בג"ץ דחה עתירת צעיר לביטול נהלי התספורת בצה"ל

השופטת א' חיות:

           בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נבטל את "דרישות התספורת" החלות על חיילי השירות הסדיר בצה"ל; כי נותיר על כנן רק דרישות הנוגעות לעיצוב השיער שיחולו באופן זהה על נשים, גברים, חיילי שירות סדיר וחיילי מילואים ויאפשרו למעוניינים בכך להאריך את שיער ראשם. כמו כן מבקש העותר, שהגיש את העתירה ביום גיוסו לצה"ל, כי נורה למשיבים להימנע מלכפות עליו את דרישות התספורת הקיימות עד להכרעה בעתירה.

1.        ההוראות בדבר הופעתם החיצונית של חיילי צה"ל מוסדרות, בעיקרן, בהוראת קבע של אגף כח אדם מספר 33-05-01 שכותרתה "כללי ההופעה והלבוש" (להלן: הק"א 33-05-01 או ההוראה). הוראה זו שפורסמה בחודש יולי 2005 קובעת, בין היתר, הגבלות שונות לעניין אורכו ואופן עיצובו של שיער ראשם של החיילים והחיילות בצה"ל והיא החליפה בהקשר זה את פקודת מטכ"ל מספר 33.0118 שהייתה בתוקף מאז שנת 1982 (להלן: פ"מ 33.0118). בתכלית הקיצור יאמר כי הק"א 33-05-01, כמו פ"מ 33.0118 שקדמה לה, קובעת כי "שערות ראשו של חייל תהיינה קצרות"; כי חייל אינו רשאי להסתפר בתספורת מדורגת או בתספורת שאינה אחידה בצורתה; וכי חייל שאינו יכול לעמוד בהוראות אלו מטעמים רפואיים רשאי לפנות לגורמי הרפואה הרלוונטיים בצה"ל (סעיפים 36 ו-38 להוראה). אשר לחיילות, קובע סעיף 37 להק"א 33-05-01 שורה של מגבלות על אופן עיצוב תסרוקתן ובין היתר נקבע כי שיערן של חיילות יהיה אסוף או יקלע בצמה וכי חיילת רשאית לצבוע את שיערה בגוון טבעי בלבד.

2.        כשבועיים לפני מועד הגיוס שנקבע לו, ביום 15.1.2013, פנה העותר למפקד יחידת "מיטב" הממונה על כלל לשכות הגיוס בבקשה לדחות את מועד גיוסו בשלושים ימים, בציינו כי הוא מתכוון לבחון את האפשרות של הגשת עתירה לבית משפט זה כנגד ההוראות האמורות ובפרט כנגד הדרישה לספר את שערות ראשו. זאת, משום שלדעתו דרישה זו אינה סבירה ופוגעת באופן בלתי מידתי בגופו, בכבודו ובזכותו לביטוי עצמי ולשוויון. בשיחה טלפונית נמסר לעותר כי באפשרותו לפנות לקצין בריאות הנפש (להלן: הקב"ן) בבקשה לקבלת פטור מתספורת מטעמים רפואיים, אך נוכח הימנעותו של העותר מלהמציא מסמכים התומכים בבקשתו להיבדק אצל הקב"ן נותר מועד גיוסו על כנו. ביום 30.1.2013 התייצב העותר בבסיס קליטה ומיון לצורך גיוסו לצה"ל ובאותו היום הוא הגיש את העתירה דנן, שהופנתה משום מה נגד ההוראות הישנות (פ"מ 33.0118), אשר תוקפן פג, כאמור, עוד בשנת 2005.

