מזן נ' אי מייליון בע"מ ואח'

פסק דין

משלוח הודעות דוא"ל בניגוד להוראות "חוק הספאם"; משלוח הודעות דוא"ל שאינן מתייחסות למוצר מסוים או שירות נתון שרכש הנמען מהמפרסם או שנוהל לגביו משא ומתן לרכישתו אשר משוגר על-ידי "מפרסם מקצועי"; הימנעות הנמען מלשגר למפרסם הודעה בדבר סירובו לקבל דברי פרסומת – אלו הסוגיות העומדות במוקד התביעה שלפניי.

הצדדים ועיקרי טענותיהם:

התובעת קיבלה לתיבת הדואר האלקטרוני הודעות שונות, אשר נשלחו על ידי הנתבעת 1 ונועדו לפרסם מוצרים או שירותים שונים המתייחסים לפעילותם של הנתבעים 2–16. התובעת מסתייגת מעצם שיגור ההודעות אל תיבת הדואר שלה, על כן הוגשה על ידה התובענה. התובעת לא הודיעה לנתבעת 1 על סירובה לקבל הודעות שונות.

הנתבעת 1 טוענת שהתובעת – בהיותה עיתונאית – אשר פרסמה את כתובת הדוא"ל שלה בפורום אתר האינטרנט "תפוז", ראתה בתיבת הדוא"ל משום תיבת דוא"ל עסקית, באופן שיש לראות בתובעת משום "בית עסק", בכל הקשור להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן – "חוק התקשורת"); התובעת נרשמה בשנת 2007 למאגרי הנתבעת 1 באמצעות אתר דרושים המצוי בבעלותה ואשר פעילותו מנוהלת ללא חיוב כספי מצד הפונים; התובעת מעולם לא הודיעה לנתבעת 1 על סירובה לקבל הודעות שונות ולא ביקשה להסיר את כתובת הדוא"ל שלה מרשימת התפוצה וממילא לא נגרם לה נזק כלשהו; כמו כן, חלק מהדיוורים כוללים הצעות ללא תשלום והם לא מהווים פרסומת; חלק מהדיוורים מהווים אומנם פרסומת, אולם לא הייתה מניעה משיגורם לתיבת הדוא"ל של התובעת, בהיותה "בית עסק" והיא ממילא מעולם לא ביקשה להסיר את תיבת הדוא"ל מרשימת התפוצה.

הנתבע 2 טען, בין היתר, שהוא אישית אינו מהווה "מפרסם", כהגדרת ביטוי זה בסעיף 30א לחוק התקשורת, כבר מעצם העובדה שהפרסום המיוחס לו מתייחס למעשה לתאגיד ולא אליו אישית.

הנתבעת 16 הגיעה עם התובעת להסדר מחוץ לכותלי ביהמ"ש. בנסיבות כאמור, לא יובאו בחשבון הפרסומים המתייחסים לנתבעת זו (8 פרסומים), אף בכל הקשור לאחריות המיוחסת לנתבעת 1 בגין פרסומים המתייחסים לנתבעת זו.

הנתבעות 8, 9 ו – 11 לא הגישו כתב הגנה ולא התייצבו לדיון (לנתבעות אלו מיוחסים 2, 4 ו – 2 פרסומים – בהתאמה). הנתבעות כאמור זומנו כדין.

הנתבעות הנוספות: 3 (5 פרסומים), 4 (פרסום אחד), 5 (2 פרסומים), 6 (פרסום אחד), 7 (2 פרסומים), 10 (2 פרסומים), 12 (2 פרסומים), 13 (4 פרסומים), 14 (5 פרסומים) ו – 15 (8 פרסומים), טענו בכתבי ההגנה מטעמן, בעיקרם של דברים, להיעדר אחריות מטעמן לפרסום, בשים לב לעובדה שהן רכשו שירותי פרסום מהנתבעת 1 או ממשרדי פרסום אשר הסתייעו בשירותי הנתבעת 1, כאשר הותנה על ידן שלא ייעשה כל פרסום המנוגד להוראות הדין, וממילא – הן לא שיגרו "דבר פרסומת" באופן ישיר לתובעת. נטען שהנתבעות כאמור פועלות באמצעות ספקים האמונים על פרסום על-פי רשימות תפוצה ומאגרים מורשים בלבד, הפועלים בהתאם לחוק. נתבעות אחדות טענו שהן כלל לא מכירות את הנתבעת 1. חלק מהנתבעות טענות שהתובעת נרשמה לרשימות תפוצה שונות, באופן שמאפשר לשגר אליה פרסומים שונים.

דיון והכרעה:

הדין:

סעיף 30א לחוק התקשורת קובע כדלקמן:

"(ב) לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה.

(ג)על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי מפרסם לשגר דבר פרסומת כאמור באותו סעיף קטן אף אם לא התקבלה הסכמת הנמען, בהתקיים כל אלה:

(1)הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן (ב);

(2)המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת כאמור, דרך כלל או מסוג מסוים, והנמען לא עשה כן;

(3)דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות האמורים בפסקה (1)".

המונחים "דבר פרסומת" ו – "מפרסם" מוגדרים בסעיף 30א לחוק התקשורת כדלקמן:

"דבר פרסומת" – "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת";

"מפרסם" – "מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר; לעניין זה, לא יראו כמפרסם מי שביצע, בעבור אחר, פעולת שיגור של דבר פרסומת כשירות בזק לפי רישיון כללי, רישיון מיוחד או מכוח היתר כללי, שניתנו לפי חוק זה".