המחוזי דחה תביעת רשלנות נגד רופא בבי"ח אלישע בטענה שבדיקת מי השפיר פגעה בעינו של העובר

פתח דבר

זוהי תביעה בעילה של רשלנות רפואית.

על פי הטענה, הרשלנות אירעה במהלך דיקור מי שפיר עת פגעה מחט הדיקור בעינו של התובע 1, עוד בהיותו עובר, וגרמה לו נזק גוף בעינו השמאלית.  

התובע 1 (להלן - התובע), יליד 21.7.95, הוא בנם הרביעי של התובעים 2 ו - 3, האם והאב בהתאמה.

הנתבע 1 (להלן - הנתבע או ד"ר לויט), הוא הרופא שביצע את דיקור מי השפיר במרפאתו הפרטית בבית החולים "אלישע", הנתבע 2.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1.         ביום 15.2.95, עת הייתה בשבוע ה - 18 להריונה, עברה התובעת 2 (להלן - התובעת 2 או האם) דיקור מי שפיר (להלן - דיקור מי השפיר או הבדיקה). הבדיקה נערכה על ידי ד"ר לויט במרפאתו הפרטית בבית החולים אלישע בחיפה. תוצאות הדיקור פוענחו כתקינות.

ביום 21.7.95 נולד התובע.

2.         ביום 4.9.95 או במועד סמוך הסבה האם את תשומת לב הגורמים המטפלים לקיומו של כתם לבן על עדשת עין שמאל של התובע והופנתה לבירור במחלקת עיניים בבית החולים בני ציון בחיפה. התובע נבדק על ידי פרופ' צבי פרידמן ונמצא כי עין שמאל קטנה יותר, נראה כתם לבן בקשתית והאישון לא במקום. כן צוין שלא נראה רפלקס בעין זו.

ביום 17.9.95 נבדק התובע על ידי פרופ' בן עזרא ז"ל בבית החולים הדסה עין כרם ונמצא סובל מקטרקט בעין שמאל. הומלץ על התערבות כירורגית. ביום 23.10.95 בוצע ניתוח בו הוצאה העדשה העכורה והושתלה עדשה מלאכותית. מהלך ההחלמה אחר הניתוח נרשם כתקין.

כעשרה חודשים לאחר מכן אובחן שגשוג משני של הרקמה העוברית שהצריך ביצוע ניתוח נוסף להסרת הקטרקט המשני ולפתיחת ציר ראייה מאחורי העדשה. הניתוח הנוסף בוצע ביום 2.12.96. לאחר הניתוח הראשון התבקשו ההורים לכסות את עינו הימנית של התובע והתמידו בכך עד הגיעו לגיל 5 לערך אז הופסק הטיפול עקב חוסר שיפור והתנגדות מצד התובע.

בהמשך נצפתה פזילה בולטת בעין שמאל והומלץ על תיקון כירורגי. ב - 14.8.2000 בוצע ניתוח לתיקון הפזילה.

במהלך השנים שלאחר מכן התפתח קוצר ראיה ניכר בעין שמאל ופזילה מסוימת עדין נצפתה. כזה הוא מצבו של התובע גם כיום.

תמצית הטענות

3.         לטענת התובעים, נזק הגוף נגרם לתובע, עוד בהיותו עובר, כתוצאה מפגיעת מחט הדיקור בעינו השמאליתבמהלך הבדיקה. על פי הטענה, התרשלות הנתבע התבטאה בכך שהליך הדיקור, כולו או חלקו, נעשה שלא תחת השגחה רציפה בזמן אמת של מכשיר האולטרא סאונד (להלן - אולטרא סאונד רציף) אלא כאשר תמונת האולטרא סאונד "מוקפאת" על המסך ( freeze frame).

לטענתם, ביצוע אולטרא סאונד רציףבמהלך כל הבדיקה היה פרקטיקה מקובלת במועד הרלבנטי, ובביצועו היה כדי למנוע כליל, או להקטין באופן ממשי, את הסיכון לפגיעה בתובע. אי ביצועו מהווה, על פי הטענה, סטייה מסטנדרט הזהירות.

בתחילת ההליך התמקדה טענת התובעים במעקב האולטרא סאונד בשלב החדרת המחט. ואולם, אח"כ הוברר כי לשיטתם היה מקום לקיימו כל שלבי הבדיקה.

התובעים טוענים לנזק ראייתי על רקע חוסר ברישום ובתיעוד רפואי בנושאים מהותיים הקשורים לבדיקה ולאופן ביצועה, ולתחולת סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

התובעים עותרים ליתן משקל ראייתי מתאים להימנעות הנתבע מהבאתהלעדות של האחות שעבדה עמו ושנכחה במרפאה בעת ביצוע הבדיקה לתובעת 2.