המרכז לגביית קנסות ישלם 30 אלף שקל- המשיך לעקל למרות שהחוב בוטל

בתובענה זו, התובעים טוענים כי המרכז לגביית קנסות של מדינת ישראל, המשיך בהליכי גבייה כנגדם, וזאת גם לאחר שחובם בוטל. על כן דורשים התובעים פיצוי כולל בסך של 50,000 ש"ח.

הליכים אלו התנהלו בסדר דין מהיר ועל כן ובהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984, פסק הדין ניתן בתמצית.

רקע עובדתי:

1. מוסכם על הכל כי חובם של התובעים למרכז לגביית קנסות נבע כתוצאה משני הליכים משפטיים נפרדים וכפי שיבואר להלן, חלק מן החוב לא בוטל, והליכי גביית אותו חלק היו חוקיים. 

2. במסגרת ת"א (מחוזי י-ם) 9271/07 ניהלו התובעים תביעה ותביעה שכנגד, ובמסגרת תביעתם חויבו לשלם את המחצית השנייה של האגרה. קרן החוב עמדה על סך 5,000 ש"ח ומשלא שולמה המחצית השנייה, הועבר הטיפול בגביית חוב זה לידי המרכז לגביית קנסות. חוב זה נוצר בסביבות חודש מאי 2010 והוא מעולם לא בוטל.

3. החוב השני של התובעים נוצר בהליך ה"פ (מחוזי י-ם) 5315/06 שבו נדחתה תביעתם של התובעים והם חויבו לשאת בהוצאות הנתבעים. לאחד הנתבעים, מר אברהם בראשי נפסקו הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח אך היות ומר בראשי יוצג בהליך בבית המחוזי על ידי הלשכה לסיוע משפטי, הרי שההוצאות שנפסקו לטובתו, נועדו למעשה לאוצר המדינה. משלא שילמו התובעים את ההוצאות הללו הועבר החוב לגביה במרכז לגביית קנסות.

4. אקדים את המאוחר ואציין כי החוב השני, בגין ההוצאות, בוטל בסופו של יום בפס"ד של בית המשפט העליון, והתביעה מתמקדת בהליכי הגבייה שהיו לאחר ביטול חוב זה. על כן אתמקד בסקירת העובדות הנוגעות לאותו פסק הדין של בית המשפט העליון.

5. בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון ביום 6.3.11 נקבע כי המערערים ישלמו למשיב 3 110,000 ש"ח וכל צד ישא בהוצאותיו בהליך הערעור. פסק הדין לא קבע דבר בעניין ההוצאות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי ולא התייחס כלל לאברהם בראשי, שהיה המשיב 1 בערעור.

6. ראש לשכת ההוצאה לפועל פנה לבית המשפט העליון וביקש הבהרה "האם פסק דינו של בית המשפט העליון (בערעור דנן) ביטל את חיוב ההוצאות ושכר טרחת עו"ד שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי, או שמא לא?" בית המשפט העליון הבהיר את פסק הדין ביום 12.9.11 באופן הבא: " בפסק הדין בערעור קבענו על דרך הפשרה כי "המערערים ביחד ולחוד ישלמו למשיבים 3 סך כולל של 110,000 ש"ח "...אשר על כן, יש לראות בסכום שבו חויבו המערערים לפי פסק הדין בערעור סכום המיועד לסיום כל הסכסוך הכספי בין הצדדים כולו. משכך החיוב בהוצאות שהוטל על המערערים לפי פסק דינו של בית משפט קמא, אינו עומד עוד ואין מקום לדרישת המשיבים כי סכום זה ישולם  להם בנוסף לסכום אותו פסקנו".

7. אבהיר כי פניית ראש ההוצאה לפועל הייתה בעקבות הליכים שבהם נקט המשיב 3 בהוצאה לפועל, ולא מר אברהם בראשי, ועל כן בית המשפט העליון לא התייחס במפורש לשאלה אם ההוצאות שנפסקו לטובת אברהם בראשי, בוטלו אף הן.

8. המרכז לגביית קנסות המשיך בגביית שני החובות של התובעים, גם לאחר הבהרת בית המשפט העליון ובחודש ינואר 2012 התחילה בהטלת עיקולים על חשבונות הבנק ומשכורות התובעים.

9. התובעים שבינתיים סיימו לשלם את החוב בגין האגרה מת.א. 9271/07 וידעו כי ההוצאות בוטלו על ידי בית המשפט העליון, לא הבינו מדוע המרכז לגביית קנסות ממשיך בהליכי גבייה כנגדם.

10. ביום 7.2.12 פנה בא כוחם של התובעים למרכז לגביית קנסות והבהיר כי האגרה שולמה במלואה, לרבות קנסות וריביות פיגורים. המרכז לגביית קנסות הבהיר כי החוב הוא בשל ההוצאות שנפסקו בה.פ. 5315/06 וביום 12.2.12 הודיעו התובעים, באמצעות בא כוחם, כי הוצאות אלו בוטלו על ידי בית המשפט העליון.

11. המרכז לגביית קנסות החל לברר את טענות התובעים. בירור זה נקלע לקושי מסוים שכן בעוד שבבית המשפט המחוזי היה מר בראשי מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, הרי שבבית המשפט העליון הוא יוצג על ידי עורך דין בתשלום. מכאן שהלשכה לסיוע משפטי לא ידעה ככל הנראה שההוצאות בוטלו על ידי בית המשפט העליון. כאשר המרכז לגביית קנסות שוחח עם בא כוחו החדש של אברהם בראשי, התברר לו שאכן ההוצאות בוטלו. ביום 18.7.12 הודיע המרכז לגביית קנסות לתובעים כי הליכי הגבייה נגדם נסגרו והחזיר לידי התובעים 1,3, ו-4 את יתרת הכספים שנגבו מהם בשגגה. לתובע 2 לא הוחזרו כספים שכן במסגרת הליכי הגבייה כנגדו לא הייתה גביה ביתר.

12. בין לבין, בחודש מרץ 2012 הטיל המרכז לגביית קנסות עיקול על כספי הפנסיה של התובעת 1 וכל העיקולים שהוטלו על חשבונות הבנק והמשכורות של יתר התובעים נשארו בעינם.

13. בחודש מרץ 2012 הגישו התובעים לבית המשפט את התביעה שבפניי ובה דרשו פיצויי של 50,000ש"ח בגין הליכי הגבייה דנן. ביום 22.5.12 נתנה רשמת בית המשפט פסק דין בהעדר הגנה כנגד המרכז לגביית קנסות, ופסק הדין בוטל לאחר שקילת בקשה לביטולו ביום 2.7.12. כתב ההגנה הוגש בסופו של דבר ביום 9.10.12.

לו"ז המחלוקת:

14. הצדדים חלוקים בשאלה מתי היה צריך המרכז לגביית קנסות להפסיק בהליכי הגבייה כנגד התובעים, ומתי עשה כן בפועל?

15. כפועל יוצא מהכרעה בשאלה זו הרי שהצדדים חלוקים בשאלה מהו הפיצוי שמגיע לתובעים, אם בכלל.