כתב האישום המתוקן:
הנאשמת הורשעה על פי הודאתה במסגרת הסדר טעון בכתב אישום מתוקן בו מתוארת מסכת ארוכה של עבירות שביצעה הנאשמת במהלך שנת 2010, ובמרכזה 14 מקרים שונים בהם גנבה ביחד עם שני ילדיה הקטינים מתוך תיבות דואר שונות ברחבי נתניה כרטיסי אשראי אשר נשלחו על ידי חברות האשראי ללקוחותיהם. לאחר גניבת הכרטיסים נהגה הנאשמת להתקשר לחברות האשראי על מנת להפעיל את הכרטיס. או אז ערכה הנאשמת ניסיונות לרכוש מוצרים שונים באמצעות כרטיסי האשראי הגנובים. בחלק מהמקרים, כמפורט בכתב האישום, לא צלחו הניסיונות, אך באמצעות מרבית כרטיסי האשראי הגנובים הצליחה הנאשמת לבצע רכישות בהיקף כולל של כ- 14,000 ש"ח. בין היתר ערכה הנאשמת קניות בכרטיסים בחנויות ביגוד והנעלה, במסעדות ובחנויות ממכר למזון, בבתי קולנוע, בתחנות דלק ובחנויות להשכרת סרטים. בשני אישומים נוספים (ראו אישומים 5 ו- 22) הורשעה הנאשמת בגניבת תיקים, פעם אחת במשרדי המוסד לביטוח לאומי ופעם נוספת בקניון השרון. באחד התיקים הגנובים נמצאו שני כרטיסי אשראי, והנאשמת רכשה באמצעותם מוצרים בשווי כ- 600 ש"ח.
בגין מכלול מעשים אלה הורשעה הנאשמת במסגרת כתב האישום המתוקן ב- 16 אישומים שונים בעבירות הבאות: גניבת דבר דואר בצוותא (13 פריטים) - עבירה על סעיף 97 לחוק רשות הדואר ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, גניבת כרטיס חיוב בצוותא (14 פריטים) - עבירה על סעיף 16(א) לחוק כרטיסי חיוב ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, ניסיון הונאה בכרטיס חיוב (13 פריטים) - עבירה על סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, הונאה בכרטיס חיוב (11 פריטים) - עבירה על סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, גניבה (2 פריטים) - עבירה על סעיף 384 לחוק העונשין, גניבה בצוותא - עבירה על סעיף 384 + סעיף 29 לחוק העונשין, גניבת כרטיס חיוב - עבירה על סעיף 16(א) לחוק כרטיסי חיוב. אציין כי כתב האישום המקורי כלל שישה אישומים נוספים בעבירות דומות, אשר נמחקו במסגרת ההסדר הדיוני שגובש בין הצדדים, אשר על פיו נשלחה גם הנאשמת לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן.
תסקיר שירות המבחן וחוות הדעת הפסיכיאטרית:
בעניינה של הנאשמת הגישה קצינת המבחן תסקיר מקיף וממצה, ממנו עולה כי מדובר באשה כבת 50, גרושה ואם לבן כבן 17 ולבת כבת 16, אשר אינה עובדת ומתקיימת מקצבת הכנסה של הביטוח הלאומי. אין לחובתה הרשעות קודמות או תיקים פתוחים נוספים. הנאשמת עלתה ארצה עם ילדיה בשנת 1997, לאחר שברחה מסיבות שלא הובררו מארץ מוצאה, ומאז היא וילדיה אינם עומדים בקשר עם אבי הילדים. גם בשנים בהן עבדה למחייתה הייתה נתונה במצב כלכלי ירוד ביותר.
הנאשמת וילדיה מוכרים לגורמי הרווחה מאז שנת 2002, על רקע קשיים ניכרים בתפקוד הילדים במסגרות הלימודים. לאורך השנים נעשו ניסיונות התערבות שונים מטעם רשויות הרווחה והטיפול, אך הנאשמת גילתה קושי מהותי בהתמדה ובהגעה לטיפול. ניסיונות להשמת הילדים בפנימיות נתקלו בהתנגדות נחרצת מצידם ומצד הנאשמת. רק לאחר מעצרם של הנאשמת וילדיה במהלך שנת 2010 הוצאו הילדים למסגרות חוץ ביתיות ובית המשפט הכיר בהם כקטינים נזקקים, לנוכח ההזנחה והסיכון בהם היו נתונים. כיום שוהה בתה של הנאשמת בהוסטל, בעוד בנה עזב את מסגרת הפנימייה וחזר להתגורר עם הנאשמת. התרשמות גורמי הרווחה הינה ממערכת יחסים סימביוטית בין השלושה, מכך שהילדים מתקשים להתמודד עם נפרדותם מהנאשמת וכי הנאשמת מחבלת במאמצי גורמי הטיפול.
