הנשיא א' גרוניס:
1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן) לאשר למשיב לנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשת (להלן - החלטת האישור). במסגרת הדיון בהליך שלפנינו, הגיעו בעלי הדין להסדר פשרה. בהסדר נערכו שינויים שונים בעקבות הערות שהצגנו לבעלי הדין בדיונים שנערכו לפנינו ובהחלטות קודמות בהליך. לאחר שבחנו את הסדר הפשרה המתוקן שהוגש ביום 20.3.2013, החלטנו להיעתר לבקשת בעלי הדין וליתן לו תוקף של פסק דין. זאת, כפי שיפורט בהמשך הדברים.
2. נתאר תחילה בתמצית את התשתית העובדתית העומדת בבסיס ההליך. המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת (להלן - בקשת האישור). טענתו המרכזית של המשיב הייתה, כי בסוף חודש יוני 2005 יצאה המבקשת במסע פרסום, לרבות בגדר חשבונות הטלפון ששלחה ללקוחותיה, בו נאמר כי משתלם יותר לבצע שיחות לקווי טלפון סלולרי באמצעות קווי בזק. בחשבונות הטלפון נאמר, בין היתר, כי "דקת שיחה מבזק לכל טלפון סלולארי עולה רק כ-44 אג', כולל הכל". המשיב טען, כי חרף הפרסום האמור, גבתה המבקשת, בפועל, מחיר גבוה מעט מ-44 אגורות לכל דקת שיחה (להלן - טענת ההטעיה הראשונה). המשיב הוסיף וטען, כי המבקשת הטעתה את לקוחותיה אף בכך שלא גילתה בפרסום כי החיוב בפועל של רכיב קישור הגומלין בעלות השיחה, הידוע גם בכינוי "דמי קישוריות", נעשה שלא על פי זמן השיחה המדויק (בשניות), אלא על פי יחידות מניה בנות 12 שניות. טענת המשיב הייתה, כי דרך חישוב זו של דמי הקישוריות הובילה לכך שהעלות הממוצעת של דקת שיחה מקו בזק לקו טלפון סלולרי עמדה, בפועל, על כ-49 אגורות (להלן - טענת ההטעיה השנייה).
3. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן) נעתר, כאמור, לבקשת המשיב ואישר את התובענה הייצוגית (החלטה מיום 10.5.2010). בהחלטת האישור נדחתה טענת ההטעיה הראשונה, אך לצד זאת נקבע, כי קיים סיכוי סביר שטענת ההטעיה השנייה תתקבל. בית המשפט המחוזי הגדיר את הקבוצה שבשמה תתנהל התובענה, כ"מנויי בזק אשר ביצעו שיחות מקווי הבזק שברשותם לטלפונים סלולאריים החל מתאריך 1.7.2005, ולכל המוקדם עד ליום 1.9.2005". על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור.
4. ביום 3.3.2011 התקיים דיון בהליך (לפני השופטים א' גרוניס, ח' מלצר ו-נ' הנדל). במהלך הדיון הומלץ לבעלי הדין להציג פתרונות מוסכמים לסיום המחלוקת. לאחר דיון נוסף שהתקיים לפנינו ביום 16.11.2011, הודיעו בעלי הדין, ביום 2.5.2012, כי הם הצליחו לגבש הסדר פשרה. בהסדר הסכימה המבקשת להעניק למנוייה "חבילת שירותים" למשך שלושה חודשים, הכוללת שלושה שירותים שהמבקשת מספקת ללקוחותיה בתשלום ("שיחת מפגש", "הקלטת שיחות" ו-"גלישה בטוחה") (להלן - ההטבה). קבלת ההטבה הותנתה בפנייה של המנוי למבקשת תוך תשעים ימים למן "המועד הקובע", כפי הגדרתו בהסכם (14 ימים לאחר אישור ההסדר, להלן - המועד הקובע). בהסדר הפשרה הודגש, כי היקף קבוצת הזכאים (כל מנוייה הנוכחיים של המבקשת) עומד על כ-1,491,000 מנויים (נכון ליום 31.12.2011). עוד צוין, כי שווי ההטבה הכולל עומד, להערכת המבקשת, על כ-5 מיליון ש"ח. זאת, בהנחה שמרנית לפיה רק כ-5% מן המנויים יפנו אל המבקשת לצורך קבלת ההטבה.
5. ביום 17.7.2012 קיימנו דיון נוסף, במהלכו הצגנו לבעלי הדין שאלות בקשר עם הסדר הפשרה. בתום הדיון ביקשנו כי בעלי הדין ימציאו נתונים שונים. הנתונים הוגשו ביום 10.9.2012 בצירוף הסדר פשרה מתוקן. בהסדר הפשרה המתוקן נערכו תיקונים הנוגעים לאופן הגדרת "קבוצת הזכאים", היינו הקבוצה שתוכל ליהנות מן ההטבה. כך, בנוסף להוראה הקובעת כי כל מנויי המבקשת, נכון להיום, יוכלו ליהנות מההטבה, נכללו הוראות המאפשרות למי שהיה מנוי המבקשת בתקופה הרלוונטית לתובענה להצטרף למבקשת בתוך 30 ימים מ"המועד הקובע", ולקבל את ההטבה ובלבד שהלה הוכיח כי הוא נמנה עם קבוצת התובעים (מי שהיה מנוי המבקשת בתקופה הרלוונטית לבקשת האישור). זאת, על ידי הצגת מספר קו הטלפון שהיה ברשותו בתקופה הרלוונטית לתובענה. כמו כן נקבעו הוראות בנוגע למי שכבר מנוי לאחד מהשירותים שנכללו בחבילת השירותים שבהטבה. ביום 5.2.2013 הגישו בעלי הדין נתונים נוספים אותם ביקשנו בהחלטתנו מיום 30.12.2012. כמו-כן, ביום 20.3.2013 הוגש הסדר פשרה מתוקן אחרון, שנכרת ביום 19.3.2013. בהסדר הנ"ל נערכו תיקונים שונים בעקבות הערותינו בהחלטה מיום 14.3.2013. התיקונים שנעשו בהקשר זה הינם: הארכת התקופה העומדת לרשות חברי קבוצת הזכאים, החל מ"המועד הקובע", לצורך פנייה לקבלת ההטבה (מ-90 ימים ל-120 ימים); הוראות בנוגע למועד פרסום המודעות בעיתונים המיידעות את ציבור לקוחות המבקשת בדבר האפשרות לקבלת ההטבה; ונוסח הפרסום בעיתונות ובחשבונות הטלפון התקופתיים.
6. כאמור, המגעים לגיבוש ההסדר החלו בעקבות הערותיו של בית משפט זה במהלך הדיונים שהתקיימו בהליך. משכך, החלטנו לדון בבקשה להסדר הפשרה בלא לפעול בהתאם למכלול ההסדרים הקבועים בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ראו, רע"א 8479/02 סבו נ' רשות שדות התעופה בישראל (15.12.2008)). דעתנו היא, כי יש לאשר את הסדר הפשרה מיום 19.3.2013 (להלן - הסדר הפשרה). סבורים אנו, כי מדובר בהסדר הוגן, ראוי וסביר ביחס לחברי הקבוצה. על פי ההסדר, תוענק לכל לקוחות בזק חבילה של שירותים שונים במשך תקופה של שלושה חודשים. מי שאינו לקוח המבקשת אך נמנה עם לקוחותיה בתקופה הרלוונטית לתובענה הייצוגית, יוכל ליהנות מן ההטבה, ככל שישוב להיות מנוי המבקשת. כמו כן נקבעו בהסדר הוראות מיוחדות ביחס לחברי קבוצת הזכאים, המנויים בעת המועד הקובע לאחד משלושת השירותים הנכללים בהטבה. בנסיבות העניין, שוויה הכספי של ההטבה, כפי שהוערך באופן שמרני על ידי המבקשת, אינו מבוטל (כ-5 מיליון ש"ח).
