פסק-דין בתיק ת"א 12057-08

מבוא

1.                   התובעת 1, ילידת 7.8.96, נפגעה ביום 16.8.05 בעת שגלשה במגלשת מים שבפארק המים "לונה גל" (להלן: "פארק המים"). במועד התאונה היה פארק המים בבעלות נתבעת 1 והופעל על ידה. נתבעת 2 הייתה במועד האמור מבטחתה של נתבעת 1.

2.                   על פי המתואר בכתב התביעה, נפגעה התובעת בשיניה בעת שגלשה כשהיא שכובה על בטנה ופניה מופנות כלפי מטה.

3.                   ממקום האירוע פונתה התובעת 1 לחדר מיון בבית החולים פוריה, שם אובחנה פגיעה בעיקר בשן מס' 21.

4.                   הצדדים חלוקים בשאלת החבות והנזק כאחד.

האחריות

טענות הצדדים

5.                   לטענת התובעים, התרשלו הנתבעות בניהול האתר, בהשגחה ובפיקוח על המתרחצים. נטען שהמגלשה לא הייתה בטיחותית, שכן היא הוצבה במקום לא מתאים אשר יצר סיכון מוגבר לפציעתם של הגולשים. כן נטען שלא הוצב במקום שילוט ברור ומתאים, לא הייתה במקום השגחה, אף לא הדרכה.

6.                   לטענת התובעים, חל בענייננו הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") "הדבר מעיד על עצמו".

7.                   עוד טענו התובעים כי הנתבעות הפרו חובה חקוקה בהפרתן את הוראות תקנות  20(א) ו- (ב) ו- 35 לתקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה), התשס"ד- 2004 (להלן- תקנות הבטיחות).

8.                   התובעים הוסיפו וטענו כי הנתבעות נמנעו מהבאת העדים המתאימים: את מנהל פארק המים באותה עת, את החובש שטיפל בתובעת, את המשגיחים במקום בעת האירוע ואת מנהל הבטיחות של פארק המים. כן טענו שהנתבעות נמנעו מהבאת ראיות רלוונטיות: רישיון עסק לשנת האירוע, חוות דעת של יועץ בטיחות, ודוח המעיד על תקינות המגלשה. נטען שההימנעות מהבאת העדים והראיות מקיימת חזקה שאילו היו מביאים את אותם עדים וראיות, היה בהם כדי לחזק את גרסת התובעים.

9.                   הנתבעות טענו מנגד שהמומחה מטעמן בתחום הבטיחות הצהיר והעיד על כך שהמגלשה הייתה תקינה לחלוטין, בעוד שהתובעים לא הגישו מטעמם חוות דעת של  מומחה כאסמכתא לטענתם בדבר אי בטיחותה. 

10.               הנתבעות הוסיפו וטענו כי בכניסה לפארק המים ובתוכו, היה קיים שילוט המורה על כך שהשימוש במתקנים מתחת לגיל 12 אסור ללא מלווה. כמו כן הושמעה אזהרה קולית באמצעות מערכת הכריזה לגבי חובת ההשגחה מדי שעה לערך.

11.               לטענת הנתבעות לא הוכיחו התובעים כי הנתבעות התרשלו או הפרו את הוראות תקנות הבטיחות, שכן הוכח באמצעות חוות דעתו של המומחה שהתקן אינו חל על המגלשה שבה אירעה  התאונה.

הראיות

עדות התובעת 1

12.               על פי המתואר בתצהיר עדות ראשית שהגישה התובעת, בפארק המים בריכה גדולה ומגלשות מים רבות. לפארק המים הגיעה בלוויית אביה ושני אחיה. במהלך הביקור שארך מספר שעות, עברו התובעת ואחיה בין המתקנים, ואביה ליווה אותם עד למקום העלייה למתקנים, ולאחר מכן צילם אותם מתגלשים במגלשה.

13.               התובעת פירטה כי בזמן שגלשה עם אחיה במגלשה הכתומה עם המזרקה, צילם אותה אביה ואמר להם שהוא הולך להביא את התיקים ושיצאו מהמים. לאחר שיצאו מהמים עברו התובעת ואחיה למגלשה הרחבה עם הפסים. אחותם הגיעה למקום ובקשה שיצאו ויבואו כדי ללכת הביתה. "אמרנו לה בסדר והמשכנו להתגלש באותה מגלשה".

14.               התובעת פירטה בסעיף 6 לתצהירה כי תמיד גלשו על הבטן, ולא הייתה כל בעיה, "...עד הפעם האחרונה שהתגלשתי על הבטן ובסוף המגלשה בדיוק כשהתחלתי ליפול למים קיבלתי מכה חזקה בפה, ואני לא יודעת ממה קיבלתי את המכה".