בפני תביעה כספית.
התובעת הגישה את התביעה על סכום של 30,000 ש"ח כמעט גבול סמכותו העניינית של בימ"ש לתביעות קטנות, ואומר מיד גם אם תביעתה תתקבל, מדובר ללא ספק בסכום גבוה ולא פרופורציונלי לסיפור המעשה כפי שהסבירה.
מדובר בתובעת שהייתה בהריון עם תאומים ובשמירת הריון בחודש השביעי, כאשר סיימה בדיקה שגרתית אצל רופא נשים, הזמינה לטענתה מונית ממוניות הצפון בעכו, הגיעה מונית, והתובעת שאלה את נהג המונית אם מדובר במונית שהזמינה, לאחר שהודיע לטענתה שמדובר במונית שהזמינה כאשר היא אמורה להגיע לחטיבת גולני בעכו, התחילה הנסיעה והתובעת שאלה את הנהג הנתבע כמה כסף תעלה לה הנסיעה, לטענתה, היו לה 8 שקלים בשקלים ו-4 שקלים ב-10 אג', באותו רגע על פי גרסתה כפי שנמסרה בבימ"ש, התרגז הנתבע לא רצה את הכסף והורה לה לרדת מהמונית.
מדובר היה בסך הכל ב-100 מ' ממרפאת בריאות האשה בעכו משם הוזמנה המונית. מדובר היה בשעה 13.20 אחה"צ היא הורדה מהמונית בשעה 13.25 ולאחר מכן נאספה בשעה 13.44 על ידי מונית אחרת.
זהו סיפור המעשה על ידי התובעת אשר טוענת כי התנהגות הנתבע כשהיא נמצאת בחודש שביעי להריונה ושמירת הריון גרמה לה עוגמת נפש, זלזול ופגיעה המזכה אותה בפיצוי כספי לאחר ואני מצטט מתביעתה "כל כך נפגעתי והייתי מזועזעת, בחיים לא התנהגו אלי ככה, הרגשתי מושפלת לרדת באמצע הכביש וביחס שכזה".
הנתבע חלק על הסיפור העובדתי של התובעת, ראשית בניגוד לטענתה כי היה מדובר במונית מוזמנת טען כי לא היה מוזמן וכי הוריד נסיעה בקופ"ח מקצועית. עוד טען כי בכלל לא נשאל על ידה עם מדובר במונית של מוניות הצפון, סימנו לו לעצור ולכן עצר.
לטענתו, הודיעו לו בקשר להוריד את הנסיעה כי זו הזמנה ואז המשמעות היא שהוא נאלץ להוריד את הנוסעת שכן מדובר בנסיעה אחרת מתוכננת ומוזמנת, ועפ"י גרסתו בבימ"ש "שלוקחים נסיעה מוזמנת ממישהו אחר אז 3 שעות מעוכבים בנסיעה, מוזמנים לשיחה עם מנהל התחנה, אמרתי לה לרדת. אני לא יכול להביא מישהו להעיד לטובתי כי עברה שנה וחצי".
עיננו הרואות כי הנתבע מכחיש מכל וכל כי הוריד את התובעת לאחר שהתרגז עקב הכסף הקטן שנמסר לו והסיבה להורדתה כי פשוט מדובר וכך נמסר לו בקשר בנסיעה מוזמנת של נהג אחר.
עכבתי את מתן פס"ד על מנת לאפשר לצדדים להביא מסמכים נוספים, לתובעת אפשרתי להביא מסמכים רפואיים המעידים על כך כי הייתה בשמירת הריון ובסיכון והיא אכן צרפה מסמכים המלמדים כי זה היה מצבה.
עוד צרפה תדפיס שיחות מסלקום לתחנת המוניות אשר ממחישות את טענתה כי אם הייתה מחכה לה מונית לא הייתה צריכה להתקשר ולדבר 4.43 דקות ולחכות למונית נוספת מעל 20 דקות במקום.
הנתבע מצידו צרף אף הוא מסמך שחתום ע"י יוסי זינתי מנכ"ל מוניות עכו בע"מ אשר ציין במכתבו כדלקמן: "מבירור שערכנו עולה כי ביום 14.9.11 בשעה 13.14 נתקבלה בתחנה הזמנה טלפונית לנסיעה מקופ"ח מקצועית ברח' העצמאות בעכו הנהג דוד אהרון התפנה במקום במקרה ונתקל בנוסעת באופן אקראי ולא נשלח ע"י התחנה".
לאחר בחינת טענות הצדדים אני נותן בזאת את פסיקתי:
אני נותן אמון בגרסתה של התובעת אשר נשמעה בעיני אמינה, גרסה שלא הומצאה לצורך המשפט. גם אם היה מר דוד אהרון הנתבע שלא בהזמנה מסודרת ממוניות עכו, דבר שאני מטיל בו ספק חרף מכתבו של מוניות עכו בע"מ, הרי יש דרך להתנהג ולהתנהל מול אשה הנמצאת בחודש השביעי להריונה ומצב שבו הוא מורה לה לרדת גם בנסיבות אותן תאר אינה מקובלת עלי כלל ועיקר. קשה לי להאמין כי התובעת המציאה את הגרסה שבמהלכה הנתבע הורה לה לעזוב את המונית בגין תשלום במטבעות של 10 אג', לא זו התרשמותי מעדותה ובין עדות זו ועדות הנתבע אשר טען כי היא הורדה כי זו לא הייתה המונית המוזמנת, עדיפה עלי גרסתה.
עם זאת צריך לראות את הנסיבות הכוללות של המקרה, התובעת הורדה מהמונית בסך הכל 100 מ' אחרי קופ"ח, כלומר לא מדובר בנסיעה ארוכה או במצב שבו ננטשה במקום שבו אין לה תחבורה. מקץ כ-20 דקות הגיעה מונית אחרת והתובעת יכולה הייתה להשתמש בה.
הנסיבות הכוללות הללו בוודאי שאינן יכולות ללמד על סדר גודל של פיצוי של 30,000 ש"ח ומדובר בדרישה בלתי סבירה ובלתי הגיונית.
שקלול הראיות הכולל הביא אותי למסקנה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי מידתי ההולם את נסיבות המקרה ואת העובדה כאמור שנגרמה לה עוגמת נפש מסוימת, אך לא הייתה כל סכנה לעוברים ותוך פרק זמן קצר יחסית היא יכלה הייתה לעזוב את המקום.
אני פוסק לתובעת סך של 750 ש"ח. סכום זה ישלם הנתבע לתובעת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
עליי לציין כי עקב טעות לא נחתם פסה"ד וטיוטה שלו הוכנה וזו הסיבה לעיכוב במתן פסה"ד.
פס"ד זה הינו פסה"ד המחייב.