לפנינו תביעת גירושין של האשה.
בית הדין בהרכבו זה פגש לראשונה את הצדדים בדיון שהתקיים אתמול. ברם, הצדדים אינם פנים חדשות בבית הדין: ראו פסק דין מפורט של בית הדין בהרכבו הקודם מיום כ"ז באלול תשס"ט (16.9.2009) והחלטת בית הדין מיום 14.4.10 שתיארה את מערכת היחסים שבין הצדדים עד ליום הנ"ל.
בתגובתו לתביעת הגירושין החדשה של האשה, השיב הבעל בדיון כי במצב הנתון אין משקל לדעתו "ואני אתן גט". הבעל הסביר: נתבעתי בבית משפט בתביעת נזיקין למרות שלא חויבתי בגט, וחויבתי בסך 192,000 ש''ח כולל הוצאות. ניסיתי להידבר ולהגיע להסכם בבית המשפט, הגשתי הצעתי, האשה לא הסכימה, השופטת ציינה את ההשלכות לגט מעושה, כך שאם אגיד משהו, זה יגרור עוד תביעה. כבר הפקדתי לאשה בחשבון 192,000 ש''ח. לקחתי הלוואות מאנשים כדי למנוע חיובי הצמדות ורביות ושלמתי זאת לאשה.
הבעל הציג לפני בית הדין את פסק דין בית המשפט (השופטת אתי בוהדנה) מיום י"ד בשבט התשע"ב (7.2.2012) בתיק תמ"ש 15377-09-10 אשר במסגרתו חויב בתשלומי נזיקין עקב אי-מתן גט על פי בקשת האשה.
ב"כ האשה הגיב: אין קשר בין פסק הדין של השופטת שניתן בגין התעללות נפשית של האיש באשה במשיכת הגט, לבין הגט. בשנת 2005 הבעל הרחיק את האשה בצו של בית משפט ומאז הם לא חזרו לחיות יחדיו. מאז חלפו שבע וחצי שנים ואין כל קשר בין הצדדים. אנו מודים שהבעל שילם הסך שהתחייב בבית המשפט. השופטת התרתה בו שיסיים את ההליך, אך הוא לא רצה לשמוע, והוא לא הותיר ברירה בפני בית המשפט אלא לקנוס אותו.
בית הדין בירר עם האשה האם היא מוכנה לבטל את תביעת הנזיקין, להחזיר את הכסף לבעל ולהתחייב כי לא תתבע תביעת נזיקין נוספת בבית משפט בגין אי-קידום הליך גט. האשה מסרבת לכך בכל תוקף.
בית הדין הציע לאשה וב"כ לשקול הדברים בשנית מחוץ לאולם בית הדין, ולאחר כמה דקות הודיע ב"כ האשה כי האשה אינה מוכנה להשבת הכספים שנפסקו לה ודוחה את המלצת בית הדין.
עד כאן הובאו הטענות ההדדיות של הצדדים, מעתה נעבור להכרעת הדין.
בפסק הדין שניתן בבית הדין בעניינם של הצדדים נדחתה תביעת הגירושין של האשה. כדי לשוב ולדון בתביעה לגירושין, על התובעת להראות שינויי נסיבות המצדיקים שינוי פסק הדין שניתן בעבר. בכתב התביעה החדש ובדיון לפנינו לא העלתה התובעת כל עילת גירושין חדשה, ונראה שהנימוק היחיד שמעלה האשה הוא חלוף הזמן מאז מתן פסק הדין בעניין הצדדים.
בנסיבות העניין שלפנינו אין בכך כדי להצדיק שינוי של פסק הדין החלוט של בית הדין.
אמנם הבעל אומר שהוא מוכן לתת גט, אך ברור לנו כי הסכמתו ניתנת אך ורק עקב חרב תביעת הנזיקין שחוזרת ומונפת מעל ראשו.
כדי שהצדדים ייפרדו לדרכם וכל אחד מבני הזוג יוכל להינשא לאחר יש לסדר ביניהם גט כשר כדמו"י. לא די בכך שייערך טקס של מתן גט אלא בית הדין צריך לאשר ב"מעשה בית דין" כי הצדדים נפרדו בגט כשר כדמו"י והריהם מותרים להינשא לעלמא.
