1. הנאשם, סמיון רייטבורג, יליד 1975, רווק המתגורר בחיפה, עבד במועדים הרלבנטיים לכתב האישום כמעסה בספא שבבית המלון "יערות הכרמל" שבחיפה (להלן - "בית המלון").
בהכרעת דיננו מיום 23.12.2012, שניתנה לאחר שמיעת ראיות, הרשענו את הנאשם בכך שביום 3.8.11, בעת שהמתלוננת, תיירת מארצות הברית שהתארחה במלון יחד עם בעלה, היתה בטיפול עיסוי בספא שבבית המלון, ביצע בה עבירות מין חמורות. העבירות בהן הורשע הנאשם הן אינוס, עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - "החוק"), מעשה סדום עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק ובמעשים מגונים, עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק.
בתמצית נאמר כי במועד הנ"ל, בעת שהמתלוננת שכבה על המיטה בחדר הטיפולים בספא שבבית המלון כשהיא עירומה, ביצע בה הנאשם את המעשים המיניים שלהלן:
הנאשם עיסה את שדיה של המתלוננת; נטל את ידה והניחה על איבר מינו ושפשף את איבר מינו בידה; משך בשערותיה והחדיר את איבר מינו לפיה; עיסה את ישבנה; החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת מספר פעמים. הכל שלא בהסכמתה החופשית.
2. סיכום והמלצות המרכז להערכת מסוכנות, ותסקיר שרות המבחן
א. הפנינו את הנאשם לשרות המבחן לשם הכנת תסקיר בעניינו ולבקשת שרות המבחן הפנינו אותו למרכז להערכת מסוכנות.
ב. המרכז להערכת מסוכנות כתב בפרק ה "סיכום והמלצות" שבחוות דעתו כי -
"שילוב של הפקטורים הסטאטיים והדינאמיים מצביע על כך שרמת המסוכנות המינית לטווח הארוך הינה בינונית".
ג. בתסקיר שירות המבחן צויין כי הנאשם הכחיש באופן גורף את העבירות שיוחסו לו והטיל על המתלוננת אחריות מירבית. התקשה להכיר בבעייתיות המשתקפת ממעשיו וניכר כי הוא נעדר יכולת אמפטית כלפי קורבנו. לדעתה, ניכר כי הנאשם פעל בביצוע העבירה בצורה אימפולסיבית , כשהוא מרוכז בצרכיו ונעדר פניות לצורכי המתלוננת. הוא לא הצליח לשלוט בעצמו במהלך האירוע ואישר לעצמו את מעשיו כשלשיטתו המתלוננת היתה מעוניינת במעשים ויזמה אותם. גם בחלוף זמן למן האירוע ולקראת סיום ההליך המשפטי, הנאשם לא נטל אחריות למעשים בהם הואשם, הוא מנותק מחומרתם, מטיל אחריות על המתלוננת, וניכר כי הוא כועס עליה ומבטא רגשות שליליים לגביה.
קצינת המבחן ציינה כי מדו"ח הערכת המסוכנות שנערך בעניינו של הנאשם ע"י "המרכז להערכת מסוכנות" עלה כי הוא אדם המרוכז בעצמו ובעל יכולת מוגבלת לקבל אחריות על מעשיו. לנאשם מודעות חלקית ביותר למגבלותיו ומגרעותיו והוא בעל יכולת פגומה להפיק תועלת מביקורת ויכולת אינטרוספקציה פגומה.
עולמו הרגשי רדוד יחסית, והוא חסר יכולת לחוש אמפתיה או אשמה. לאור הכחשתו את מעשי העבירה, לא יכול היה מעריך המסוכנות לדעת מהו הטריגר לעבירה ומהן נקודות הסיכון הייחודיות של הנאשם. רמת מסוכנותו הוערכה כבינונית לטווח הארוך.
קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם הוא תפקודי, מעשי, שואף למצויינות ולהישגים, נותן ביטוי לחלקים קוגנטיביים ופרקטיים אצלו. לעומת זאת, עולמו הרגשי השתקף כקהה ושטחי. לאורך השנים, התקשה הנאשם לקיים מערכת יחסים זוגית אינטימית ומשמעותית. הוא מבטא כלפי הזולת העדר אמון, חשדנות ואף כוונות זדון לפגוע בו.
שרות המבחן כתב בתסקירו כי לאחר שקלול כל הנתונים שבידיו, לרבות הכחשת המעשים בהם הואשם הנאשם; העדר אמפטיה לקורבן; טעויות בחשיבה; העדר יכולת לחוש אשמה; העדר נטילת אחריות על מעשיו והטלתם על הקורבן ושלילת נזקקות טיפולית, הערכת שרות המבחן היא שקיים סיכון להישנות המעשים ועל כן המליץ להטיל על הנאשם ענישה מוחשית כמאסר בפועל ופיצוי לקורבן, שעשויים להרתיעו ולהציב גבולות להתנהגותו.
3 . טענות המאשימה לעונש
באת כח המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם בנסיבות העניין הוא בטווח שבין 9 ל - 18 שנות מאסר בפועל. היא עמדה על נסיבות ביצוע העבירה וטענה כי מדובר באירוע חמור ביותר שבו מצאה המתלוננת את עצמה "קורבן לפגיעה מינית קשה ואכזרית שנועדה לספק את תאוותיו וצרכיו של הנאשם". לטענתה, "במהלך האירוע היתה המתלוננת קפואה, משותקת וחסרת אונים אל מול מעשיו של הנאשם". באת כח המאשימה טענה כי עבירות המין נשוא כתב האישום מצויות ברף הגבוה ביותר והן מטות את הכף לחובת הנאשם.
לטענתה, "מדובר במסכת של עבירות מין שביצע הנאשם בגופה של המתלוננת במשך כחצי שעה. יש לראות במעשים אלו משום התעללות במתלוננת, שכן רגעי הפחד והאימה שהיו מנת חלקה של המתלוננת במשך כמחצית השעה בוודאי נדמו למתלוננת כנצח".
נטען כי מעשי הנאשם גרמו למתלוננת נזקים רבים וקשים: מיד לאחר ביצוע המעשים יצאה המתלוננת מן הספא כשהיא נסערת מאוד ובוכיה; המתלוננת אף הלכה להקיא בשירותים בשל תחושותיה הקשות; הטראומה של המתלוננת נמשכה גם בעת שהובאה לבדיקה בבית החולים; העובדת הסוציאלית של בית החולים, גב' מייסטר, העידה כי ראתה את המתלוננת שקועה בתוך עצמה, קפואה ובוהה, מנותקת מהסביבה ואף פורצת בבכי מדי פעם; גם חוקרת המשטרה, גב' בוגנים, שנקראה לבית החולים, הבחינה במתלוננת כשהיא בוכיה מאוד, נסערת ומפוחדת.
עוד נטען כי זרעו של הנאשם נותר על גופה של המתלוננת, והיא נאלצה לעבור בדיקות לא נעימות בבית החולים וליטול טיפול תרופתי מונע למחלות מין.
זאת ועוד: נטען כי בקלטת שתיעדה את העימות בין המתלוננת לנאשם רואים את סערת הנפש שבה היתה המתלוננת נתונה ואת הטראומה שגרם לה המפגש החוזר עם הנאשם. המתלוננת בכתה, צעקה והיתה נסערת מאוד עד כי התקשתה לנשום.