תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה נצרת
|
1618-07-12
21/03/2013
|
בפני השופט:
סארי ג'יוסי נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
ל.ב.
|
הנתבע:
מ.צ'
|
| פסק-דין |
תביעת אב לביטול חיובו במזונות בנו הקטין יליד 23/9/01 ( להלן: "הקטין" ), עקב העברת המשמורת לידו.
רקע וטענות הצדדים
1. ביום 29/3/06 נחתם בין הצדדים, הוריו של הקטין, הסכם במסגרתו הסדירו את כל הסוגיות הקשורות בפירודם ( הוכתר כהסכם בעניין אבהות, מזונות, משמורת והסדרי ראיה ). בין היתר הוסכם, כי הקטין יהיה במשמורת אמו, וכי הנתבע ישלם למזונות הקטין סך של 1,800 ש"ח לחודש ויממן שני חוגים בחודש.
2. ביום 24/6/12 ניתן ע"י בית משפט זה פסק דין ( תמ"ש (נצ') 9553/05, להלן : "פסק הדין") המורה על העברת המשמורת על הקטין לידי האב- התובע.
אשר להסדרי הראיה נקבע בפסק הדין, כי נוכח המרחק הגיאוגרפי בין מקום מגורי הצדדים, יתקיים מפגש אחד באמצע השבוע בין האם לקטין בנוסף ישהה הקטין אצל אמו כל סוף שבוע שני. עוד נקבע, כי בנסיבות המקרה יש להורות על חלוקה לא שוויונית, בין זמן השהייה של הקטין אצל כל אחד מההורים במהלך החגים והחופשות הארוכות מבית הספר, כך שהקטין ישהה 2/3 מהזמן אצל האם והיתרה אצל האב. האב חויב לדאוג להסעת הקטין לבית אמו ב-------, באותם סופי שבוע בהם ישהה אצלה ויסיעו בחזרה.
3. בתביעה נטען, כי בעקבות פסק הדין והעברת המשמורת האב נושא בכל צרכי הקטין, ולפיכך יש לבטל את החיוב בתשלום מזונות הקטין לידי אמו.
4. הנתבעת טענה, כי אין מקום לבטל את החיוב במזונות הקטין משנקבע, כי ימשיך להתגורר אצלה חלק נכבד מהזמן, במיוחד נוכח הסדרי הראייה הרחבים בתקופת החגים והחופשות.
5. בהחלטה מיום 2/10/12 הוריתי, כי עד להכרעה בתביעה יועמדו המזונות שעל התובע לשלם על שיעור 1/5 מהמזונות שהיה משלם בעבר, כשהקטין היה במשמורת אמו.
6. בדיון שהתקיים ביום 17/1/13 טען ב"כ המבקש, כי עבר די זמן מאז העברת המשמורת ואין מקום לחייב את המבקש במזונות כלשהם.
ב"כ הנתבעת טען, כי בכל שנה יש כארבעה חודשים של חופשות וחגים, וב-2/3 מתוכם הקטין שוהה אצלה.
7. הצדדים הסכימו באותו דיון, כי בית המשפט יכריע בתביעה ובשאלה אם על התובע לשלם לנתבעת מזונות עבור בנם המשותף או דמי אירוח, כאשר לפי התובע, אין מקום לחייבו במזונות כלשהם, בעוד שהנתבעת טוענת, כי יש לחייבו במזונות או דמי אירוח, בהתאם לזמן שהיית הקטין אצלה, כפי שנקבע בפסק הדין המורה על העברת המשמורת.
הצדדים ויתרו על קיום חקירות וסיכמו טענותיהם בכתב.
8. בסיכומיו טען התובע, כי עפ"י הפסיקה דמי אירוח משולמים במקרים חריגים ונדירים בלבד, והם מהווים חלק ממזונות אישה. עוד טען כי:
א. משכורתו של האב אינה גבוהה, חשבונו תמיד ביתרת חובה, בין היתר, בעקבות ההליכים הרבים בהם נוקטת הנתבעת נגדו.
ב. מחובתה של האם להשתתף בהוצאות הקטין שהם מדין צדקה.
ג. אין לנתבעת הסדרי ראייה נרחבים עם הקטין והיא אינה מתראה עם הקטין באמצע השבוע. הקטין שוהה אצל האם בסופי שבוע בלבד, מהשעה 15:00 ביום ששי עד השעה 19:00 במוצאי שבת. בנוסף היא קבלה 2/3 מהזמן בחופשות ארוכות וחגים.
ד. על האב אף הוטל לשאת בהוצאות ההסעות של הקטין לאמו מ- *** ל- ***.
ה. האב משלם עבור שני חוגים לקטין, עבור מנוי לתיאטרון ועוד.
ו. האם, אישה צעירה ובריאה, שלא ממצה את פוטנציאל השתכרותה.