דניאל נ' מגיד ואח'

פסק דין

התובעת, ילידת 1937, עותרת לחייב את הנתבעים בנזקי גוף שנגרמו לה שעה שנפלה ונפצעה, לפי הטענה, בתוך הרחבה המובילה למשרדו של נתבע מס' 1.

התובעת טוענת כי ביום 18.11.09 בשעה 17:30 או בסמוך לכך, שעה שביקשה להיכנס למשרדו של נתבע מס' 1 לשם התייעצות משפטית, דרכה על מדרגה בודדת שהותקנה בחצר הכניסה כשהיא לא מסומנת ובנויה בניגוד לתקנות התכנון והבניה, ועקב כך איבדה את שיווי המשקל נפלה ונחבלה.

התובעת פנתה למחרת לקופת חולים שם אובחן שבר בכף יד ימין. ידה גובסה והיא נזקקה לסדרה של 13 טיפולי פיזיותרפיה.

לטענתה בשל התאונה והזמן בו היתה ידה נתונה בגבס נזקקה לעזרת צד ג'.

התביעה הוגשה נגד נתבע 1 והמבטחת שלו ונגד נתבעת 3 שהיא בעלת הבניין והמחזיקה של הרכוש המשותף שם מצויה אותה מדרגה נטענת, והמבטחת שלה.

התובעת תמכה את טענותיה הרפואיות בחוו"ד של האורטופד ד"ר פרנקל לפיו היא סובלת מנכות משוקללת בשיעור 19%.

לעניין האחריות טוענת התובעת כי הרשלנות מתבטאת ביצירת מכשול בדמות מדרגה בודדת בניגוד לתקנות התכנון והבנייה. עוד היא טוענת כי המדרגה לא היתה מסומנת ובולטת והציבור לא הוזהר מפניה.

התובעת תמכה את טענת האחריות בחוו"ד של המומחה מטעמה אברהם בן עזרא. (ת/3).

הנתבעים הכחישו בכתב ההגנה את עצם האירוע הנטען ו/או את הנסיבות הנטענות.

נתבע 1 טוען כי התקיימה פגישה במשרדו במשך שעה וחצי או שעתיים ובמהלכה התובעת לא התלוננה על האירוע הנטען או על כאבים. רק לאחר שהסתיימה הפגישה חזרה אליו התובעת וסיפרה כי נפלה.

הנתבעים אף מפנים לתעודת חדר מיון מיום 18.11.09 שם נרשם כי לדבריה נפלה ברחוב, דבר העומד לכאורה בסתירה לגרסתה לפיה נפלה בתוך הרחבה החיצונית למשרדו של נתבע 1.

הנתבעים 1,2 טענו מתחילתו של ההליך כי גם אם תתקבל הגרסה בדבר הנפילה ותתקבל הטענה בדבר אחריות בשל פגם כלשהו בתכנון המדרגה, יש להשית את מלוא האחריות על הבעלים והמחזיק של אותו מקום בו נפלה התובעת שכן נתבע מס' 1 שכר משרד בשטח מתוחם ומוגדר שהחצר בה נפלה התובעת אינה כלולה בו.

הנתבעים 3,4 טענו בחצי פה באחת מישיבת קדם המשפט כי קיים כפל ביטוח הואיל והפוליסה של נתבע 1 הורחבה לכיסוי אחריות נתבעות 3,4. אציין כבר עתה כי טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה, נתבעות 3,4 לא הגישו הודעת צד שלישי נגד נתבעים 1,2 ומכל מקום הטענה נזנחה בסיכומים באופן שיש לראות את הנתבעות 3,4 כמי שויתרו עליה.

בעניין הרפואי, הגישו הנתבעים הוגשה חוו"ד ד"ר קליגמן לפיה עומדת הנכות על שיעור 7.5%.

לשם הכרעה בין חוות הדעת ובהעדר התנגדות של הצדדים מונה מומחה מטעם ביהמ"ש ד"ר קרב שקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 5%.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וראיותיהם החלטתי לקבל את התביעה בחלקה.

עדותה של התובעת היתה מהימנה באשר לאופן התרחשות האירוע. נפלה אמנם טעות בתאריך התאונה ובשלב ההוכחות הסתבר גם מעדותו של נתבע מס' 1 שהתאונה אירעה ביום 17.11.09 ולא 18.11.09 כפי שנכתב בתביעה ובתצהיר, אך אין בכך כדי להעיב על מהימנות גרסת עצם האירוע.

נראה כי הטעות נובעת מכך שהתעודה הרפואית הראשונה היא מיום 18.11.09 (שם נרשם כי נפלה אתמול). התאריך בכתב התביעה נלקח מתוך אותו מסמך ולכן נכתב בטעות שהאירוע היה ב – 18.11.09 בעוד שאין חולק כי הוא למעשה אירע ב – 17.11.09.

הנתבע 1 טוען אמנם כי התובעת לא התלוננה במהלך כל הפגישה על כאבים ביד ולא סיפרה לו על האירוע ברם הוא מעיד כי כעשר דקות לאחר שהסתיימה הפגישה חזרה התובעת למשרדו וסיפרה לו על האירוע.