בהתייחסותה לאישומים הודתה הנאשמת בפני קצינת המבחן בביצוע העבירות ולקחה אחריות מסוימת על ביצוען. בשיחה עמה ניכר קושי ממשי להתייחס למעורבותם של ילדיה בביצוע העבירות, כשהרושם הוא כי מצמצמת, מסתירה ומטשטשת הנעשה מחשש להפלילם. בשיחות עמה הדגישה את חוסר האונים בו הייתה נתונה זמן רב ואת הקושי בפרנסת ילדיה וסיפרה כי לתקופת מה מצאה פתרון לקשייה בגניבה מאחרים. שירות המבחן התרשם מקושי מצד הנאשמת להתייחס לבעייתיות שבהתנהגותה ומשימוש ברציונליזציה ושימור עמדה קורבנית אל מול מערכות המדינה שלא הציעו עזרתן לה ולילדיה. עוד התקשתה להתייחס לכך שעירבה את ילדיה בעבירות. ניתן היה להתרשם מחוויה של פיתוי רב ככל שחלף הזמן שכן תיארה את עצמה ואת ילדיה מחפשים אחרי הנאות ומותרות בכרטיסי האשראי הגנובים.
בשיחות עם שירות המבחן הייתה הנאשמת ממוקדת במצב ילדיה ובחששה הכבד מהאפשרות כי יוטל עליה עונש מאסר בפועל. היא ביטאה חשש כי ענישה מעין זו תביא להתדרדרות נוספת במצבם של הקטינים. גם גורמי הרווחה עמם יצרה קצינת המבחן קשר הביעו חשש לגורלו של הבן, אשר אינו משתף פעולה עם המסגרות הטיפוליות, וקיים חשש כבד להתדרדרות נוספת במצבו. לסיכום, מתארת קצינת המבחן אישה חלשה וחסרת כוחות המגלה קשיים תפקודיים ניכרים לאורך השנים, חוסר יציבות מתמשך ושיתוף פעולה בעייתי עם גורמי הרווחה והחינוך. כמו כן מתעוררות שאלות לגבי מצבה הנפשי. בנסיבות אלה, נדרשת עבורה מסגרת טיפולית אינטנסיבית ומקיפה, אלא שקצינת המבחן ספקנית ביותר לגבי יכולתה של הנאשמת להיעזר בגורמי טיפול. אשר על כן הותיר שירות המבחן את האפשרות לערוך אבחון מקיף במסגרת של בריאות הנפש כחלופה למאסר לשיקול דעתו של בית המשפט, ולא בא בהמלצה טיפולית חד משמעית.
בעקבות האמור בתסקיר הופנתה הנאשמת לקבלת חוו"ד פסיכיאטרית, אשר מצרה כי הנאשמת אינה סובלת ממחלת נפש ואינה זקוקה לאשפוז פסיכיאטרי. נקבע כי הנאשמת סובלת מהפרעת אישיות בלתי ספציפית ומנהלת אורח חיים בלתי יציב אך בוחן המציאות והשיפוט הוערכו כתקינים. לדבריה קיבלה בעבר טיפול תרופתי הרגעתי, אך מזה כשנה אינה חשה עוד צורך בקבלת טיפול נפשי כלשהו.
דיון והכרעה:
במהלך הטיעונים לעונש התעוררה מחלוקת בין באי כוח הצדדים לגבי תחולתו של תיקון 113 לחוק העונשין על ההליך שלפני, וזאת לאור העובדה שהכרעת הדין המרשיעה בעניינה של הנאשמת ניתנה ביום 10.7.12, הוא יום כניסתו של התיקון לתוקף. ב"כ הנאשמת הציג לעיוני את החלטתו המנחה של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין ת"פ 426/09
מ"י נ' אולמרט, שם נקבע במסגרת גזר הדין מיום 24.9.12 כי הוראות התיקון אינן חלות על הליכים בהם ניתנה הכרעת הדין ביום 10.7.12, דוגמת ההליך שבפני. אשר על כן לא אתייחס בהרחבה לדרכי הבניית שיקול הדעת המנויות בתיקון. עם זאת אזכיר כי במסגרת התיקון חיווה המחוקק את עמדתו לפיה העיקרון המנחה בענישה צריך להיות עקרון ההלימה, דהיינו קיומו של יחס הולם בין חומרת המעשה לבין סוג ומידת העונש.