3.        לטענת העותר, דרישות הצבא בכל הנוגע לתספורתם של חיילים פוגעות בזכותם לביטוי עצמי, בכבודם ובגופם. העותר טוען כי יש ליתן משקל מיוחד בהקשר זה לכך שבניגוד לצבאות אחרים בעולם השירות בצה"ל הוא שירות חובה, ולטענתו דרישות התספורת שתוארו לעיל אינן סבירות ואינן מידתיות. לדעתו לא ברור כיצד המטרה של הטלת סדר ומשמעת מושגת באמצעות דרישת אחידות בתספורת וניתן להשליט סדר ומשמעת תוך פגיעה פחותה בזכויות החיילים באמצעות הטלת מגבלות על סממנים חיצוניים בלבד, דוגמת אופן הלבוש ואיסור על ענידת תכשיטים. לטענתו הפגיעה הנגרמת לחיילים עולה בהרבה על כל תועלת שעשויה לצמוח מכך ועוד הוא טוען כי הוראות הצבא פוגעות בזכות לשוויון, שכן בעוד שחיילים בשירות סדיר נדרשים לקצר את שיער ראשם, חיילות בשירות סדיר וכלל חיילי המילואים אינם נדרשים לכך. העותר מוסיף וטוען כי עצם הפנייתו לקצין בריאות הנפש בהקשר זה היא פוגענית כשלעצמה וממילא אין בה כדי להבטיח שיתאפשר לו להסתפר כפי רצונו. העותר מציין עוד כי על מנת למצות הליכים טרם הגשת העתירה הוא פנה לרשויות הצבא בבקשה לדחיית מועד גיוסו, וכן פנה לקבלת סיוע משפטי ואף למזכירות בית משפט זה שם ביקש לעיין בפרטי עתירה קודמת שהוגשה באותו נושא (בג"ץ 546/01 סבן נ' שר הבטחון (26.7.2001) (להלן: עניין סבן)).

           להשלמת התמונה יצוין כי עם גיוסו של העותר החליטו המשיבים לאפשר לו לדחות את המשך שירותו ובכך להימנע מהשלמת הליכי החיול, במסגרתם היה מחויב להסתפר. והכל עד שתוגש תגובתם המקדמית לעתירה ולבקשה למתן צו הביניים. בהתאם לכך ולפי בקשתו של העותר, נדחה המשך שירותו עד ליום 21.2.2013.

4.        בתגובתם מיום 18.2.2013 טוענים המשיבים כי הסוגיה שבמוקד העתירה כבר הוכרעה בעבר על-ידי בית משפט זה בעניין סבן, בו נדחתה עתירה זהה במהותה ונקבע באופן מפורש כי אין מקום להתערבותו של בית המשפט בהסדרים הנוהגים בצה"ל בכל הקשור לתספורות חיילים. לגופו של עניין, המשיבים טוענים כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בהוראה שנקבעה על-ידי רשויות הצבא בדבר אורך שיערם של חיילים, נוכח היותן של רשויות הצבא הגורם בעל הידע והמומחיות לעניין שמירה על המשמעת בצה"ל ומשההחלטה בעניינים מעין אלו מצויה בלב שיקול דעתם המקצועי. לטענת המשיבים, ערך המשמעת הצבאית מחייב כי החיילים ישמרו על מראה אחיד ומסודר ומכך נובעת, בין היתר, הדרישה להקפיד על תספורת קצרה לחיילים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי ההוראה שנקבעה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה שנקבעה לעניין המשרתים בכוחות הביטחון בסעיף 9 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולטענתם עצם קיומו של סעיף מיוחד זה מכיר בכך שהשירות בצבא טומן בחובו באופן מובנה פגיעות מסוימות, לגיטימיות, בזכויות המשרתים. עוד טוענים המשיבים כי האיסורים שנקבעו במסגרת הק"א 33-05-01 מתחייבים מאופיו וממהותו של השירות הצבאי והם אינם מטילים מגבלות באופן העולה על הנדרש. אשר לטענותיו של העותר בדבר הפליה בין גברים לנשים טוענים המשיבים כי טענות אלה אין בהן ממש שכן ההבדלים הקיימים בין המינים בכל הנוגע להופעתם החיצונית מהווים שוני רלוונטי המצדיק הוראות שונות בעניין אורך שיערם של חיילים וחיילות. בעניינו הקונקרטי של העותר דנן טוענים המשיבים כי הוא לא שיתף פעולה עם רשויות הצבא עוד טרם גיוסו ונמנע מלהתייצב במועדים שנקבעו לו פעם אחר פעם לצורך קיום בדיקות ומבחנים. עוד מציינים המשיבים כי העותר נמנע מלהמציא מסמכים רפואיים שנתבקשו ממנו ועל כן לא ניתן היה לקבוע את הפרופיל הרפואי שלו. התנהלותו זו משליכה לטענתם גם על העניין נושא העתירה ועל העובדה שהוגשה ביום גיוסו ממש.

5.        דין העתירה להידחות על הסף.