7. במקרה הנוכחי ראוי לאשר את הסדר הפשרה, לא רק נוכח שוויה הכספי המוערך של ההטבה, אלא גם משום שמצאנו כי יש ממש, על פני הדברים, בחלק מן הטענות שהועלו בבקשת רשות הערעור. אכן, קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המבקשת הטעתה את לקוחותיה, נראית לכאורה מבוססת דיה. עם זאת, אין להתעלם מקשיים שונים העולים בהחלטת האישור, הנוגעים בעיקר לשאלה האם הוכח, לכאורה, קשר סיבתי בין הפרסום מושא ההליך, לבין כלל השיחות שביצעו לקוחות המבקשת בתקופה הרלוונטית מקווי בזק לקווים סלולריים. סוגיה נוספת המעוררת קושי מסוים בהחלטת בית המשפט המחוזי, נוגעת לנזק שנגרם לחברי הקבוצה. מתעוררת השאלה, בהקשר זה, האם הנזק הכולל שבגינו הוגשה התובענה הייצוגית הוא אכן הפער המלא בין הסכום שננקב בפרסום (כ-44 אגורות לדקה) לבין החיוב בפועל לגבי כל השיחות. כאמור, עמדתנו היא, בלא שנדרשנו לסוגיה לעומקה, כי אין לומר שטענותיה של המבקשת בנושאים הנזכרים הן מופרכות. בהתחשב בכך, נראה לנו כי הסדר הפשרה משקף איזון ראוי בין הסיכונים שעמדו לפני כל אחד מבעלי הדין בהמשך ניהול ההליך. גם במובן זה מדובר בהסדר סביר והוגן.
8. לסיום, עלינו להכריע בשאלת הגמול למשיב, הוא התובע המייצג, ושכר הטרחה לבאי כוחו. השיקולים השונים לפסיקת גמול ושכר טרחה בהליך ייצוגי שהסתיים בפשרה הוצגו בהרחבה בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.2012) (ראו גם, רע"א 2362/08 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שאול, פיסקה 7 (14.12.2011)). במקרה שלפנינו, המליצו בעלי הדין כי לתובע הייצוגי ייפסק גמול בסך 90,000 ש"ח ולבא-כוחו שכר טרחה בסך 270,000 ש"ח בתוספת מע"מ. בהתחשב בהערכת המבקשת לגבי שווי ההטבה (כ-5 מיליון ש"ח, בהנחה שמרנית לפיה רק כ-5% מן הזכאים יבקשו לממש ההטבה), נראה לנו כי יש לקבל את המלצת בעלי הדין. נתנו דעתנו, בהקשר זה, לכך שאין מדובר בתביעת סרק או בתביעה מופרכת על פניה, אך גם לקשיים המהותיים בהחלטת בית המשפט המחוזי, עליהם עמדנו לעיל. בהתחשב בכך, דומה כי שכר טרחת עורך דין בגובה של כ-5% משווי ההטבה הוא סביר והוגן על רקע נסיבות המקרה. הוא הדין לעניין הגמול שבעלי הדין המליצו שישולם למשיב (1.8% משווי ההטבה).
9. אשר על כן, אנו נותנים בזאת תוקף של פסק דין להסדר הפשרה המתוקן מיום 19.3.2013 (שהוגש ביום 20.3.2013, וסומן "א"), בתוספת קביעתנו לעניין הגמול ושכר הטרחה, כאמור בפיסקה 8 לעיל. הגמול ושכר הטרחה ישולמו תוך 30 ימים מהיום. כמוסכם על ידי בעלי הדין, פרסום ההסדר ייעשה בחשבון הטלפון התקופתי הראשון שיישלח לחברי קבוצת הזכאים, לפי הנוסח שהובא בסעיף 5.2 להסדר הפשרה. על הפרסום בחשבון הטלפון להיעשות בצורה בולטת. כמו כן, מידע על אודות הזכאות להטבה יפורסם תוך שבעה ימים ממועד תחילת משלוח חשבון הטלפון התקופתי האמור, בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה ארצית בשפה העברית ובעיתון בשפה הערבית שתפוצתו ארצית (כמוסכם בסעיף 5.2 להסדר הפשרה). המבקשת תגיש לבית משפט זה דו"ח לגבי מימוש הסדר הפשרה תוך 60 ימים מתום "תקופת ההטבה" (כמוגדר בסעיף 5.1 להסדר). העתק מפסק הדין יחד עם העתק של הסדר הפשרה יישלח ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט.
ניתן היום, ז' באייר התשע"ג (17.4.2013).
|
ה נ ש י א
|
ש ו פ ט
|
ש ו פ ט
|
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il