רקע כללי וטענות הצדדים
זוהי תביעת שיבוב שהוגשה בגין פיצוי ששולם ע"י התובעת למבוטחה, מר אברהם קשטיאל (להלן: "המבוטח"), בגין נזק רכוש לרכבו נושא מ.ר. 82-728-64 (להלן: "הרכב"). הנזק נגרם כתוצאה מחדירת מים לרכב לאחר שהמבוטח נכנס עם רכבו לשלולית מים שנוצרה עקב הצפה שהתרחשה ביום 15.01.11 בשדרות דואני המצויות בתחומה המוניציפאלי של הנתבעת.
לטענת התובעת, נסע נהג הרכב בכביש הנ"ל ובמהלך נסיעתו נכנס לתוך שלולית שכיסתה את נתיב הנסיעה ונוצרה עקב גשמים שירדו ברחוב. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בהשבת תגמולי הביטוח ששולמו למבוטח בסך 43,079 ש"ח וזאת מאחר שהנתבעת התרשלה ולא מנעה את הצפת הרחוב, בין היתר, בכך שלא תחזקה כראוי את הקולטנים שהיו אמורים לקלוט את מי הגשמים ברחוב או לחלופין לא דאגה לכמות מספקת של קולטנים, לא הזהירה את הנהגים מהסכנה וכן בכך שלא פעלה כפי שרשות מקומית סבירה אמורה לפעול.
לטענת התובעת, יש להחיל בנסיבות העניין את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", הואיל ולתובעת אין אפשרות לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לאירוע התאונה ולנזק ומאחר ולנתבעת הייתה שליטה על הנכס, כמו גם העובדה שהאירוע מתיישב יותר עם המסקנה שלא נקטה זהירות סבירה בנסיבות העניין.
לחילופין ייחסה התובעת לנתבעת בגין רשלנותה מספר מחדלים, בין אלו מנתה היעדר תחזוקה של צנרת הניקוז העירונית ואי וידוא תקינותה, אי מניעת אירוע ההצפה, אי חסימת הדרך ואי אזהרה מפני הנזקים הצפויים.
מנגד טוענת הנתבעת כי במועד ההצפה, ירדו כמויות גדולות של גשמים, מעבר לממוצע השנתי ועל כן, מקור ההצפה נעוץ בכוח עליון ומבלי שהייתה לנתבעת כל שליטה עליו ו/או יכולת למונעו ומכאן אין להטיל עליה אחריות לנזק.
לטענת הנתבעת היא פעלה כרשות מקומית זהירה וסבירה ואף מספר ימים לפני האירוע הנטען, פעלה לניקיון תשתיות הנקזים בעיר. מערכת הניקוז הייתה תקינה, מספקת ומתאימה לצורך מניעת שלוליות ו/או נזקי גשם. משכך, לא ניתן היה למנוע ההצפה באמצעות אמצעים סבירים, שהרי אלו ננקטו. בנוסף, ייחסה הנתבעת אשם תורם של המבוטח שיש בו כדי לשלול את הקשר הסיבתי בין מעשיה ו/או מחדליה של הנתבעת לנזקים הנטענים.
מטעם התובעים הוגשו תצהירים של עובדת התובעת גב' בתיה אטיאס ושל המבוטח. לכתב התביעה צורפה חוות דעת של השמאי מר אנואר יוסי. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מנהל מחלקת האחזקה של עיריית יבנה, מר דוד מלכה, וכן חוות דעת מטאורולוגית.
בדיון ההוכחות שהתקיים נחקרו נגדית המבוטח ועובד הנתבעת.
אחריותה של הנתבעת
ב פקודת העיריות (נוסח חדש) מעוגנת חובתה של הנתבעת לדאוג לתחזוקה תקינה של מערכת הניקוז העירונית. כך ניתן לראות כי בסעיף 235(2) לפקודה נקבע בין היתר שהעירייה הינה אחראית לפעולות אלה: "תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;" ובסעיף 237 : "בענין ביוב תפקח העיריה על תכניתם, בנייתם, שינוים של ביבים, נקזים, אסלות, משתנות, בתי כסא, בורות שופכין, מישטפים, אמבטיות ואביזרים סניטריים, והשימוש בהם, שטיפת אסלות וריצופם של רצפות, חצרות ושטחים פתוחים." לאור האמור, הרי שחובתה של הנתבעת לקיים מערכת ניקוז תקינה ואי קיום החובה מהווה הפרת חובת זהירות (ראו: תאמ (ת"א) 34519-11-09 זברה שירותי רכב בע"מ נ' עיריית חולון (2012) ).