כמו כן, דומה כי לנוכח טיבו של כתב האישום בו הודתה הנאשמת אין משמעות רבה לקביעת מתחם העונש ההולם לכל אירוע ואירוע, שכן לב ליבו של הליך גזירת הדין במקרה זה הנו באינטגרציה של האישומים הרבים לכדי עונש כולל, אשר תיעשה ממילא תוך שמירה על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים לבין סוג העונש ומשכו, כאמור בסעיף 40יג (ג) לחוק המתוקן. למעלה מן הדרוש אציין איפה כי אילו הייתי נדרש לקבוע מתחם עונש הולם לכל האחד מהאישומים/האירועים בנפרד, הייתי קובע מתחם שבין מאסר מותנה לבין 6 חודשי מאסר בפועל. אפנה אם כן כעת לבחינת השיקולים לגופם.
אם אבחן תחילה את השיקולים לחומרה, הרי שיש להצביע על כך שמדובר בסדרה ארוכה של מעשים אשר נמשכו באופן שיטתי לאורך חודשים ארוכים, ואשר יש לשער כי לצד נזק כספי לא מבוטל גרמו גם עוגמת נפש רבה לאותם קורבנות שכרטיסיהם נגנבו והפכו בידי הנאשמת לאמצעי להגשת מאווייה. ראוי להזכיר בהקשר זה כי כרטיסי האשראי שימשו את הנאשמת לרכישת דברי מותרות בתחומים מגוונים, ולא ניתן לומר כי נאלצה לעשות בהם שימוש לרכישת מוצרי יסוד הדרושים לעצם קיומה ולקיום ילדיה. עוד יש להזכיר כי מדובר במעשים מתוכננים, אשר הייתה מעורבת בהם גם מידה ניכרת של תחכום ושל עזות מצח, אשר באו לידי ביטוי למשל באותן שיחות טלפון שביצעה הנאשמת אל חברות האשראי, על מנת להביא להפעלתם של הכרטיסים הגנובים, משל הגיעו לידי בעליהם החוקיים.
מימד נוסף של חומרה יש למצוא בכך שכרטיסי האשראי נגנבו מתוך תיבות הדואר של המתלוננים, ובכך נפגעו גם אינטרסים ציבוריים חשובים שעניינם ההגנה על שירותי הדואר ואמון הציבור בשירותים אלה. ראוי להזכיר בהקשר זה כי על יסוד ערכים אלה מצא המחוקק להגדיר את העבירה של גניבת דבר דואר כעבירה מסוג פשע, שלצידה עונש של 5 שנות מאסר. כמו כן, כמפורט בכתב האישום, בוצעו המעשים בצוותא חדא עם ילדיה הקטינים של הנאשמת, אשר היו באותה תקופה כבני 13-15 בלבד. בעצם העובדה לפיה בחרה הנאשמת לשתף את ילדיה במעשים ולערבם בביצוע עבירות חמורות, ובכך אף חשפה אותם לאפשרות, אשר התממשה בסופו של דבר, של העמדה לדין פלילי, יש מידה בלתי מבוטלת של חומרה.
