פסק דין
התובעת אושפזה לאחר לידתה בבית-חולים מאיר השייך לנתבעת. לאחר הלידה, בעת שהייתה בשירותים של מחלקת היולדות, נפלה ושברה את רגלה. לטענת התובעת נפלה משום שרגלה נתפסה במשטח מונע החלקה שהיה בשירותים. הנתבעת מכחישה עובדה זו וטוענת כי מדובר בנפילה ספונטאנית של התובעת. חילוקי הדעות הם הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק, שכן מומחה מטעם בית-המשפט העריך את נכותה של התובעת ב-5% והתובעת סבורה כי קופחה.
לאחר שמיעת הראיות מצאתי לקבל את התביעה ולפצות את התובעת בסכום של 67,500 ₪.
עובדות
התובעת, ילידת 5/8/80 (כבת 32) עובדת הי-טק במקצועה.
ב-3/5/06, 9:27, ילדה את בתה הראשונה בבית-חולים מאיר בכפר סבא, השייך לנתבעת.
לאחר הלידה אושפזה, כמקובל, במחלקת היולדות.
בשעה 19:00 לערך הלכה לשירותים. לטענתה, בעת שניסתה לקום מהאסלה נתפס הכפכף שנעלה מתחת למשטח מונע החלקה שהונח סמוך לאסלה, ולכן איבדה את שיווי משקלה ונפלה. כתוצאה מהנפילה נגרם שבר בקרסול, התובעת הועברה למחלקה האורטופדית, ובהמשך גובסה לתקופה ממושכת לצורך החלמת השבר.
הנתבעת אינה חולקת על העובדה שהתובעת נפלה אולם מכחישה את גרסת התובעת בנוגע לנסיבות הנפילה ומפנה לדוח האחות מיום התאונה בו נרשם כי התובעת "עיקמה את רגלה ונפלה וטענה שאינה מבינה מדוע זה קרה". התובעת חולקת על רישום זה מכל וכל ואף מציינת כי לאחר שחרורה פנתה לבית-החולים וביקשה לשנותו.
מומחה רפואי מטעם התובעת (ד"ר פלדברין) העריך את נכותה בשיעור 19%, מומחה רפואי מטעם הנתבעת (ד"ר ביאליק) סבר כי לא נותרה נכות. נוכח הפערים מונה מומחה מטעם בית-המשפט (ד"ר רובינסון) שהעריך את נכותה ב-5%.
טענות הצדדים
לטענת התובעת בית-החולים התרשל כשהציב בשירותים, סמוך לאסלה, משטח מונע החלקה המהווה מכשול. התובעת מוסיפה כי לא היו בשירותים מאחזי יד, שלו היו מותקנים היו יכולים לעזור לה לבלום את נפילתה. בסוגיות אלו הסתמכה על חוות דעת בטיחותית של ד"ר אליעזר ביקלס. אשר לנזק – התובעת חולקת על חוות דעתו של ד"ר רובינסון וסבורה כי נכותה הרפואית והתפקודית משמעותית בהרבה וכי נזקיה מסתכמים בסכום של 384,893 ₪.
לטענת הנתבעת התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את האירוע, וכי גם אם הייתה עומדת בו אין כל רשלנות בהצבת משטח מונע החלקה בשירותים שכן הדבר נועד למנוע סכנת החלקה. הנתבעת מוסיפה כי בניגוד לטענת התובעת היו בשירותים מאחזי יד, וכי התובעת ובעלה ביצעו מניפולציה בתמונות השירותים שצולמו על ידם. על רקע דברים אלה מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה. למיצער היא סבורה כי התובעת מפריזה מאוד בנזקיה וכי סך נזקיה מגיע, לכל היותר, ל-27,000 ₪.
מטעם התובעת העידו התובעת, בעלה, אימה, ד"ר הארולד וינגרטן, רופא שיקומי שבדק אותה (אך לא הגיש חוות דעת) וד"ר ביקלס, מומחה הבטיחות. מטעם הנתבעת העידה האחות, גב' ילנה פרידמן, ומומחה הבטיחות מר פרינס. כמו כן נחקר, לבקשת התובעת, המומחה מטעם בית-המשפט, ד"ר רובינסון.
ניתוח הראיות בשאלת האחריות
סיבת הנפילה: לאחר שמיעת העדויות ובחינת מכלול הראיות שוכנעתי כי התובעת עמדה בנטל להוכיח כי נפלה לאחר שנתקלה במשטח מונע החלקה שהיה בחדר השירותים. הוכח כי בשירותים אכן היה משטח מונע החלקה. המשטח צולם וניתן לראות כי מדובר במשטח פלסטיק ריבועי שנהוג לשים אותו בתוך אגן המקלחת, המשטח מוגבה מעט וגרסת התובעת כי הכפכף שנעלה נתפס בו אפשרית מבחינה פיזיקאלית.
