רקע
1. בפני תביעה נזיקית, מצד תובע, כלפי נתבעת, כשעילת התביעה, כהגדרתה "סרבנות גט" וסכום התביעה הועמד על סך 100,000 ש"ח.
2. בקליפת האגוז - הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1964 ומנישואיהם נולדו להם 3 ילדים, שהינם בגירים.
3. התובע טען כי נישואי הצדדים ריקים מתוכן, ופקעו הלכה למעשה, לפני שנים, תוך שהנתבעת מסרבת להתגרש ממנו, שלא כדין. התובע הטעים כי בסירובה לקבל גט ממנו, גורמת הנתבעת לתובע נזק נפשי ובריאותי עצום, פוגעת ברגשותיו וגורמת לו להשפלה, ומשכך זכאי הוא לפיצוי ולפחות ממועד הגשת התביעה.
4. הנתבעת טוענת כי אינה סרבנית גט, באשר כל תביעות הגירושין שהוגשו ע"י התובע עד הלום, נדחו. הנתבעת מציינת כי התובע חי חיי זוגיות מלאים עם חברתו הצעירה ממנו משמעותית, ואף חתם עמה על הסכם לחיים משותפים. משכך, מוסיפה הנתבעת, לא רק שלא נגרמו לנתבע נזקים כלשהם (וממילא לא הוכחו), אלא שמדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, משוללת עילה שדינה להיות מסולקת על הסף.
5. עקב ניהול הליך קודם שנמחק, וטרם המועד הקבוע בתיק זה, הגישה האישה בקשה לסילוק ההליך על הסף, בה טענה שלל טענות מקדמיות. כך, בין היתר, טענה הנתבעת כי תביעת נזיקין בגין סרבנות גט הינה זכות העומדת לאישה בלבד, ובכל מקרה, העילה אינה קיימת מקום בו אין פסיקה לגירושין. עוד טענה הנתבעת, כי לאור התנהלות התובע, הרי גם אילו היתה קיימת עילה, והיתה מוכחת תביעתו, אין מקום לפסוק לו פיצוי, לאור המגורים עם פילגשו. הצדדים הסכימו כי שאלת העילה תידון בנפרד משאלת הנזק, בפתח ההליכים. הבהרתי לצדדים כי אדון בנושא, כשאלת עילה גרידא, ולאחר תגובת ב"כ המשיב-התובע, רואה אני להכריע בסוגיה. השאלה המרכזית לטעמי, הינה האם ראוי לדון בהליכי פיצוי בגין סרבנות גט, גם מקום בו לא קיים פסק-גירושין.
כללי
6. בפסיקות השנים האחרונות, נדון נושא פסיקת פיצויי נזיקין בגין סרבנות גט בבתי המשפט למשפחה, במחוזות השונים. תופעת סרבנות הגט, הוכרה כעילת תביעה נזיקית, הנופלת בגדרי עוולת הרשלנות, הפרת חובה חקוקה, ויש הגורסים כי ראוי להכיר בה גם כ"עוולה חוקתית", בגין הפרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
7. הפסיקה הכירה לא רק בזכותן של נשים להיפרע נזקיהן בגין סרבנות גברים למתן גט, אלא גם בזכותם של גברים להיפרע מנזקים כאלו. אכן, יתכן והיקף הפיצוי יושפע מנזקים המיוחדים לנשים דווקא או לגברים דווקא, אך אין בכך כדי להשמיט הקרקע מתחת לעצם הזכות לפיצוי.
8. כך, לדוגמא, פסק ביהמ"ש בירושלים בתמ"ש 18561/07 מיום 26/5/10. פסיקה דומה ניתנה בתמ"ש (י-ם) 21162/07 מיום 21/1/10. ראה במיוחד עמ"ש (חי') 23464-10-09.
9. הפסיקה קבעה, כי עצם קיומה של מערכת נישואין בין הצדדים, מקימה חובת זהירות מושגית, כאשר סטיה מאמות המידה המקובלות של ההתנהגות בהתאם לאותה חובת זהירות, עלולה להביא לחיוב בנזיקין. ראה לעניין זה, למשל, תמ"ש (ת"א) 24782/98; תמ"ש 18551/00; תמ"ש 30560/07; תמ"ש 20673/04.
10. יחד עם זאת, על הפער בהיקף הנזקים וקשת הסעדים העומדת לגברים ולנשים, עמד השופט ויצמן בתמ"ש (כ"ס) 19480/05. בפס"ד זה, הבהיר כב' השופט ויצמן, כי גם מקום בו ניתן היתר נישואין, אין ההיתר שקול לגט לכל דבר ועניין, "ואף שמבחינה פורמאלית ניתן בידי הבעל להינשא לאישה שניה, אין מדובר בהליך פשוט... לא ניתן להתעלם מהעובדה כי אותו בעל מסורב גט עדיין נשוי לאשתו הראשונה, וזאת בניגוד לרצונו". בכך, ניתן מענה לטענת ב"כ האישה, כי היכולת להפיק או לקבל היתר נישואין, סותרת את עילת התביעה.
11. לעניין העוולה החוקתית, ראה גם תמ"ש 19270/03 הנזכר לעיל, ותמ"ש 30560/07.
12. השעטנז של ענייני המצב האישי, ובראשם גולת הכותרת, הסטאטוס, כשהוא מעורב בחיובים כספיים, יוצר קושי לא מבוטל. לכאורה, מדובר ב-2 מלכויות, אשר אינן אמורות לגעת זו בזו, וקיימים מקרים בהם נגיעה כאמור, אף פוגמת בתוקף המלכות האחרת. עמד על כך לאחרונה כב' ביהמ"ש העליון בבג"צ 2609/05 מיום 31/5/11. אביא דברי כב' השופט עמית בעניין-:
"ההסכם שבפנינו הוא אך סימפטום, וליתר דיוק תוצאה הנובעת מכך, שבהאידנא הדרך לחיוב בגט היא ארוכה ומייגעת והמקרה שבפנינו אך יוכיח... אני סבור כי ההלכה היהודית מעמידה אגרז כלים מרשים דיו כדי לחלץ אישה מבעל סרבן גט מקום בו הנישואין הם קליפה ריקה מתוכן".
סרבנות גט - האם קיימת עילה
13. שאלת השאלות הדורשת ליבון בתיק זה, הנה קיום העילה מקום בו אין פסק דין לגירושין, אף לא כדי מצווה להתגרש.
14. בכגון דא נחלקות הדעות בין היושבים לדין, בינם לבין עצמם, בין אנשי האקדמיה, ואף בין הדיינים.
15. רק כדי לסבר האוזן אביא מקצת הדוגמאות-: