בית הדין הרבני הגדול דחה ערעור על החלטת ביה"ד האזורי לבטל הסכם גירושין

לפנינו ערעור על החלטת ביה"ד האזורי מיום ז' שבט תשע"א (12/01/11) שבה נכתב:

"לאחר שמיעת דברי הצדדים מחליט ביה"ד כדלהלן:

לאחר שהצדדים הביעו רצונם להתגרש מחליט לביה"ד להוציא פס"ד לגירושין לפיו יתגרשו הצדדים זה מזה.

מאחר ומאז הסכם הגירושין חזרו הצדדים לשלו"ב הרי די בזה כדי לקבל את טענת הבעל הדורש לבטל את הסכם הגירושין, שהרי כל הסכם הגירושין היה למען הסדרת ענייני הגירושין לקראת גירושין בפועל ומאחר ולא התגרשו וחזרו לשלו"ב ממילא ההסכם בטל ועל הצדדים לגבש הסכם גירושין חדש שיחתמו עליו הצדדים.

לאור האמור בסעיף ב' מתייתר הצורך לדון ולקבוע עמדה בעמדות החלוקות בין הצדדים אודות כשירותו של הבעל בעת חתימת הסכם הגירושין, עם זאת מכאן ואילך כל הסכם ביניהם תידרש הבעת עמדה של הקרן לחסויים קודם לחתימת ההסכם.

על הצדדים להביא לידיעת קרן החסויים את פרטי הרכוש של הצדדים ככל שיידרש."

הערעור מתמקד בסעיפים ב' וג' לפסה"ד.

בתיק זה הרקע של המקרה חשוב, לכן נסקור תחילה את השתלשלות האירועים.

ביום י' אדר תשס"ז הצדדים הופיעו בביה"ד האזורי וביקשו לאשר את הסכם גירושין שהוגש לביה"ד [להלן "ההסכם"]. הצדדים הצהיר שקראו את ההסכם בעיון רב וידוע להם תוכנו. הצדדים קיבלו סמכות ביה"ד לדון בכל הסכסוכים שיתהוו ביניהם, כולל בענייני הרכוש. ביה"ד אישר את ההסכם ונתן לו תוקף פסק דין.

מעיון בהסכם עולה כי מדובר בהסכם מסודר וברור שנערך על ידי עורך דין.

בסעיף 2 להסכם הגירושין נכתב שהצדדים יתגרשו זמ"ז בהקדם האפשרי. בפועל, הצדדים התגרשו בביה"ד הגדול ביום א' תמוז תשע"א.

סעיפים 5,6,7,9,10 עוסק בענייני הרכוש. הבעל מוותר על זכויותיו בנכסים רבים, כאשר התמורה היחידה היא התחייבות של האישה לרכוש עבורו דירה עד סך של 250,000$ שתירשם על שמה, ויתאפשר לבעל להתגורר בה.

בסעיף 14 הצדדים הסכימו שהסמכות לביצוע ההסכם תהיה מסורה לביהמ"ש לע"מ.

במהלך שנת 2007 הבעל הורחק מהבית, ובחודש נובמבר 2007 הוגש נגדו כתב אישום בגין איומים. בתיק מצויה חוות דעת של סגן הפסיכיאטר המחוזי מיום 04/12/07 שהוגשה לביהמ"ש בקרית גת. בחוות הדעת נכתב:

"מדובר בגבר בן 58 אינו מוכר למערכת הפסיכיאטרית עד לפני כשלשה חודשים. אז הופנה לבדיקה פסיכיאטרית על פי צו של ביהמ"ש. לפי חווה"ד הקודמת הנ"ל לא לוקה במחלת נפש, אלא קיימת הפרעה מוחית אורגנית על רקע מחלה נוירולוגית מתקדמת. בעיה החלה לפני כשנה וחצי בערך באה לידי ביטוי בהפרעות קשות בתנועה, דיבור, אי-יציבות רגשית, ליקוי בשיפוט ובתובנה. לפי חוות דעת קודמת מיום 18/09/07 נמצא כי אינו אחראי למעשיו ולא כשיר לעמוד לדין."

בחודש נובמבר 2007 הבעל הגיש לביהמ"ש לע"מ תביעה לפירוק שיתוף ושמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון. אין בבקשה זכר להסכם בין הצדדים. בחודש פברואר 2008 האישה פנתה לביהמ"ש לע"מ וביקשה לאכוף את ההסכם. ביום 05/05/08 הגישה האפוטרופסית של הבעל באותה עת, גב' [צ' ד'] באמצעות ב"כ בקשה להגשת כתב תביעה מתוקן. בבקשה נכתב שהבעל מסר עובדות שאינן מדויקות, וציינה שהשמיט את העובדה שישנו הסכם גירושין בינו ובין אשתו. אין בתיק את כתב התביעה המתוקן.

בתסקיר פק"ס מחודש פברואר 2008 יש תיאור של מערכת היחסים הקשה בין הצדדים. נכתב שם שמאז שלהי שנת 2006 אז עבר הבעל אירוע מוחי ולאחר מכן תאונת דרכים, הופר השלום בבית עד כדי תלונות על אלימות. הבעל אף הורשע ונשלח למאסר למשך 17 יום. מאז יש נתק מוחלט בין הצדדים. פקה"ס המליצה למנות את אחותו של הבעל גב' [צ' ד'] לאפוטרופסית על הבעל. ביום 02/03/08 ביהמ"ש אישר את המינוי.

חוות דעת פסיכיאטרית נוספת על מצבו של הבעל מיום 15/06/08 הוגשה לביהמ"ש במסגרת כתב אישום שהוגש נגד הבעל בגין איומים והחזקת סכין בחודש מאי 2008. במסקנתה נכתב:

"הנבדק אינו חולה נפש אלא סובל מירידה ביכולת הקוגניטיבית עם פגיעה בזיכרון וביכולת להסיק מסקנות ולתכנן את התנהגותו. בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו לא יכל להבחין בין טוב לרע ובין מותר לאסור."