לטענת התובעת במקרה זה הוצא המשטח מן המקלחת והונח סמוך לשירותים ועל כן, כשקמה, נתפס הכפכף והיא איבדה את שיווי משקלה. עדותה של התובעת בסוגיה זו הייתה עקבית. היא טענה זאת בתצהירה [סעיף 9] ובחקירתה בבית-המשפט [עמ' 21-22], ועדותה בנושא זה לא נסתרה. עדות התובעת לעניין זה היא עדות יחידה של בעל דין, אולם נמצא לה סיוע בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, ובכלל זה הפרטים הבאים: (א) בעלה של התובעת העיד כי הכפכף של אשתו היה תקוע מתחת לשטיח [סעיף 7 לתצהיר]; (ב) כבר בזמן אשפוזה טענה התובעת כי נפלה כתוצאה מהתקלות במשטח. הדבר נרשם ב-7/5/06 (יום שחרורה) בגיליון הטיפול האלקטרוני – "תוספת לדיווח – לדברי היולדת הבוקר, בזמן הנפילה נתקעה רגלה במשטח רשת שנמצא במקלחת למניעת החלקה", אך לא קיבל ביטוי במכתב השחרור בו נרשם כי "החליקה"; (ג) ב-9/5/06, יומיים לאחר שחרורה, פנתה לבית-החולים והתריעה כי הרישום במכתב השחרור שגוי וכי נפלה לאחר שרגלה נתקלה במשטח ההחלקה. התובעת מציינת במכתב זה כי למרות בקשותיה לא נכללה גרסתה במכתב השחרור; (ד) ב-2/7/06 פנתה לבית-החולים פעם נוספת, אך אעיר כי מנוסח פניה זו עולה שסביר כי נעשתה לאחר קבלת ייעוץ משפטי.
עולה כי גרסת התובעת שנפלה בשל התקלות במשטח ההחלקה נטענה עוד בבית-החולים, סמוך מאוד ללידה ולתאונה. מדובר אמנם בדיווחים ופניות שבאים מפי התובעת ובני משפחתה, אולם מצאתי כי התלונה העקבית, שהועלתה בסמיכות זמנים לתאונה ובזמן אמוציונאלי ורגיש – מיד לאחר לידה ראשונה שלוותה באירוע טראומטי למדי, מחזקת את הגרסה ומקנה לה אמינות.
למול גרסת התובעת ניצבים רישומי בית-החולים ממועד התאונה שנרשמו בידי האחות גב' ילנה פרידמן. גב' פרידמן העידה כי היא זוכרת את האירוע בקווים כלליים בלבד וכי היא נסמכת על רישומיה מזמן אמת. אלא שלעניין זה קיימים שני רישומים וקיים ביניהם פער. כך, בגיליון הטיפול האלקטרוני נרשם בשעה 20:59 (כשעתיים אחרי התאונה) "בשעה 19:00 נכנסה לשירותים בהשגחה של בעלה, עיקמה את רגלה ונפלה. נגשתי לשירותים עקב צעקות של כאב. היולדת שוכבת על הרצפה וטוענת ששברה את הרגל". ואילו בדו"ח האירוע מאותו יום, שאינו נושא שעה, נרשם "בשעה 19:00 שמעתי צעקות של יולדת. נגשתי אליה. היא נמצאה שוכבת על הרצפה ובעלה לידה, לדבריה – נכנסה למקלחת וכשרצתה לקום עיקמה את הרגל ונפלה, וטענה שאינה מבינה מדוע זה קרה". אעיר כי במכתב השחרור מבית החולים נרשם כי התובעת "החליקה במחלקת ילודות". הרישומים הנוגעים לנוכחות הבעל ולדברי התובעת מופיעים רק בדוח האירוע שנרשם בדיעבד, ואף שניתן למצוא הסברים לפער הפירוט שבין רישום הרפואי שנרשם בזמן אמת לבין דוח האירוע, ההתמקדות בשתי סוגיות אלו דווקא מעוררת תמיהה מסוימת. עוד אוסיף כי התובעת אינה מכחישה כי אמרה את המילים "למה זה קרה לי?" אלא שעל פי עדותה לא דובר בהצהרה עובדתית אלא מדובר בשאלה רטורית או בטרוניה שבין אדם לאלוהיו, וכלשונה: "אני לא אמרתי - אני לא יודעת למה [זה קרה]. אמרתי – 'למה זה קרה לי?'. ישבתי לצעוק 'למה זה קרה לי באותו יום שאני יולדת?' היום השמח בחיי זה הפך ליום הנוראי בחיי. זה למה אני צועקת למה זה קרה לי. למה אני צריכה לסבול סבל כזה ביום שאני יולדת" [עמ' 40, 18-16]. מדובר בהסבר סביר, שמשתלב עם מציאות החיים, ואין לשלול כי האחות לא הבינה את דברי התובעת לאשורם.
סיכום ביניים הוא שלאחר בחינת הראיות מכאן ומכאן, ולאחר שהזהרתי עצמי כי עדות התובעת בנוגע לסיבת הנפילה עדות יחידה של בעל דין, שוכנעתי כי התובעת הוכיחה את טענתה שנפלה בשל התקלות במשטח מונע החלקה שהונח סמוך לשירותים. מדובר בגרסה סבירה, שנטענה בעקביות מיד לאחר האירוע, ולא נסתרה בראיות אחרות. אני מקבל אפוא את גרסת התובעת.