1. ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כבוד השופט מ' הכהן), מיום 30.1.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 24326-06-12.
2. לפני בית המשפט מתנהלת תביעת לפינוי המערערים מבית מגוריהם בבית זית ולתשלום דמי שימוש. הבית הוא בבעלות משותפת של המשיב ושל אימם של המערערים (להלן - האם). המערערים הם בניה הבגירים של האם מנישואיה הראשונים. התביעה הוגשה במסגרת סכסוך שנתגלע בין המשיב לבין האם, בני זוג לשעבר, אשר מאז שנת 2009 מקיימים ביניהם הליכים בבית הדין הרבני האזורי בירושלים בגדר תביעת גירושין שהגיש המשיב, אותה כרך עם תביעת מזונות האם ותביעת רכוש. אציין שהאם הגישה תביעות למזונות ולרכוש בבית המשפט לענייני משפחה, אשר נדחו על ידי בית המשפט, באותו מותב, בשל חוסר סמכות עניינית.
3. בדיון מקדמי שהתקיים ביום 7.11.2012 בתביעת הפינוי ודמי השימוש ביקש השופט מהאם לצאת מהאולם, שכן אינה צד להליך, וכך עשתה האם. השופט הציע גם שהמערער 2 ימתין מחוץ לאולם, והמערער 2 נענה להצעה. לאחר שמיעת דברי באי-כוח הצדדים החליט בית המשפט כי הצדדים יודיעו אם נראית להם המתכונת הבאה: מתן גט לאלתר, פירוק שיתוף בבית בחלקים שווים לאלתר ודיון לפניו בטענות האם בנוגע לזכויותיה במסעדה שבבעלות בני הזוג, לחלוקת המוניטין וכושר ההשתכרות. במסגרת החלטה זו קבע בית המשפט דיון הוכחות לחודש מרץ 2013 וכן קבע מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית, אם תידחה הצעתו.
4. ביום 18.11.2012 נתן בית המשפט החלטה נוספת, לפיה הוא מבין כי המערערים ואימם אינם מקבלים את המתכונת שהציע (לה הסכים המשיב), וכי הוא תמה על כך. כמו כן, הקדים בית המשפט את מועד דיון ההוכחות ל-18.2.2013. ביום 19.11.2012 הודיעו המערערים שהם מסרבים למתכונת שהוצעה והביעו תמיהה על הקדמת הדיון לאור הודעתם כי ייעדרו מהארץ במועד החדש. בהחלטה מיום 24.11.2012 קבע בית המשפט שהדיון הוקדם בשל יציאתו הצפויה לשבתון ולא בשל כעס או זעם, שיוחסו לו, כביכול, על ידי המערערים. בעקבות התנהלות זו הגישו המערערים בקשה לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינם.
5. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט דחה מכל וכל את טענת המערערים לפיה התנהלותו בתיק מצביעה על העדר אפשרות לדון "באופן הוגן וצודק" בעניינם. בית המשפט ציין שהמערערים כתבו מפורשות שהמשיב מילא דמות אב עבורם לאחר ניתוקם מאביהם הביולוגי. לכן, התנהלותו של בית המשפט בדיון נבעה מתוך אמפתיה שחש כלפיהם. בית המשפט הוסיף כי באופן שגרתי מציע בית המשפט לענייני משפחה הסדר כולל במסגרת תביעה רכושית, וכך עשה גם במקרה דנא. בית המשפט הדגיש שדווקא בשל רגישותו לפגיעותם של המערערים כתוצאה מהתביעה שהגיש המשיב, ביקש שהמערער 2 ימתין מחוץ לאולם כשיציע מתכונת לפתרון הסכסוך. בית המשפט הוסיף שבאת-כוח המערער 2 לא מחתה על בקשתו שהמערער 2 ייצא מהאולם, וציין שחבל כי האמפתיה שחש כלפי המערערים מתפרשת כמשוא פנים וכעוינות שלו כלפיהם. בית המשפט הוסיף שהמתכונת שהציע מיטיבה מאוד עם האם, וכי באת-כוחה הקודמת הסכימה עימו ואף הודיעה שתמליץ לאם לנהוג על פיה. בית המשפט ציין כי בשוגג קבע את התיק להוכחות בטרם קיבל את תשובת האם למתכונת שהציע, והוסיף, שהקדמת מועד הדיון אינה נובעת מכעס על המערערים או על אימם, אלא בשל יציאתו לשבתון. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.
6. המערערים טוענים כי במהלך הדיון מיום 7.11.2012 החליט השופט החלטה חריגה ביותר (ואף בלתי חוקית), המצביעה על חוסר אפשרותו לשפוט בעניינם באופן צודק והוגן. לטענתם, במהלך הדיון בתביעת הפינוי שהגיש המשיב נגדם, חרג בית המשפט מסמכותו וניהל דיון עובדתי ומשפטי בנוגע לסכסוך הגירושין המתנהל בין המשיב לבין אימם, שבסופו הציע "מתכונת" לסיום הסכסוך. המערערים מציינים שסכסוך הגירושין נדון זה כשלוש שנים בבית הדין הרבני בירושלים, וכי לבית המשפט אין ולא הייתה סמכות לדון בו. המערערים משיגים גם על כך שלא ניתנה לאימם או לבא-כוחה אפשרות להשמיע את טענותיהם בטרם התווית המתכונת לסיום הסכסוך. המערערים מוסיפים כי במסגרת הדיון ביקש השופט לברר עובדות שונות מול המשיב ובא-כוחו, ואף המליץ לתבוע את האם בתביעה נזיקית על העיכוב, לכאורה, במתן גט מצידה. לטענת המערערים, הצעה זו של השופט צורמת ביותר שכן אימם רוצה שלום בית ובית הדין לא חייב אותה במתן גט, וממילא לא קבע שהיא מעכבת את נתינתו. ובמיוחד, מאחר שהשופט לא ווידא, תחילה, שהאם או בא-כוחה נוכחים באולם כדי להשמיע דעתם בטרם יציע את הצעתו. המערערים מזכירים שלבקשת השופט המתינה האם מחוץ לאולם הדיונים.
7. אשר לתוכן המתכונת שהציע בית המשפט טוענים המערערים שהמשיב לא ציין את מלוא היקף הנכסים והרכוש הרב המוחזקים על ידו ושהאם טוענת לזכותה בהם. לכן, לדעתם, המתכונת שהוצעה כלל אינה מיטיבה עם האם. לטענת המערערים, עצם העלאת ההצעה, ללא שיתוף האם, פסולה מיסודה. המערערים טוענים עוד כי בניגוד לאמור בהחלטת השופט, באת-כוחה הקודמת של האם, עורכת-הדין גייזלר, לא קיימה מעולם שיחה עם השופט בנוגע למתכונת שהציע. ממילא, לא הביעה את דעתה בנוגע אליה, והיא מוכנה לספק הצהרה כאמור גם בפני בית משפט זה. המערערים מציינים כי בתום הדיון נתקל השופט באימם מחוץ לאולם הדיונים והמליץ לה לקבל את "הסוכרייה" שהציע. לדעת המערערים נימוקי השופט בהחלטה הדוחה את בקשת הפסלות מחדדים את ההכרח בפסילתו. כך למשל, ציין השופט כי המערערים מסרבים למתכונת שהציע, שעה שטרם הודיעו על עמדתם בנושא. השופט אף הקדים את הדיון, למרות שהמערערים ייעדרו מהארץ במועד שנקבע. המערערים מציינים גם כי בניגוד לאמור בהחלטה, הוצאת המערער 2 מהאולם נעשתה חרף מחאתה הברורה של באת-כוחו אותה עת.
8. בהתאם להחלטתי מיום 28.2.2013 הגיש המשיב תשובתו לערעור. המשיב מאשר שהתביעה שהגיש נובעת מהסכסוך הקיים בינו לבין האם. לדברי המשיב, בית המשפט, בהכירו את הסכסוך הנדון, הציע מתכונת לפתרונו באופן שתייתר את בירור התביעה הנדונה כעת לפניו, שכן הציע שהבית יימכר לאלתר. לדעת המשיב, הצעת בית המשפט פתחה פתח לייעול הטיפול בסכסוך ויש מקום להודות לשופט על נכונותו לדון בסכסוך כולו. המשיב מזכיר שבמקביל קבע בית המשפט מועד הוכחות והורה על הגשת תצהירי עדות ראשית. המשיב מבהיר שלא היה כל דיון עובדתי ומשפטי בנוגע לסכסוך הגירושין המתנהל בבית הדין הרבני. המשיב מציין שאין בפרוטוקול הדיון כל טענה הנוגעת לסכסוך או לייעוץ שנתן בית המשפט למי מהצדדים, ומוסיף, שהמערערים כלל לא ביקשו לתקן את הפרוטוקול. המשיב מפנה לנימוק בית המשפט לגבי הקדמת הדיון וגם לגבי הוצאת המערער 2 מהאולם. לדעת המשיב, המערערים לא הצביעו על חשש ממשי למשוא פנים כלפיהם מצד בית המשפט, ואין במתכונת שהוצעה על ידי בית המשפט כדי להצביע על דעה מוקדמת כלפיהם. לדבריו, לא די בחששות האם כדי לפסול את בית המשפט בהליך שבין המערערים לבין המשיב. המשיב מוסיף כי הדברים שאמר בית המשפט בנוגע לפסיקת פיצויים לצד המעגן את בן זוגו נאמרו לשני הצדדים והביעו את השקפת עולמו של השופט.
9. בהחלטתי מיום 15.3.2013 ביקשתי מכבוד השופט מ' הכהן להעיר את הערותיו לאמור בערעור, ולהתייחס במסגרת זו לטענות בעניין הצעתו למתכונת לסיום הסכסוך, ללא נוכחות המערערים ואימם, וכאשר מתנהל הליך מקביל בבית הדין הרבני, וכן לטענות בדבר אי הסכמה של באת-כוחה הקודמת של האם למתכונת שהוצעה. כן התבקשה התייחסות לטענה שהמליץ לתבוע את אם המערערים, ולטענה כי אמר דברים מסוימים לאם המערערים מחוץ לאולם הדיונים. בהודעתו, ציין השופט מ' הכהן כי מטבע הדברים, כאשר שופט משפחה מציע מתכונת לסיום סכסוך, וכאשר בקרב אותם צדדים ובקרב אותם בני משפחה מתנהל הליך בבית הדין הרבני, מתייחסת המתכונת המוצעת גם לסוגיות התלויות ועומדות בבית הדין. השופט מ' הכהן הוסיף שהמתכונת שהציע התייחסה הן לתביעה שלפניו והן לסכסוך הכולל בין בני הזוג, והוא מפנה לנימוקים שפירט בהחלטה להוציא את האם והמערער 2 מהאולם בעת שהציע הצעתו. השופט מ' הכהן ציין עוד שבאת-כוח המערערים נכחה באולם. כמו כן, הודיע השופט מ' הכהן באופן נחרץ שהמתכונת נראתה לבאת-כוח המערערים, עורכת-הדין ברש-אבירם (ולא עורכת-הדין גייזלר), אך האם סירבה להצעה. השופט מ' הכהן הבהיר שלא המליץ לאיש להגיש תביעה נגד הצד האחר, אך כן הודיע, כמו בכל הליך שמתקיים לפניו בו נשמעת טענה של סרבנות גט, כי אם תוכח, סרבנות גט מהווה עוולה נזיקית. השופט מ' הכהן אישר גם שכשעבר במסדרון בתום הדיון, אמר לעורכת הדין ברש-אבירם ולאם המערערים שהוא ממליץ בכל לב על המתכונת שהציע. השופט מ' הכהן הוסיף שמצא מקום לומר זאת, שכן האם לא נכחה באולם בעת שהציע את המתכונת לפתרון. השופט מ' הכהן שב והדגיש שהמתכונת שהציע נועדה להביא לקיצו של הסכסוך, כך שטענות האם יידונו בבית המשפט לענייני משפחה כפי שרצתה מלכתחילה. לדעת השופט מ' הכהן, חבל שכוונות טובות אלו פורשו כחד-צדדיות וכמשוא פנים נגד המערערים ונגד אימם. לדברי השופט מ' הכהן, גם אם יימצאו פגמים באופן ניהול הדיון, אין הפגמים מצביעים בשום אופן על העדר אפשרות לדון בעניין באופן הוגן וצודק וללא משוא פנים.
10. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטת השופט ובהערותיו ובתגובת המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אכן, פסילת שופט אינה עניין של מה בכך, ואין היא נעשית בנקל (למשל, ע"פ 619/11 אפלינסקי נ' מדינת ישראל (9.2.2011)). הראיות שיש להביא לשם הוכחת עילת פסלות, חייבות להיות, אפוא, משמעותיות (השוו ע"א 9021/10 נעימי נ' אלאב אופנה בע"מ (8.3.2011)). במקרה דנא, צירוף הנסיבות מצדיק, באופן יוצא דופן וחריג, העברת הדיון לפני מותב אחר. אכן, לעיתים מובא בפני בית המשפט לענייני משפחה רק מקטע מסוים של סכסוך נרחב ומקיף בתוך המשפחה. אף ייתכן שבעלי הדין בהליך המסוים אינם כל בני המשפחה המעורבים בסכסוך. אך טבעי ומתבקש הוא שהשופט או השופטת הדנים במרכיב אחד של הסכסוך יעשו מאמץ להביא לכלל סיום את הסכסוך בכללותו, כולל כל ההליכים שננקטו (אף אלה שבבית הדין הדתי), ואת כל בני המשפחה המעורבים. דומה שכך אומנם פעל השופט במקרה הנדון. נראה שכוונתו של השופט הייתה טובה וראויה. הוא הציע הצעה שמטרתה הייתה לסיים את הסכסוך כולו. עם זאת, הכוונה הטובה הביאה במקרה זה לאקטיביות יתירה מצידו של השופט (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 183 (2006)). חובה לזכור שקיימות מגבלות על בית המשפט, שעה שהוא חותר להביא סכסוך רחב לידי סיום. הדבר בולט על רקע העובדה שלא כל המעורבים בסכסוך היו נוכחים בהליך המסוים שנוהל לפניו. כאמור, במקרה דנא הצטברו מספר נסיבות שבראייה כוללת מובילות לפסילת השופט. כוונתי בעיקר לאלה:
א. אימם של המערערים לא נכחה שעה שבית המשפט הציע הצעה לסיום הסכסוך, שהאם הייתה צד מהותי בו. אף המערער 2 לא נכח באולם (אם כי פרקליטתו נכחה באולם).
ב. לא היה זה מן הראוי לומר לאם דברים כלשהם במסדרון בית המשפט. התקשורת בדיבור של שופט עם בעלי דין חייבת להיעשות אך ורק באולם המשפטים, ובוודאי שלא במסדרון בית המשפט.
11. מן הטעמים האמורים, החלטתי לקבל את הערעור. הדיון בתמ"ש 24326-06-12 יועבר אפוא לשופט אחר בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ב בניסן התשע"ג (2.4.2013).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il