הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט כאשר נקבעה תקרה בסך של 120,000 ש"ח בצירוף שכר טרחת עו"ד ומע"מ לפסיקתי ובכפוף לאפשרות דחיית התביעה ללא צו להוצאות.
המדובר בתביעה לפיצוי בגין נזק נטען שנגרם לתובעת 1 (להלן: "התובעת") כתוצאה מניתוח לקשירת חצוצרות (להלן: "ניתוח הקשירה") אשר בוצע בה בבית חולים נהריה השייך לנתבעת, במהלך ניתוח קיסרי שבוצע ביום 26.3.09 במהלך לידת ילדה הרביעי.
לטענת התובעת ניתוח הקשירה בוצע ללא שהיה צורך רפואי בביצועו וללא שניתנה "הסכמה מדעת" שלה לביצועו ותוך שלילת יכולתה ללדת ילדים נוספים בניגוד לרצונה.
1. התובעת, ילידת שנת 1979, אושפזה ביום 25.3.09, בהיותה בת 30, בבית החולים לצורך לידה בהיותה בשבוע ה- 38 להריונה.
2. בעברה של התובעת באותה העת היו שלוש לידות: הראשונה בשנת 1999, השניה בשנת 2000 והשלישית בשנת 2005 כאשר כולן היו לידות ואגינליות ספונטניות. בנוסף, היו לתובעת 5 הריונות אשר הסתיימו לפני הלידה, שתיים מהן בלידת עובר מת ושלוש בהפלות מוקדמות.
3. על פי גיליון מעקב הלידה, בעת קבלתה של התובעת בחדר המיון, בשעה 14:52, היא היתה במצב כללי טוב, העובר היה במצג ראש, כמות מי שפיר תקינה ולא אותרו כל סימנים למצוקה כלשהי.
בשעה 17:30 התקבלה התובעת לחדר לידה ואין בגיליונות הרפואיים דיווח על קשיים מיוחדים או סיבוכים.
בשעה 00:40 קיבלה התובעת, לבקשתה, אלחוש אפידורלי אשר הביא להטבה בכאבים מהם סבלה שעות ארוכות כתוצאה מצירי הלידה.
4. לאחר שחלפו שעות נוספות ללא התקדמות של ממש בתהליך הלידה, הוסבר לתובעת הצורך לבצע ניתוח קיסרי. באותו מעמד, הוסבר לתובעת כי קיימת אפשרות לקשירת חצוצרות וזאת על רקע העבר המיילדותי של התובעת כפי שתואר לעיל.
בשעה 05:30, בוקר יום ה-26.3.09, הוחתמה התובעת על טופס הסכמה לניתוח קיסרי וכן על טופס נפרד ובו הסכמה לניתוח קשירה.
5. בגיליון הרפואי נרשם על ידי ד"ר גלפנד כי: "הוסבר הצורך לסיים בניתוח קיסרי.. הוסבר על אפשרות לסגור חצוצרות האשה הבינה ומעוניינת לסגור חצוצרות. גם דיברתי טלפונית עם הבעל והביא (צ"ל הביע, הטעות במקור-פ.ל. ) הסכמתו" .
כתבי ההסכמה עליהם חתומה התובעת ובהם נרשם דבר ההסכמה הטלפונית של הבעל הוצגו בפני בית המשפט ואין מחלוקת כי הם חתומים על ידי התובעת. כמו כן אין מחלוקת כי אכן רופא שוחח טלפונית עם הבעל שהיה בביתו, וזאת בשעה 05:30 בבוקר, לערך.
6. בשעה 06:04 הוכנסה התובעת לניתוח קיסרי ונולד, במזל טוב, בן ובמהלך הניתוח בוצעה קשירת חצוצרות כמתוכנן.
