פסק-דין בתיק תמ"ש 19602-10-11

עניינו של פסק הדין שבפני הוא הכרעה בשתי תביעות: תביעת התובע (תמ"ש 19602-10-11) ל" פסק דין הצהרתי על הכרה בתובע כידוע בציבור של הנתבעת וזכאותו למחצית דירת המגורים", ומנגד תביעת התובעת בתמ"ש 1467-11-11 לפינוי וסילוק ידו של הנתבע מן הדירה.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.         לנוחיות הקריאה ייקרא התובע בתמ"ש 19602-10-11 והנתבע בתמ"ש 1467-11-11 " התובע", ואילו הנתבעת בתמ"ש 19602-10-11 והתובעת בתמ"ש 1467-11-11 (התביעה לסילוק יד) תקרא " הנתבעת".

2.         התובע טען בתביעתו כי הוא והנתבעת " חיו יחדיו כבני זוג, ללא נישואין, תחת קורת גג אחת, ניהלו משק בית משותף וחיי משפחה החל משנת 2003 עד חודש אוגוסט 2011...".

3.         לטענת התובע, בשנת 2003 הנתבעת, יחד עם אמה, שכרו דירה בחולון והתובע עבר להתגורר עמן באותה דירה, ושיפץ אותה לטענתו.

4.         לטענת התובע, הצדדים החליטו לבנות יחד את עתידם המשותף ובשנת 2004 " הם רכשו במאמץ משותף דירת מגורים בת 3 חדרים ברח' ...., הידוע כחלקה ... בגוש ..., בה מתגוררים הצדדים עד היום". לטענת התובע, הוא נתן לנתבעת 4,000 דולר לצורך רכישת הדירה.

5.         עוד טען התובע כי " הדירה נרכשה מלכתחילה ע"י הצדדים יחדיו, ורק בשל טעמים כספיים הקשורים למשכנתא עם הטבות שנלקחה ע"י הנתבעת, כאמור לעיל, נרשמה הדירה בשלמות ע"ש הנתבעת".

6.         עוד טען התובע כי " במהלך חייהם המשותפים חיו התובע והנתבעת כבעל ואשה לכל דבר וענין, ניהלו חיי משפחה ומשק בית משותף, קיימו חיי אישות באופן רציף וקבוע והיה שותף מלא בהכנסותיהם ונכסיהם".

            כן טען התובע כי כאשר הצדדים נכנסו לדירה, לקח על עצמו התובע לשפץ את הדירה והשקיע מאמצים פיזיים מרובים, קנה חומרי שיפוץ, חפצים נדרשים לצורך השיפוץ וריהוט.

7.         עוד טען התובע כי בתחילת חייהם המשותפים ניהלו בני הזוג חשבונות נפרדים, אולם החל ממאי 2007 החלה הנתבעת להפקיד הכנסותיה בחשבונו של התובע בבנק הפועלים, וגם העבירה תשלומי משכנתא מאותו חשבון. לטענת התובע, גם את פיצויי הפיטורין שקיבל מעבודתו עת פוטר ממנה הוא הפקיד לחשבון שלו, לצורך פרעון הלוואה שנלקחה על ידי הנתבעת יחד עם המשכנתא.

8.         התובע טען כי הצדדים השתתפו זה בשמחות של זה, ומכאן שהיו בני זוג ידועים בציבור.

9.         עוד טען התובע כי " הינו זכאי מלכתחילה למחצית זכויות בדירת המגורים ברח' ... אשר נרשמה ע"ש הנתבעת מטעמים כלכליים המפורטים לעיל, וזאת - מכח חזקת השיתוף".

10.        לטענת התובע בתביעתו " הלכה היא כי על ידועה בציבור חלה חזקת השיתוף. הכלל הבסיסי להלכת השיתוף הוא שבהעדר הסכם סותר ניתן לייחס לבני הזוג כוונת שותפות בנכסים שנרכשו", והתובע מצטט הלכות שונות בענין זה.

11.        התובע הוסיף וטען כי במקרה הנדון הסכימו הצדדים מפורשות כי הדירה שנרכשה במהלך חייהם המשותפים שייכת לשניהם בחלקים שווים, למרות רישומה ע"ש הנתבעת בלבד, וכי רישום זה נעשה כאמור מטעמים כלכליים בלבד. בהצהרתו, קובע התובע כי היה ידוע בציבור של הנתבעת והינו זכאי למחצית הדירה.

12.        מנגד, כפרה הנתבעת בהגנתה בטענות התובע. לטענתה היא גם לא היתה ידועתו בציבור של התובע, ולראיה בא-כוחה שלח אל התובע מכתב התראה כדי שיפנה את הדירה, ובו מפרט בא-כוחה כי לתובע ניתנה רשות להתגורר בדירה כבר רשות בלבד.

13.        עוד טענה הנתבעת בהגנתה כי לא התקיימה בין הצדדים כל כוונת שיתוף.

14.        הנתבעת הוסיפה וטענה כי הדירה נרכשה עוד קודם שהצדדים התגוררו יחדיו.

15.        לטענת הנתבעת, התובע נהג להתעלל בנתבעת פיזית ונפשית והיא חיה בפחד מתמיד מפניו. התובע היה מכה את הנתבעת באופן תדיר, ובאחת הפעמים חנק את הנתבעת בידיו עד אשר כמעט ואיבדה את ההכרה. התובע גם היה מקלל ומשפיל את הנתבעת לפני בתה xxx ועל יד אנשים זרים וקרובים.

16.        הנתבעת הוסיפה כי בין הצדדים היו מריבות בלתי פוסקות, התובע היה רוצה בנתבעת והיה מאלץ אותה באמצעי הפחדה לפעול לפי רצונותיו ודרישותיו. הוא היה נוהג לסטור לנתבעת ולהטיח את הנתבעת לרצפה " באופן שגרתי, כאשר העזה להגות מפיה רצון משלה".