האם קטנועים עפים? האם נושבות רוחות ציקלון בקניון איילון? והאם תמו שומרונים טובים מן הארץ? אלו כמה מן השאלות המתעוררות בהליך זה.
1. התובע הוא רוכב קטנועים מושבע מזה 42 שנה. קטנועו הנוכחי, פרי גאוותו, הוא קטנוע סאנגיונג בנפח 250 סמ"ק. הנתבע הוא מפעיל מונית, היא מטה לחמו.
2. היה זה חורף, סוף שנת 2008. התובע החנה את קטנועו ליד שער הכניסה של קניון איילון ברמת גן, ונכנס לעיסוקיו. בצאתו הופתע לגלות את קטנועו כאשר הוא מוטל על הרצפה, ומגן הרוח הקדמי שלו מנופץ לרסיסים. או אז ניגש אליו שומר, סיפר כי ראה מונית נוסעת לאחור, מפילה את הקטנוע ומסתלקת מן המקום, ואף מסר לו פתק שבו מספרה של אותה מונית.
3. פעל התובע ואיתר את בעל המונית, שאז הוברר כי הלה רק בעליו של "מספר ירוק" להפעלת מונית, וכי מספר זה שודך לרכבו של הנתבע. המשיך התובע ואיתר את מספר הטלפון של הנתבע, התקשר אליו, וזכה להתכחשות מוחלטת מצד הנתבע. ברם לדברי התובע, משגילה את אוזנו של הנתבע כי יש עדים לתאונה - שינה הנתבע טעמו, הודה באחריותו לתאונה, והסכים לשלם לתובע 300 ש"ח. פנה התובע למוסך כדי לברר את עלות התיקון, והנה היא 1,848 ש"ח. חזר התובע לנתבע ודרש פיצוי במלוא גובה הנזק, שאז השיב הנתבע את פניו ריקם. ניסיונות נוספים של התובע להתקשר לנתבע זכו לניתוק רועם. כך נאלץ התובע לנסות ולאתר את כתובתו של הנתבע, כאשר כשל - הגיש את תביעתו בתחילה נגד בעל המספר הרשום, ורק בדרך זו מסר האחרון את פרטיו של הנתבע. כך, לאחר זמן רב, עלה בידי התובע להפנות את בקשתו לפיצוי - לבית המשפט.
4. הנתבע בכתב הגנתו דחה בלהט את טענות התובע. לטענתו העמיד את מוניתו בסמוך לאחר הקטנוע שעמד במפרץ החניה, דומם את מנועה, וחיכה לתומו ללקוח, משך כעשר דקות. היה זה יום סגרירי וגשום, כך הנתבע, והרוחות עזות עד מאד. אותן רוחות הן שהעיפו את הקטנוע ממקומו. לתומו הבחין בקטנוע שנפל, ואז כאזרח הגון הרים את הקטנוע ממקומו, בדיוק כשם שהיה מסייע לאשה או לילד שנפלו ברחוב. בעודו מרים - הבחין כי הקטנוע עמד בשיפוע ורגלית הצד שלו עקומה. תמה הנתבע על שום מה נתעורר חשדו של שומר הקניון שהנתבע, אותו שומרוני טוב שרצה רק לסייע, הוא שגרם להפלתו של הקטנוע מלכתחילה. עוד הלין הנתבע על כי התובע התקשר אליו שוב ושוב, ודרש בכל פעם סכומים ההולכים וגדלים כפיצוי בגין נפילת הקטנוע.
5. בעלי הדין הרחיבו בטענותיהם בדיון בעל-פה, ועל טענות אלה ותקפותן נעמוד בהמשך. בתום כל אלה, ואף בלא היזקקות לדברי עד הראייה ולפתק שכתב (שאינם אלא עדות שמיעה), מצאתי כי עדותו של התובע מהימנה, ואילו טענותיו של הנתבע לוקה ברצף פירכות ותמיהות. על דוגמאות אחדות מאלו נעמוד להלן.
6. טען הנתבע בכתב הגנתו: הבחנתי בקטנוע הנפול, ונחלצתי לסייע. נתמהה: כיצד עלה בידו לחזות בקטנוע נפול מאחורי רכבו? ביאר הנתבע: מספר אנשים הסתכלו על דבר מה מאחורי המונית, שאז יצא התובע ממוניתו כדי לראות במה דברים אמורים. נשאל הנתבע: מדוע מבט של מספר אנשים אל מאחורי מוניתו יביאו לצאת מרכבו, אותו יום סוער? תירץ הנתבע את הקושיה ואמר כי עמדו הם זמן ממושך מאחורי רכבו. נתמהה: מה להם למספר אנשים לעמוד זמן ממושך ליד שער הקניון ולהביט בקטנוע נפול, בלא לעשות דבר עד שנחלץ הנתבע לעזרת הקטנוע, וכל זאת ביום סוער במיוחד וברוחות עזות, ובמקום למהר לתוככי הקניון החמים או לרכבם המגונן? לכך לא היה הסבר. ומדוע ייצא הנתבע מן המונית, במזג אויר כה סוער ובעיצומן של רוחות עזות בעוצמה המעיפה קטנועים? תשובתו, כי "רציתי לראות למה אנשים עומדים", רחוקה מלהניח את הדעת.
