחד עם שתי משפחות נוספות בבנין (יורם וסיגל שוורץ, והוריו של יורם – מירה וערד שוורץ) על ניהולו של הבניין ועל הרכוש המשותף, ואולם בכל הויכוחים שהיו ביניהם מעולם לא אמר לתובע, לטענתו, את הביטויים הנטענים ולא ביזה את התובע בגין גזעו או מוצאו.