זיאדנה נ' בועיינה נוג'ידאת

פסק דין

1.ענייננו בתביעה כספית על סך 32,700 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מאי עיבוד הכביש שמגיע לביתו בשכונה המערבית בכפר בועיינה נוג'ידאת.

התובע מתגורר באותו בית משנת 97, והמועצה עד היום לא הניחה את התשתיות הנדרשות, ולא זיפתה את קטע הכביש המגיע לביתו באורך של 80 עד 100 מטר, דבר שגורם לתובע ולבני משפחתו סבל ועוגמת נפש רבים, במיוחד בימי הגשם, כשכל השטח הופך לשטח בוצי שהדריכה בו היא מסוכנת ולא אפשרית. התובע פנה אינספור פעמים לנתבעת במשך השנים בפניות, דרישות, בקשות, ותחינות לטפל בנושא, אך זכה להתעלמות מוחלטת לטענתו. לבסוף, נפגש איתו ראש המועצה במאי 2011, מהנדס המועצה נקרא לפגישה, והוחלט לבצע את העניין, אך לא נעשה דבר עד היום. התובע פנה גם לתקשורת, לאתר האינטרנט של כול אלערב, והציג תמונות של המצב הקטסטרופלי של סביבת ביתו. התובע טען כי בנוסף לאמור לעיל, המועצה ביצעה חפירות עמוקות בסביבת הבית, כדי לבצע בנייה של בניין ציבורי, ויצרה על ידי כך תהום של 7 מ' מסוכן עם אבנים מתדרדרות לעוברי אורח, וכל פניותיו למועצה לא הניבו פרי.

2.הנתבעת טוענת כי התובע לא פנה בעתירה מנהלית לביהמ"ש המוסמך. עוד נטען כי המועצה טיפלה בנושא, הגישה בקשה להיתר, אשר נתקבל בחודש 3/12, אך לקח זמן עד לקבלת תקציב ממשרד השיכון לבצע את הפרוייקט, וניתן צו התחלת עבו ביום 25.2.13, אך העבודות טרם החלו, היות וטרם נתקבלו אישורי משטרת התנועה, חב' החשמל ובזק. הנתבעת עוד טענה כי הניחה מצע כורכר באותו קטע של הכביש כדי להקל על התובע ומשפחתו, והיא עושה את כל שביכולתה כדי לשרת את התושבים, ובכללם התובע.

הנתבעת טוענת כי ביצוע הפרוייקט כרוך בהתנהלות רבה אשר מן הסתם לוקחת זמן.

3.היום התקיים דיון בתיק, בו שמעתי את העדויות. למעשה, המדובר בתביעה לקבלת פיצוי בגין הסבל ועוגמת הנפש שנגרמת לתובע ובני משפחתו, כפי שפורט הדבר ביתר הרחבה, הן בכתב התביעה והן בעדותו היום, והן בפרסומים שהוא פרסם באמצעי התקשורת, אשר העתק מהם צורף לכתב התביעה.

4.אין מחלוקת כי הנתבעת חייבת חובת זהירות מושגית כלפי התובע בהיותה רשות מקומית, אשר אחראית לספק שירותים סבירים לכל תושביה הגרים בתחום שיפוטה.

השאלה היא אם חייבת הייתה הנתבעת כלפי התובע בחובת זהירות קונקרטית, אשר הופרה על ידה באופן המטיל עליה חובת פיצוי.

5.העובדות בשטח, אינן שנויות במחלוקת. אין מחלוקת שבקטע הכביש שבאורך 80 עד 100 מ', בסמוך לביתו של התובע, אין אספלט משנת 97 ועד היום. נציג הנתבעת אף הודה היום שכל קטע הכביש שסומן ככביש מס' 5,הוא באורך של 180 עד 200 מ', וכי בחלק גדול ממנו הונח אספלט עד ל-80 מ' לפני ביתו של התובע. הנתבעת הניחה את האספלט כדי לאפשר מעבר של רכבים והולכי רגל על מנת שיוכלו להגיע לבתים הסמוכים ולבנייני ציבור.

נציג הנתבעת הודה כי לא הונח אספלט באותו קטע, בקטע האחרון של כביש מס' 5 אשר מגיע לביתו של התובע באורך של כ-80 מ'.

6.נציג הנתבעת גם מסר כי יתכן והסיבה לכך שלא הונח אספלט במקום, היא שבקטע הזה של הכביש עוד לא הונח קו ביוב עירוני עד לאחרונה, אך העניין לא נבדק על ידו לעומק, וטענה זו לא גובתה או הוכחה בכל אסמכתא שהיא.

7.באחריותה של הנתבעת לספק תשתיות מוניציפאליות מינימאליות לתושבי הכפר, לרבות דרכי גישה סבירים ונוחים ונקיים מכל מפגע בטיחותי לכל הבתים בכפר. הבית של התובע נבנה על פי היתר כדין, והוא נבנה עוד משנת 97, לפיכך היה על הנתבעת עוד מאותה תקופה לדאוג לדרך גישה סבירה ונוחה.

8.במשך השנים, לא הועלתה כל דרישה מצד המועצה, כלפי התובע לשלם תשלום כלשהו כדי לטפל בעניין זה, ורק היום העלה נציג הנתבעת את הטענה שהתובע והשכנים שלו לא שילמו דמי פיתוח כביכול למינהל. טענה זו לא גובתה או הוכחה בכל מסמך, ולא הוכח כל קשר בין הטענה לבין אי ביצוע העבודות באותו קטע של הכביש.

9.אין להשלים עם מצב שבו מועצה מקומית מזניחה בצורה משמעותית מספר בתים בשכונה מסוימת, באופן ששולל מתושבי אותו איזור כל גישה סבירה ונוחה לבתים שלהם. המצב כפי שעולה מהתמונות ומדברי התובע הוא בלתי סביר לחלוטין.

10.הדבר מקבל משנה תוקף לאור הודאתו של נציג הנתבעת כי המועצה מצאה לנכון להניח מצע אספלט בקטע גדול של הכביש לפני, וללא קשר לקבלת היתר, או לאישור הפרויקט או לקבלת תקציבים מהממשלה, ולא מצאה לנכון להמשיך בהנחת מצע האספלט עד לביתו של התובע, מצב שהוא תמוה כשלעצמו. כל אלו מניחים את הדעת שהנתבעת חייבת חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע, אשר הופרה על ידה באופן שגרם לתובע ולבני משפחתו סבל ועוגמת נפש רבה במשך השנים.

11.בנסיבות העניין, ולאחר ששמעתי את תיאורו של התובע למצב בשטח, וכן לאחר שעיינתי בתמונות שצורפו לכתב התביעה, אני מעריכה את נזקיו של התובע ב-7 השנים האחרונות בסך של 12,000 ₪.

12.לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 31.12.12 ועד ליום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ג, 05 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.