           הסעד העיקרי שנתבקש בעתירה הוא כי נורה למשיבים לבוא וליתן טעם "מדוע לא תשונה פ"מ 33.0118 של צבא ההגנה לישראל, כך שתבוטלנה דרישות התספורת מחיילי הסדיר [...] וישארו דרישות עיצוב שיער בלבד...". מן האמור בתגובת המשיבים עולה כי ההוראות בדבר הופעתם החיצונית של חיילי וחיילות צה"ל, ובכלל זה ההוראות ביחס לתספורתם, מוסדרות מאז שנת 2005 בהק"א 33-05-01, אשר החליפה בהקשר זה את פ"מ 33.0118 בתום עבודת מטה שנערכה בצה"ל. ניסוח הסעד באופן המתייחס להוראה שאינה בתוקף עוד פוגם בה באופן יסודי. אך גם אם נתעלם מפגם זה, דין העתירה להידחות על הסף מחמת אופן התנהלותו של העותר קודם להגשתה. הלכה היא כי המבקש סעד מבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, חייב להקדים ולשטוח את טענותיו בפני הרשות שנגדה הוא קובל ורק אם נדחתה פנייתו על ידה או שהרשות ממאנת להשיב עליה בתוך פרק זמן סביר, יוכל העותר לפנות לבית המשפט לקבלת סעד, ככל שיש בידו עילה ראויה לכך (ראו, למשל: בג"ץ 3383/02 ינוקשוילי נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (28.7.2002); אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי כרך שני 161 (2008)). מן העתירה ומן המסמכים שצורפו אליה עולה כי כשבועיים בלבד לפני מועד הגיוס שנקבע לו פנה העותר למפקד יחידת "מיטב" בבקשה לדחות את מועד גיוסו ולחלופין ליתן לו שהות בת שלושים ימים לאחר גיוסו, במהלכה לא יידרש להסתפר, על מנת שיוכל לבחון אפשרות להגשת העתירה. הנה כי כן, העותר לא הקדים להגשת העתירה פנייה אל רשויות הצבא בבקשה לביטול, לשינוי או להתאמת ההוראות הנוגעות לתספורת החיילים - כפי שמבוקש כעת בעתירתו, ואף אם בעשותו כן פעל העותר מתוך הנחה כי עמדת רשויות הצבא ידועה לו נוכח עמדתן במקרים אחרים, אין בכך כדי לייתר פנייה מוקדמת בעניינו שלו (ראו: בג"ץ 11122/03 ג'ערני נ' שר התשתיות הלאומיות(9.3.2004)). יתר על כן, הוצע לעותר להביא את עניינו הפרטני בפני קצין בריאות הנפש לצורך קבלת פטור מתספורת מטעמים רפואיים, אך הוא בחר שלא לעשות כן וטעמיו עימו.

6.        לגופם של דברים יש לזכור כי הסוגיה המועלית בעתירה כבר עלתה בעבר בפני בית משפט זה בעניין סבן. העתירה בעניין סבן התייחסה אומנם להוראת התספורת שעוגנה אז בפ"מ 33.0118 אך ברמה העקרונית נשמעו אז מפי סבן אותן טענות עצמן כמו אלה המועלות על-ידי העותר דנן דהיינו כי דרישת התספורת פוגעת באופן בלתי מידתי בכבוד האדם ובזכות לשוויון. סבן אף הוסיף וטען לפגיעה בחופש העיסוק כמי שהתפרנס מעבודה כדוגמן. באותה עתירה הוצא אמנם צו על-תנאי אך לאחר שהוגש תצהיר תשובה מטעם המשיבים ולאחר דיון שקיים בית המשפט בעתירה הוחלט לדחותה בהחלטה קצרה ותמציתית לפיה "אין עילה ראויה להתערבות בית המשפט בהסדר הנוהג בצבא בנושא העתירה...". העותר שבפנינו מודע היטב לפסק הדין שניתן בעניין סבן ואין בפיו כל טעם המצדיק דיון מחודש באותה סוגיה שכבר נדונה והוכרעה. ברי כי העובדה לבדה שמדובר בעותר אחר אינה מצדיקה דיון מחודש כזה (ראו בג"ץ 3227/09 ועד משפחות הקבורים בבית הקברות מאמן אללה (ממילא) נ' רשות העתיקות, פיסקאות 15-13 (23.12.2009)). על כן, מוטב היה לה לעתירה זו אלמלא הוגשה ומשהוגשה אין לנו אלא לדחותה. ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

           בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

           ניתן היום, י' באדר התשע"ג (‏20.2.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il