לכל אלה יש להוסיף את הבעייתיות הרבה בהתנהלותה של הנאשמת, בקבלת האחריות, בהפנמה ובשיתוף הפעולה עם גורמי הטיפול בעבר ובהווה, והכול כפי שמשתקפים נתונים אלה בתסקיר שירות המבחן. כאמור, התרשם שירות המבחן מקושי מצד הנאשמת להתייחס לבעייתיות שבהתנהגותה ומשימוש מצידה ברציונליזציה ושימור עמדה קורבנית. הרושם הוא כי מדובר באישה חסרת כוחות המגלה קשיים תפקודיים ניכרים לאורך השנים, חוסר יציבות מתמשך ושיתוף פעולה בעייתי עם גורמי הרווחה והחינוך. על רקע זה הביע שירות המבחן ספקנות רבה באשר לאפשרות לשלבה בהליך טיפולי אפילו היה אחד כזה בנמצא. לבסוף ראוי להזכיר כי לצד המקרים הרבים בהם גנבו הנאשמת וילדיה כרטיסי אשראי מתיבות דואר שונות, הורשעה הנאשמת גם בשני מקרים נוספים בהם גנבה תיקים מידי מתלוננים תמימים בקניון ובמשרדי הביטוח הלאומי, ואף עשתה שימוש בכרטיסי האשראי שמצאה באחד מאותם תיקים גנובים. מעשים אלה מלמדים כי בתקופה המדוברת לא חשה הנאשמת עכבות כלשהן וביצעה ברוח שיטתי ומתמשך עבירות רכוש, תוך שליחת ידה פעם אחר פעם לרכוש הזולת. על רקע כל אלה ניתן להבין מדוע עתרה התביעה להשית על הנאשמת תקופת מאסר ממושכת, לצד מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים.
מנגד, יש לציין מספר שיקולים כבדי משקל לקולא, ובראשם העובדה כי מדובר בהסתבכותה היחידה של הנאשמת בפלילים. על אף הקשיים הכלכליים והתפקודיים הניכרים שחוותה מאז עלייתה ארצה, אין לחובת הנאשמת הרשעות קודמות כלשהן ואף בפרק הזמן המשמעותי שחלף מאז ביצוע העברות לא שבה להסתבך בביצוע עבירה כלשהי. עוד יש להזכיר כי הנאשמת בחרה להודות במיוחס לה בכתב האישום המתוקן ובכך חסכה זמן ציבורי ניכר, ונטלה על עצמה את האחריות למעשים. לצד הקשיים בלקיחת האחריות שהזכירה קצינת המבחן, הביעה הנאשמת בדבריה האחרונים בפני חרטה מלאה על העבירות שביצעה וביטאה רצון לעבוד ולפצות את מי שניזוק כתוצאה ממעשיה.
נתון משמעותי נוסף המחייב נקיטה בדרך מקילה ומידתית כלפי הנאשמת נודע לקשר העמוק בינה לבין ילדיה הקטינים ולתלות הרבה שהם תלויים בה. אמנם ניתן ללמוד מהתסקיר כי להתנהלותה של הנאשמת עצמה לאורך השנים חלק בלתי מבוטל במצב הקשה בו מצוי כיום בנה, ועם זאת לא ניתן להתעלם מכך שכל עונש שיוטל על הנאשמת, וודאי עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח עלול להביא לפגיעה קשה גם בילדיה של הנאשמת, ובית המשפט אינו יכול להתעלם מכך. על רקע זה מובנת תחינתו של הסנגור המלומד להימנע מהשתת עונש מסוג זה, ועתירתו להסתפק בנסיבות החריגות של הנאשמת במאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד מרכיבי ענישה משלימים.
לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הסותרים שפורטו לעיל בהרחבה, אזי על אף האמפתיה הטבעית שניתן לחוש כלפי אישה בגיל העמידה, המתמודדת כאם חד הורית לשני קטינים בשנות העשרה לחייהם עם קשיי פרנסה , חינוך וקליטה בארץ שאינה מולדתה, לא ניתן במקרה זה להסתפק בעונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות, ואין מנוס משליחתה של הנאשמת לריצוי מאסר של ממש בבית האסורים. לא אחזור פעם נוספת על מכלול השיקולים הרבים לחומרה, אך דומה כי כוחם המצטבר מכריע אף את אותן נסיבות משמעותיות לקולא שהודגשו בטיעוניו של הסנגור ומצאו את ביטוין לעיל. יחד עם זאת, על אף ריבוי המקרים והחומרה לא מצאתי מקום למצות את הדין עם הנאשמת ולהשית עליה כבקשת התביעה מאסר ממושך, וזאת בהתחשב בכך שמדובר בתקופת מאסר ראשונה, וביתר השיקולים הממתנים שהובאו. אשר על כן אגזור על הנאשמת עונש מאסר אשר יבטא מחד את חומרת המעשים ומנגד ייתן בידה וביד ילדיה את התקווה כי לאחר ריצוי המאסר יוכלו לפתוח בדף חדש וטוב יותר בחייהם.
לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: