המחוזי: הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בת"א התרשלה כשלא פעלה לקידום תכנית בנייה בשכונת קריית שלום

                                                                 (חלקי)

רקע

בין השנים 1984 - 1986 רכש כל אחד מהתובעים (להלן: "התובעים" או "היזמים") מגרשים בצפון מערב שכונת קריית שלום, הידועים כגוש 6970 חלקות 55, 67, 69 ו - 70 וגוש 6969 חלקות 81, 95    ו - 116 (להלן: "המקרקעין").

בעת רכישת המקרקעין על ידי היזמים חלה על המקרקעין תכנית 561 שפורסמה לאישור ביום 7.6.1968 (להלן: "תכנית 561"). על חלק מהמקרקעין שבגוש 6969 חלה "אכרזת העתיקות (שטח סגור) (יפו-סכנאת אבו כביר), תשל"ה - 1975" (קובץ תקנות 3369 מיום 17.7.1975).

בסמוך לאחר רכישת המקרקעין יזמו היזמים הצעת תכנית והביאו אותה בשנת 1987 לדיון בפני נתבעת 2 (להלן: "הועדה המקומית"). הועדה המקומית דחתה את הצעת היזמים והודיעה כי היא מתכוונת להכין תכנית חדשה שתחול על המקרקעין וסביבתם. היזמים קיבלו עליהם החלטה זו.

ביום 29.8.1991 פרסמה נתבעת 3 (להלן: "הוועדה המחוזית") הודעה לפי סעיף 78 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה" או "החוק"), בדבר הכנת תכנית מס' תא/2494 (להלן: "תכנית 2494").

ביום 1.10.1992 פרסמה הוועדה המחוזית הודעה לפי סעיף 78 לחוק התכנון והבניה, בדבר קביעת תנאים מגבילים למתן היתרי בניה בשטח תכנית 2494.

ביום 21.11.1994 החליטה הוועדה המחוזית לדחות את תכנית 2494 ולהחזירה לוועדה המקומית לתיקון התכנית והגדלת הצפיפות.

לאחר דחיית תכנית 2494  החליטה הועדה המקומית להכין למקרקעין וסביבתם תכנית תא/2494/ 1 (להלן: "תכנית 2494/1" או "התכנית החדשה") והודעה בדבר הכנת התכנית החדשה וקביעת תנאים מגבילים למתן היתרי בניה בשטח התכנית פורסמו על ידי הוועדה המחוזית ביום 8.5.2002. על החלטת הוועדה המחוזית לקביעת תנאים מגבילים למתן היתרי בניה הגישו היזמים ערר למועצה הארצית לתכנון ובניה (להלן: "המועצה הארצית") ובהחלטה מיום 2.6.2004 החליטה המועצה הארצית לתכנון ובניה לבטל את תוקפם של התנאים המגבילים.

לשלמות התמונה יצוין כי ביום 3.11.2011 פורסמה התכנית החדשה למתן תוקף.

בתביעה שלפני תובעים היזמים פיצויים בסך 7,296,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, עקב התארכות הליכי התכנון במשך תקופה של כ - 20 שנים, כתוצאה מרשלנות הנתבעות והפרת חובות חקוקות.

במסגרת הדיון בתביעה התקבלה החלטת כבוד השופט איתן אורנשטיין מיום 11.3.2008 לפיה הדיון בתביעה יפוצל באופן שבשלב ראשון תידון שאלת החבות.

טענות התובעים

           א.       היזמים הגישו למועצה הארצית ערר על החלטת הועדה המחוזית לקבוע תנאים מגבילים למתן היתרי בניה בשטח התכנית החדשה. בדונה בערער האמור קבעה המועצה הארצית כי "החלטת הוועדה המחוזית נשוא הערר היא החלטה בטלה... בשל חוסר סבירות ומידתיות בנסיבות שנוצרו". החלטה חלוטה זו של גוף מעין שיפוטי יוצרת השתק פלוגתא.

           ב.       בשנת 1994 החזירה הועדה המחוזית את תכנית 2494 לוועדה המקומית לתיקון, מאז ועד שנת 2002 עת יזמה הועדה המקומית את התכנית החדשה, לא פעלה הועדה המקומית ליישום החלטת הועדה המחוזית. זאת ועוד. אף אם סברה הוועדה המקומית שלא ניתן ליישם את החלטת הוועדה המחוזית, היה עליה לפעול לקידום התכנית החדשה למצער בשנת 1995.

            ג.        ההתמשכות הלא סבירה של הליכי התכנון תוך הקפאת הבניה במקרקעין במשך תקופה של למעלה מ - 14 שנים, מהווים סטייה חמורה מסטנדרט ההתנהגות שעל הנתבעות לעמוד בו.

           ד.       הנתבעות יכולות היו לצפות את הנזק שנגרם לתובעים עקב אי קידום התכנון והקפאת הבנייה במשך שנים רבות, ועל כן, יש לראותן כמי שהתרשלו כלפי התובעים וכמי שאחראיות לנזק שנגרם לתובעים עקב התרשלות הנתבעות.

           ה.       עד לתיקון 43 לחוק התכנון והבניה לא נקבעה מגבלה לתוקפם של התנאים המגבילים מכוח הוראות סעיף 78 לחוק. ביחס לתקופה זו חלות על הועדה המקומית הוראות סעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הפרשנות"), לפיו מוטלת עליה חובה לפעול במהירות ראויה לקידום התכנון החל על המקרקעין. הוראה זו נועדה למנוע נזקים העלולים להיגרם לבעלי המקרקעין בשל התארכות הליכי התכנון. לפיכך, הפרת חובה זו באופן שגרם לתובעים נזק מהווה הפרת חובה חקוקה של הועדה המקומית.