עמדת היועמ"ש לשיפוט הרבני בסוגיית תביעות נזיקין נגד סרבני גט

עמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני

עמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני
בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום י"ב בשבט התשע"ג (23/1/2013), להלן עמדתי:
1. בעתירה זו עולה לדיון שאלת תביעות הנזיקין בגין סרבנות גט, לגביה נאמר כי "עילת התביעה המהותית טרם התבררה בבית משפט זה" (רעא 5027/09 פלונית נ' משרד המשפטים, 02/06/2010).
2. העותרת 2 והמשיב 3 (להלן "העותרת" ו"המשיב" בהתאמה) בחרו לעצב את חיי המשפחה שלהם באמצעות נישואין כדת משה וישראל. בני זוג שבחרו להינשא והחליטו לעשות זאת בדרך של נישואין על פי דין תורה, הפעילו בכך את זכותם לאוטונומיה, להגשמה עצמית כאנשים חופשיים, לבחירת גורלם ולכתיבת סיפור חייהם. בכך מימשו הצדדים את זכות היסוד שלהם לחיי משפחה. נישואין אלו מטילים על בני הזוג מערכת שלמה של זכויות וחובות. בכלל אלו מוסדרת הדרך לפירוק הנישואין באמצעות גירושין כדת משה וישראל. ודוק: זכות היסוד לחיי משפחה ניתנת למימוש מבחינה אזרחית לאו דווקא באמצעות נישואין. אולם בני הזוג – הם ולא אחרים – קיבלו על עצמם מראש באופן הדדי מגבלות על פירוק הנישואין, כך שאלו ייעשו על פי דין תורה בלבד. דין זה, בגדרי עניני נישואין וגירושין, מסור לסמכות השיפוט הייחודית של בתי הדין הרבניים.
3. בשלושת החודשים שקדמו להגשת העתירה קיים בית הדין הגדול שמונה דיונים בעניינם של העותרת והמשיב. מספר הדיונים חרג באופן בולט מן המינון המקובל בדיוני ביה"ד הגדול. לכך יש להוסיף כי ביה"ד הגדול מצוי עתה באחת משעותיו הקשות ביותר עקב חסרונם של חמישה דיינים במינוי קבע מתוך שבעה דיינים קבועים (בנוסף להם יושבים בדין הרבנים הראשיים לישראל, בדרך כלל במשך של יום בשבוע בלבד). שלושה דיינים אזוריים קיבלו מינויים זמניים לביה"ד הגדול והם יושבים בדין בחלק מימי השבוע וממשיכים את עבודתם בבתי הדין האזוריים. זמן ההמתנה לדיון בביה"ד הגדול הוא בסדר גודל שבין שמונה חודשים ובין ששה עשר חודש. הדיונים האינטנסיביים שהתקיימו מלמדים כי בית הדין הגדול שוקד בכל עוז כדי למצוא פתרון לעגינותה של העותרת.
4. מתוך החומר שצרפו העותרת והמשיב לכתבי טענותיהם ניתן להתרשם כי בית הדין הגדול סבר – ובוודאי כך בשלבים נרחבים של הדיון בתיק – שהעותרת אינה עומדת על תביעת הנזיקין שלה וכי היא ביטלה אותה. לכן התרכז בית הדין הגדול בניסיונות להוציא מן הבעל גט כשר, ולשם כך ניתנו החלטות ביניים שונות. בהתאם לכך, ניתן להיווכח בבירור כי הסוגיה נשוא הערעור בבית הדין הגדול – אי-סידור גט עקב תביעת נזיקין בגן סרבנות גט – לא נדונה בצורה מפורטת בהחלטות ביה"ד הגדול בתיק זה.
5. למיטב ידיעתי, בכל המקרים שבהם תביעות נזיקין עקב סרבנות גט שימשו זרז למתן הגט ולו בעקיפין, ואף כאשר נפסקו לטובתם דמי נזיקין, ויתרו התובעים על תביעתם ועל דמי הנזיקין שנפסקו להם, בעת שוויתור זה נדרש על מנת לקבל את הגט. בהתאם לפסיקת בתי הדין הרבניים, יש לנקוט את האמצעים הדרושים כדי לוודא שגט ניתן מתוך רצון טוב, ללא חשש על כשרות הגט עקב הגשת תביעת נזיקין. דברים ברורים נאמרו לעניין זה ע"י בית הדין הרבני הגדול בפסק הדין בתיק ערעור 7041-21-1 פלונית נ' פלוני, (11/03/2008, פורסם באתרים משפטיים):
"...כל תביעה מחוץ לתביעה הנתונה לסמכות בית הדין - כתביעת נזיקין בבית המשפט האזרחי - בגין אי מתן גט, אשר התוצאה המעשית שלה היא בבחינת זרז למתן גט, מהווה התערבות בדין התורה בענין של גירושין, ומסכלת את אפשרות ביצועו של הגט.