7. טען הנתבע בכתב הגנתו: הרמתי את הקטנוע ממקומו. ברם הקטנוע כבד הוא. אמר התובע: הסתייעתי באחד הבחורים הצעירים שעמדו והביטו בקטנוע. מדוע לא ביקש אפוא ששני בחורים צעירים ירימו את הקטנוע, אם הוא נעדר אחריות לנפילתו, ולטענת הנתבע אין הוא צעיר ושגיב כשהיה? נזכר לפתע הנתבע: כיוון שרק בחור צעיר אחד היה שם. כל זאת בא לאחר שרגע קט קודם לכן אמר שאינו זוכר את האירוע, שאירע לפני שנים, ודאי לא את האנשים שעמדו סביב.
8. טען הנתבע: התובע התקשר אליי מספר פעמים, ובכל פעם הגדיל את הסכומים שדרש. נתמהה: ככל שאכן השיב הנתבע כבר בשיחתם הראשונה כי אינו אחראי לנפילת הקטנוע, מה לו לתובע להמשיך בשיחות, ועוד לדרוש כספים בסכומים הולכים וגדלים? זאת לא נדע.
9. טען הנתבע: הקטנוע נפל כיוון שחנה בשיפוע, כפי שהבחין הנתבע עת העמיד את הקטנוע במקומו. כיצד ידע זאת, שהרי לא חזה בקטנוע במקום בו עמד קודם לנפילתו?
10. טען הנתבע: קשה לו לזכור פרטים מאירוע כה מרוחק. ברם בכל פעם שנתקל הנתבע במכשלה לוגית בקו טיעונו, הלך זכרונו, התעצם והתרחב בפרטי פרטים שיתמכו בגרסתו. אך חרף זכרונו המתחדד, ויכולת האבחנה של הנתבע בפרטים דוגמת גוף הקטנוע הבלוי, רגלית העומדת לה באלכסון, שיפוע החניה, מספר הקטנועים בחניה, ועוד כהנה וכהנה נתונים שיעניקו הסברים חלופיים לנפילת הקטנוע, לא שם לב הנתבע לפרט אחד: כי מגן הרוח מנופץ כולו. נתמהה.
11. טען הנתבע: הרגלית שבה נתמך הקטנוע היתה מיושנת ועקומה, ומכאן שנקל היה על הרוח לשאת את הקטנוע ולהפילו. כיצד הצליח התובע להעמיד אם כך את הקטנוע מלכתחילה - לא נדע. ברם בנוסף חקר התובע את הנתבע: באיזו צד היתה הרגלית? השיב הנתבע בפסקנות: מימין, ולצד זה אף נפל הקטנוע. תשובה זו הפתיעה. המהדס ברחובותיה של עיר יבחין כי אופנועים וקטנועים כולם שעונים להם בחנייתם על רגליות צד המצויות לשמאלם, או שניחנים הם בצמד תומכות בתחתיתם ("ג'ק אמצע") המאפשרות את הצבת כלי הרכב זקוף על עומדו, תוך שתדיר רגלית קטנה לשמאל היא המצמידה את התומכות לרצפה. ברם כיוון שמיקום רגליות אינו בגדר ידיעה שיפוטית של בית המשפט, מקל וחומר מיקום רגלית קטנועו של התובע, הסכימו הצדדים כי התובע ימציא תמונות של קטנועו, הוא זה שאף ניזוק, והן שתכרענה במחלוקת. עתה הגיעו התמונות (ומשהגיעו לעיוני - ניתן היה ליתן את פסק הדין). באחת נחזית הרגלית לשמאל הקטנוע, ותמונתה של לוחית הרישוי אינה מותירה ספק כי זהו הקטנוע וכי כיוון התמונה לא התהפך דרך מקרה. באחרת, מהצד הימני, חף הקטנוע מכל רגלית. מובן שהמחלוקת עצמה היא על עניין מה בכך, אולם עצם התגלעותה ופתרונה, בניגוד לעמדתו הנחושה של הנתבע, מלמדים על הקשיים בעדות הנתבע.
12. לא נרחיב עוד, אף שניתן היה. דומה כי לא הקטנוע הוא שנשען על כרעי תרנגולת ולכן הועף ברוח, כטענת הנתבע, אלא הגנתו של הנתבע. ייתכן אמנם שלא תמו שומרונים טובים מן הארץ, וכי יש עוד אצילי נפש העשויים ללא חת שייצאו מרכבם אל מול פני הסערה כדי להרים קטנוע נפול שלא הם הפילו. ייתכן שהנתבע נמנה עמם. אך נראה שלא כך היה באותו יום. אין אלא להסיק כי לא רוחות ציקלון נשבו אותו יום והעיפו את הקטנוע ממקומו, כי אם סביר יותר שהיתה זו מונית הנתבע, שיצא מן המונית לבחון את נזק, ומשחזה בו - עזב עת המקום חיש מהר.
13. סוף דבר: התביעה מתקבלת במלואה. הנתבע יפצה את התובע במלוא נזקו, 1,848 ש"ח. כן יפצה הנתבע את התובע בגין הוצאותיו, שישקפו את העובדה שהתובע שנאלץ לכתת רגליו תקופה ממושכת עד שעלה בידו לאתר את כתובתו של הנתבע ולהביאו עד לאולם בית המשפט. ההוצאות יועמדו אפוא על 2,000 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
ניתן היום, כ"ד חשון תשע"ג, 09 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.