שרון נ' רוטשילד

פסק דין

1.תביעה כספית ע"ס של 30,000 ₪ שעניינה נזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב מעשיהטרדה של הנתבע.

2.הליך זה הינו הליך שלישי בין הצדדים - שכנים לשעבר; לתביעה זו קדמה תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבע, במסגרתה טענה כי זה הרעיל והמית את חתולתה וכן בקשה שהגישה נגדו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת.

מאז, ולאחר שהתובעת הגישה נגד הנתבע תלונה במשטרה בגין הרעלת החתולה, היא סובלת – כך לטענתה – ממעשי הטרדה של הנתבע, הבאים לידי ביטוי בשפיכת שתן וצבע על שמשת רכבה ו'פנצ'ור' גלגלי הרכב (הוצאת אויר מהגלגלים), בהזדמנויות שונות.

3.התובעת טענה כי מאז עברה להתגורר ליד הנתבע, הוא מציק לה ומטריד אותה באופן מתמיד ואף לא הפסיק לעשות כן גם לאחר מעברה לביתה החדשה מזה יותר משנה. לשיטתה, הוא נהג להטריד גם אנשים אחרים אשר העזו להתלונן נגדו על הרעלת חתולים בשכונה וכולם כאחד סובלים ממנו.

לצורך חשיפת מעשיו של הנתבע התקינה התובעת בביתה מצלמות ובדיון הציגה סרטון המתעד לטענתה את מעשיו של הנתבע.

4.מנגד, מכחיש הנתבע את כל המיוחס לו וטען "לא היה ולא נברא". אשר לסרטון שהוצג, טען כי מי שמופיע בסרטון זה לא הוא.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, לאחר ששמעתי את עדותם והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, לאחר שצפיתי בסרטון שהגישה התובעת ולאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון בהליך שהתנהל בין הצדדים לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, אני מוצאת לקבל את התביעה.

6.ראשית אציין כי עדותה של התובעת היתה עקבית וסדורה והיא עשתה עלי רושם אמין. ניכר היה מעדותה כי היא סובלת מהתנהלותו של הנתבע וכי היא פונה לביהמ"ש בתביעה אמיתית למתן סעד, לאחר שתלונותיה במשטרה לא הביאו להפסקת ההטרדה מצידו של הנתבע והליכים קודמים שנקטה נגדו לא הרתיעו אותו.

מנגד, איני מקבלת את עדותו הלאקונית והכחשתו הגורפת של הנתבע.

שנית, עיינתי בסרטון שהגישה התובעת ושוכנעתי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי מי שמופיע בסרטון הוא הנתבע. אומנם הפנים אינם נראים בבירור, עם זאת ולאחר השוואה גם של מבנה הגוף, בין הנתבע שהתייצב באולם ביהמ"ש לבין מי שנראה בסרטון, שוכנעתי כי מדובר באדם אחד. עניין זה גם זכה לתימוכין בעדותו של עד שזימנה התובעת, שהינו שכן משותף לשניהם ומכיר את הנתבע היטב משכנות רבת שנים. עד זה העיד כי הוא צפה בסרטון וכי הוא מזהה בו את הנתבע בבירור.

בסרטון ניתן לראות כי הנתבע שופך מתוך כוס/כלי, בשתי הזדמנויות שונות, נוזל על שמשת רכבה של התובעת.

שלישית, המבקשת פנתה, כאמור, בעבר אל ביהמ"ש בבקשה למתן צו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת (ה"ט 14564-01-10). ביהמ"ש (כב' השופטת אטיאס) קבע ביום 25.1.10, לאחר ששמע את הצדדים באריכות, כי הנתבע נקט כלפי התובעת בהטרדה מאיימת כמשמעותה בחוק. קביעה זו מבוססת, בין היתר, על טענות התובעת בדבר הוצאת אויר מגלגלי רכבה.

7.על בסיס כל האמור, אני נותנת אימון בגרסתה של התובעת בדבר מעשי ההטרדה של הנתבע, הגם כי התרשמתי כי היא הפריזה בתיאור תדירותם שכן חרף התקנת מצלמות בביתה, היא לא הצליחה לצלם את הנתבע, בשעת מעשה, מספר רב של פעמים (ולא נעלמה מעיני טענתה של התובעת כי בתקופה הראשונה, המצלמה לא עבדה).

8.במכלול הדברים, לאחר ששקלתי את נסיבות העניין, את הנזק הכספי, הטרדה, הטרחה ועוגמת הנפש שנגרמו לתובעת עקב מעשי הנתבע, אני מחייבת אותו לשלם לתובעת פיצוי כולל בסך של 6,000 ₪.

בנוסף, אני מחייבת אותו לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

לא מצאתי מקום לחייב את הנתבע במלוא סכום הקבלות שצירפה התובעת, שכן לא שוכנעתי כי כל ההוצאות היו חיוניות ונחוצות.

בשולי הדברים, אך לא בשולי העניין, אין לי אלא להצר על כך שהנתבע, כבן 85, לא הפיק את הלקח משני הליכים משפטיים (מול התובעת) שתוצאותיהם היו נגדו, מתעלם מקודים חברתיים, מוסריים ומשפטיים בסיסיים ומטריד את התובעת במעשים לא מכובדים ולא הולמים ואין לי אלא לקוות כי הליך זה יסיים את מסכת ההטרדות שנוקט הנתבע !

הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסה"ד לידיו של הנתבע, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.