במקרה דנן, בית הדין לא יוכל לקדם הליך גירושין בין הצדדים, לאור חיובו של הבעל בתביעת נזיקין בגין סרבנות גט כטענת האשה - דבר שגורם כי הגט אינו ניתן מתוך רצון טוב לפי גדרי דין תורה.
ידועה הפסיקה הרווחת בבתי הדין הרבנים כי תביעת נזיקין הינה בגדר כפיית גט על הבעל שלא כדין כל עוד שלא נפסקו הפיצויים או הקנס ע"פ החלטת בית הדין, והדבר בגדר "גט מעושה", אשר הינו גט בטל לשיטת רוב הפוסקים. וראה בענין זה מש"כ הגר"א לביא שליט"א (אב"ד צפת-טבריה) במאמרו "סידור גט לאחר חיוב הבעל בפיצוי כספי לאשתו",
תחומין כו, עמוד 160 (התשס"ו), אשר תיאר הבעיה שבכפייה כספית שלא ע"י בית הדין, בכתבו:
"גט הניתן בעקבות כפייה שהופעלה על הבעל שלא כדין, נחשב כגט המעושה שלא כדין, ואינו גט. כך נפסק בשו"ע אה"ע קלד, ה וכן בסעיף ז שם, ובבית-שמואל שם (ס"ק י) כתב שהלכה היא כדעת רוב הראשונים, שהגט בטל מהתורה. כך הדין בין שאנסוהו באונס הגוף, ובין שכפוהו באמצעות הפסד ממון, כמו שכתב הרשב"א (שו"ת ח"ד סי' מ) בשם הראב"ד והר"ח, הריטב"א (קידושין נ, א), מאירי (גיטין פח, ב) ומהרי"ק (שורש סג) ; וכך פסקו הרמ"א (שו"ע חו"מ רה, ז), מכתב-מאליהו (שער ז סי' יט), רבי בצלאל אשכנזי (שו"ת סי' טו), פתחי-תשובה (אה"ע קלד, י). וכך כתב בבית-אפרים (אה"ע תניינא סי' עג): "לדעת רוב הפוסקים, אונס ממון הוי אונס, והגט בטל אף בלא מודעא." וכן בשבט-הלוי (ח"ה סי' רי): "וכבר יצאה הלכה לכלל ישראל שאונס ממון, נקרא גם כן אונס.
ומוסיף שם ומתאר את חומרתה של הבעיה בפסיקה נזיקית כנגד בעל שלא מגרש את אשתו:
בנסיבות שהופעלו כנגד הבעל אמצעי כפייה לתת גט, גם אם יבקשו בני הזוג בביה"ד לסדר גט "בהסכמה", אין לסדר את הגט אלא לאחר שיבוטלו אמצעי הכפייה. גם אם האשה לא נקטה פעולות מעשיות לגביית הסכום שנקבע בפסק הדין, הרי כל עוד פסה"ד שריר וקיים וניתן להוציאו לפועל, נידון הבעל כאנוס. במקרה זה יש להורות כפי מסקנת תשובת שבט-הלוי הנזכרת, שיש להביא לביטול פסה"ד המחייב את הבעל בתשלום.
וראה בעניין זה אף מאמרו של הגר"ש דיכובסקי שליט"א (חבר בית הדין הגדול לשעבר), במאמרו "צעדי אכיפה ממוניים כנגד סרבני גט", תחומין כ"ו, עמוד 173 (התשס"ו), שכתב בפתיחת דבריו:
קיימת בעיה הלכתית קשה באכיפת גרושין ע"י רשות חילונית, וגם בעיה משפטית, שכן "עניני גרושין ונשואין" נמסרו ע"י המחוקק במדינת ישראל לסמכותו היחודית של בי"ד רבני. אכיפת גרושין גם היא חלק מעניני גרושין, ואין לבית משפט או לרשות אחרת שאינה בית דין רבני, לעסוק בדבר.