... תביעה שכזו ניתן להגישה לבית הדין הרבני, ובית הדין יפסוק בה לפי דין תורה. לא ניתן להפעיל בקשר לכך את הדין האזרחי החל ככלל, במדינת ישראל, לגבי עניני ממון, מאחר וסעד הפיצוי בתביעת הנזיקין בגין סרבנות גט משולב ומעורה מניה וביה בשאלת כשרות הגט, עד כדי חוסר יכולת מוחלט להפרידם.
...
על פי סעיף קנ"ד לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל – התשנ"ג, אין בית הדין מסדר גט בין הצדדים אף בהסכמתם, בלא שבית הדין מברר את העובדות הקשורות במתן הגט ונותן פסק דין. תכליתה של תקנה זו בין היתר, לעמוד על הנסיבות הקשורות בענין, ובפרט אם הבעל נותן את הגט מרצונו הטוב, בגדרי דין תורה. לענין זה אין בית הדין בודק רק את אמירתו של הבעל בעת הבעת רצונו לתת גט בפני בית הדין. באמירה כזו אין די. אם לפי הנסיבות נראה לבית הדין כי הגט ניתן מתוך אילוץ - כאשר על פי גדרי ההלכה פוגם הדבר בכשרות הגט - אסור לבית הדין לסדר את הגט. לא ניתן על פי גט שכזה להתיר לצדדים להינשא לבני זוג אחרים. חלק מסידור הגט הינו הנפקת "מעשה בית דין" שבו פוסק בית הדין בקשר להתרת הצדדים להינשא עם אחרים, לרבות מגבלות על כך לפי דין תורה. לא ניתן להתיר לאשה להינשא לעלמא מכח גט שניתן תוך עישוי הבעל.
תביעה נזיקית בבית המשפט בגין סרבנות גט, מביאה איפוא לאשה נזק, יותר מאשר תועלת. התביעה מביאה למצב שבו נחסמת הדרך בפני בית הדין לדון בתביעת הגירושין, ואם בינתיים כבר ניתן פסק דין לגירושין, בית הדין חסר אונים באשר ליישום פסק דין לסידור הגט. אין ביכולת בית הדין לאפשר מתן גט לאשה, מאחר ויש עישוי על הגט שלא כדין. גם אם הבעל יעמוד ויצווח לפנינו ככרוכיא כי הוא מעונין לתת את הגט, אסור לבית הדין לסדר את הגט, בהיותו מעושה. על אחת כמה וכמה כך, כאשר הבעל אינו מעונין ליתן את הגט עקב פסק הדין הנזיקי. לפיכך, אין לומר כי בית הדין מאלץ את האשה לוותר על דמי הנזיקין שנפסקו לה, גם אם נניח כי בית המשפט היה מוסמך לפוסקם. בית הדין פוסק כי לא ניתן לסדר גט על פי דין תורה בנסיבות אלו. תחליט האשה איזה סעד משפטי רצוי לה. תחליט האשה מה היא העדפתה. בידה בלבד, בהקשר זה, זכות הבחירה."
אציין כי בפסק הדין בתיק הנ"ל נכתבו חוות דעת מפורטות של שלושת דייני ההרכב ובסופו של דבר הנחה בית הדין הגדול כי –
"בתי הדין האזוריים ינקטו את האמצעים הדרושים כדי לוודא שגט ניתן מתוך רצון טוב, ללא חשש על כשרות הגט עקב הגשת תביעת נזיקין."
6. שאלה תביעות נזיקין עקב סרבנות גט נתונה במחלוקת משפטית עזה בין דיינים, שופטים ומלומדים. המחלוקת כונתה ע"י בית הדין הרבני האזורי בנתניה במלים הקשות "מלחמת עולם":
"...נדמה היה כי לאחר פסיקת בג"ץ בעניין פלמן (מפי נשיאת בית המשפט העליון כתוארה היום), שקטה מלחמת הסמכויות בין הערכאה הרבנית לרעותה האזרחית. כללי כיבוד ההדדי בסוגיות הסמכויות הוגדרו ותוחמו באופן ברור וקבוע, ומאז הוסדרו ויושבו, בדרך כלל, כל אותם הדורים וקלקולים שהיו מנת חלקה של המערכת השיפוטית הדנה בדיני משפחה בכללותה.
לצערי, עם התפשטות תופעת תביעות הנזיקין בנושא המעמד האישי - אנו נסוגים לאותם "ימי הביניים החשוכים" של מאבקי ומלחמות הסמכויות - אך הפעם - המלחמה הזו לובשת לה צורה קשה יותר. לא במאבק טרומי על סמכות השיפוט בעניינים הכרוכים בגירושין עסקינן כאן, אלא בדבר גרוע בהרבה. מדובר כאן במאבק על סמכות הפסיקה ועל עצם קיומו ותוקפו של פסק הדין שניתן או שיינתן על ידי בית הדין בנושא הגירושין.
לצערנו הרב, לא מדובר כאן במאבק גרידא אלא ב"מלחמת עולם" של ממש. מבחינה הלכתית טהורה, מדובר כאן בנושאים החמורים והמהותיים ביותר בדין אישי - כשרותו של הגט והחשש מפני ממזרות. באם התופעה הקשה הזו של הגשת תביעות נזיקין תתפשט ותתרחב ללא הצבת מחסומים ברורים - סופה מי יישורנו?