מערכת הניקוז העירונית הינה באחריותה ובאחזקתה של הנתבעת מכוח הפקודה, ומאחר ולנתבעת ידיעה בלעדית למתרחש בקולטנים הנמצאים בבעלותה ובהחזקתה, הנטל להוכיח כי לא התרשלה וכי נקטה אמצעים סבירים למניעת הנזק הצפוי עובר אליה (ראו: תאמ (חי') 14861-07-10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית חיפה (2012) ).
הנתבעת טענה לכוח עליון, וההלכה היא כי הטוען לכוח עליון, עליו נטל הראיה, ועל הנתבעת להוכיח כי התנהלותה לא עלתה כדי התרשלות וכי הנזק נגרם בשל כוח עליון שלא בשליטתה (ראו סעיף 64 ל פקודת הנזיקין (נוסח חדש) ).
האם הנתבעת הרימה את הנטל והוכיחה כי לא התרשלה?
מטעם הנתבעת העיד מנהל מחלקת האחזקה, מר דוד מלכה. בתצהירו, סעיף 4, טען מר מלכה כי מערכת הניקוז בעיר יבנה מתוכננת על פי הסטנדרטים המקובלים בארץ וכי עד סוף שנת 2010 המערכת תוחזקה על ידי חברה פרטית. החל משנת 2011 חזר הטיפול במערכת הניקוז לידיה של הנתבעת וזו עשתה טיפול מונע נגד הצפות בעיר, טיפול הכולל ניקיון תאי הניקוז, הנקזים והקולטנים (סעיף 9 לתצהיר). בנוסף, ציין העד כי בחורף מתבצע מעקב אחר התחזית וכאשר יש תחזיות לימים גשומים, מתבצע ניקוי לתאי הניקוז. לחיזוק תצהירו, צירפה הנתבעת דוחות עבודה יומיים של מחלקת האחזקה מחודש ינואר 2011 בימים שלפני האירוע, ומהם עולה כי מערכת הניקוז טופלה ונוקתה מספר פעמים טרם אירוע ההצפה. יחד עם זאת, וכפי שהעיד מר מלכה בחקירה הנגדית, באף אחד מן הדוחות לא מצוין כי בוצעה תחזוקה של הקולטנים בשדרות דואני דווקא. בחקירה הנגדית השיב מר מלכה כי אם לא צוין שם הרחוב (שדרות דואני) משמע שלא היתה בעיה. ואולם דווקא בדו"חות שצורפו לתצהירו של מר מלכה צויין במספר הזדמנויות "נקזים - ניקיון" או "סיור כללי - ניקיון נקזים בעיר", ומשמע שלא רק כאשר יש תקלה או בעיה בא הדבר לידי ביטוי בדו"ח אלא גם כאשר מבוצעת תחזוקה שוטפת. דא עקא, שאין במה שרשום באותו הדו"ח כדי להעיד כי בסמוך למועד האירוע אכן היתה בפועל תחזוקה שוטפת של הקולטנים במקום האירוע הספציפי. זאת ועוד: מר מלכה העיד כי ניקיון ותחזוקת כל הקולטנים בעיר נעשו בחודש אוגוסט, כלומר בחודשי הקיץ, מספר חודשים לפני החורף ולפני האירוע נשוא תביעה זו, ומכאן שלא מן הנמנע כי בסמוך למועד האירוע לא נעשה ניקיון כללי כפי שבחודש אוגוסט אלא רק חלקי.
משלא פירטה הנתבעת הן בכתב ההגנה, בתצהיר ובחקירת העד מהן הפעולות שנקטה בקשר עם המקום הספציפי בו התרחש האירוע, שדרות דואני, וכל שנכתב הם דברים כללים לגבי פעולות הניקוי ברחבי העיר, פועל הדבר לחובתה.
עוד יצוין כי בחקירה הנגדית נמצא כי הנתבעת לא השכילה להציג את דו"ח הליקויים במערכת הניקוז שהועבר לידיה ע"י החברה הפרטית ביום 31/12/10, עת אחריות הטיפול במערכת הוטל על הנתבעת. משכך, לא הוכיחה הנתבעת כי בוצעה מסירה מסודרת של השטח וכי הייתה בקיאה במצב המערכת.
לטענת מר מלכה, מערכת הניקוז בעיר יבנה מתוכננת ע"פ הסטנדרטים המקובלים בארץ.
בכדי להרים הנטל, היה על הנתבעת להוכיח את הסטנדרטים המקובלים בארץ אל מול הסטנדרט בו נבנתה מערכת הניקוז בעיר ובפרט ברחוב הספציפי בו אירעה ההצפה.