7. הצדדים לא צרפו חוות דעת רפואיות מטעמם, ובהיעדר חוות דעת רפואיות, אין באפשרות בית המשפט לפסוק בשאלת הצורך הקליני בניתוח הקשירה וגם אין מקום לדון בשאלת הרשלנות שהעלתה התובעת בסיכומיה (וזאת בניגוד לפסק הדין שניתן בת.א. (מחוזי חי') 16552/91 אבו שאהין נ' מדינת ישראל (13.9.98) (להלן: "ענין אבו שאהין"). אציין כי במקרה זה, בו אין מחלוקת שהרופאים הם שהעלו בפני התובעת את האפשרות של ביצוע ניתוח הקשירה (להבדיל מהמקרים אליהם הפנו הצדדים בסיכומיהם), אינני משוכנעת כי בהעדר חוות דעת מנועה התובעת מלטעון להעדר צורך רפואי בביצוע הניתוח, ובהחלט יתכן דווקא שהנטל מונח לפתחי הנתבעת לשכנע כי אכן היה קיים צורך רפואי כזה, כפי שנטען על ידה.
אלא שבהעדר חוות דעת ולאור ההסדר הדיוני אני סבורה כי השאלה היחידה המונחת לפתחי, ואשר לגביה אין כל צורך בהגשת חוות דעת רפואית, הינה שאלת ההסכמה מדעת והאם אכן חתימת התובעת על טופס ההסכמה לניתוח הקשירה, היתה מדעת ותוך הבנת המשמעות של ביצוע ניתוח כזה, בעיקר לאור העובדה כי מדובר בניתוח שתוצאותיו בלתי הפיכות במובן זה שהתובעת אינה יכולה עוד להרות הריון ספונטני, אם כי אין בו לשלול אפשרות להריון כתוצאה מהפריה חוץ גופית.
8. בהתאם לפסיקה אליה הפנו שני הצדדים, הסכמה מדעת הינה תנאי בסיסי לכשרות ההחלטה הרפואית וחובת הרופא לספק לחולה את המידע באשר לטיפול ותוצאותיו האפשריות, חובה הנגזרת מחובת הזהירות הכללית שחבים בה רופאים וחולים כלפי מטופל (ע.א. 4384/90 ואתורי נ' בי"ח לניאדו פד"י נ"א (2) 171, 182 (1997)).
כמו כן על פי ההלכה העדכנית נקבע כי מאז קביעת הלכות היסוד בנוגע להסכמה מדעת, הלך והצטמצם השימוש בעוולת התקיפה בגין טיפול רשלני שניתן שלא בהסכמה מדעת וכיום מקובל כי עוולת התקיפה, תוכר רק כאשר לא נמסר כלל מידע על סוג הטיפול הצפוי או על התוצאה הבלתי נמנעת של אותו טיפול (ע.א. 2781/93 דעקה נ' בי"ח כרמל פד"י נ"ג(4) 526, 544 (1999)).
9. לטענת התובעת על אף שחתמה על טופס נפרד להסכמה לניתוח הקשירה ועל אף הרישום ברשומה הרפואית, אין לראות בהסכמתה משום הסכמה מדעת שכן, במועד חתימתה על הטופס, בשעה 05:30 כאשר התבשרה שעליה לעבור ניתוח קיסרי, היא היתה מותשת מהצירים הממושכים, מטושטשת מהתרופות שניתנו לה ולא היתה במצב של מודעות מלאה הנדרש לצורך מתן הסכמה מדעת. התובעת וכן בעלה אשר קיבל שיחה טלפונית שהעירה אותו משנתו, הבינו, כטענתם, כי על התובעת לעבור ניתוח קיסרי וכן צוין ניתוח חצוצרות אולם זאת מבלי שהבינו או ידעו מה המשמעות של ניתוח חצוצרות ותוך שהם סברו כי מדובר בדבר הקשור לניתוח הקיסרי לצורך השלמת הלידה.
10. מנגד, טוענת הנתבעת כי חתימת התובעת והסכמת הבעל, ניתנו מדעת כאשר התובעת היתה אחרי אלחוש אפידורלי אשר הביא להפחתה של ממש בכאביה, וכי היתה עירנית ולמעט עייפות רגילה אצל יולדת בשלב זה של הלידה, לא צוין בגליון הרפואי כי מצב מודעותה היה מעורפל באופן כלשהו.