התובע, צ.ט., יליד 1969 ונהג מנופאי במקצועו, נפגע במהלך עבודתו ביום 20.3.06, בעת שפרק מגרסה שהוביל לאתר בנייה. תוך כדי הפריקה, נקרעה שרשרת המנוף ונחתה על ראשו של התובע. פגיעותיו של התובע היו רב מערכתיות וקשות והן כללו שבר דחוס בגולגולת ונזק לרקמות המוח.
כתב התביעה המקורי הוגש לבית המשפט השלום, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "
חוק הפיצויים"). הנתבעת, אשר ביטחה את משאית המנוף במועדים הרלבנטיים לתאונה, הכחישה בתחילה כי התאונה שבה נפגע התובע הינה תאונת דרכים, כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק הפיצויים. בהתאם להחלטת בית המשפט, הגישו הצדדים תחשיבי נזק. בתחשיב הנזק מטעם התובע נטען כי נזקיו מסתכמים בסכום החורג מגדר סמכותו של בית משפט השלום. על כן, ביקש התובע להעביר את התובענה לבית משפט זה ובקשתו נענתה בחיוב. במהלך הדיון לפני, חזרה בה הנתבעת מהכחשתה, כי אין המדובר בתאונת דרכים. משכך, אין עוד מחלוקת בשאלת האחריות ועניינו של פסק הדין אך בשאלת הנזק שנגרם לתובע.
1.
רקע עובדתי
התובע, צ.ט. (להלן: "
צ" או
התובע") הינו יליד 5.12.69, נשוי לא' ואב לשני בנים בנוסף לבתה של א' מנישואיה קודמים. במועד התאונה הועסק צ' כמנופאי בחברת "אודי עמיר הובלות בע"מ".
ביום 20.3.06, במהלך יום עבודתו, נהג צ' במשאית מנוף, עמה הוביל מגרסה. בעת שהגיע ליעדו, אמור היה צ' לפרוק את המגרסה באמצעות המנוף, המופעל בפיקוד אלחוטי באמצעות מנוע הרכב. תוך כדי הפריקה, נקרעה שרשרת המנוף ונחתה על ראשו.
ממקום התאונה הובהל צ' באמבולנס לבית החולים שיבא בתל השומר, שם אובחנו שבר דחוס בגולגולת עם קרע בדורה, פגיעה בקרום המוח ודימום תת עכבישי, וכן חבלה בצוואר. בנוסף, נרשמו תלונותיו של צ', לפיהן הוא סובל מסחרחורות ומירידה בתחושת האצבעות ביד שמאל. צ' אושפז במחלקה הנוירוכירוגית ובבדיקת MRI צווארי הודגמו בלטי דיסק בגובה C5-C6 ו- C6-C7. ביום 23.3.06, לאחר ארבעה ימי אשפוז, שוחרר צ' לביתו עם המלצה להמשך מעקב מרפאות החוץ של בית החולים ומנוחה (גיליונות קבלה ומכתב שחרור סומנו 16-26 בתיק מוצגי התובע).
ביום 24.3.06 אושפז צ' בשנית בבית החולים שיבא, עקב דליפת נוזל מוחי מהפצע הניתוחי ולמוחו הוחדר נקז. ביום 31.3.06, לאחר שמונה ימי אשפוז, שוחרר צ' מבית החולים, כאשר על פי תלונותיו הוא סובל מהפרעות תחושה בידו השמאלית ומהפרעה בשיווי המשקל (תעודת חדר המיון וסיכום מחלה סומנו 27-31 בתיק מוצגי התובע)
בעקבות תלונותיו של צ', לפיהן הוא סובל מחולשה בפלג הגוף השמאלי, מסחרחורות, מהפרעה בשיווי המשקל, מכאבי ראש, צוואר וכתף שמאל וכן מהפרעות שינה, קשב וזיכרון, הופנה צ' להערכה בבית החולים שיבא, שם אובחנה פגיעה מוטורית, פגיעה קוגניטיבית ותגובה רגשית קשה והוחלט על טיפול שיקומי במסגרת אשפוז יום (תעודות רפואיות וטופס הערכה סומנו 32-49 בתיק מוצגי התובע).
בהתאם לכך, טופל צ' במסגרת אשפוז יום, בתדירות של שלוש פעמים בשבוע, החל מיום 11.6.06 ועד ליום 6.11.06. טיפול היום כלל טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה ריפוי בעיסוק, סדנאות טיפוליות, טיפולים על ידי קלינאית תקשורת וכן טיפול פסיכולוגי וטיפול פסיכיאטרי שיקומי (גיליונות האשפוז סומנו 50-60 בתיק מוצגי התובע. תעודות רפואיות סומנו 60א' - 60ג').
בין לבין, ביום 3.9.06, אושפז צ' במחלקה הנוירוכירוגית של בית החולים לצורך ניתוח להרמת השבר הדחוס בגולגולת. ביום 6.9.06, לאחר ארבעה ימי אשפוז, שוחרר צ' לביתו עם המלצה להמשך מעקב (סיכום מחלה סומן 61-62 בתיק מוצגי התובע).
במקביל, עקב הפרעות ראיה וצפצופי אוזניים, הופנה צ' למעקב רופאת עיניים ורופא אף אוזן גרון (תעודות רפואיות סומנו 63-83 בתיק מוצגי התובע).
לקראת סיום אשפוז היום, עבר צ' אבחון נוירו פסיכולוגי שלאחריו הומלץ לו על שיקום תעסוקתי. בנובמבר 2006 הסתיימו הטיפולים במסגרת אשפוז היום והמלצת הרופאים הייתה להמשיך בטיפולי הידרותרפיה, בטיפולי ריפוי בעיסוק ועל מעקב נוירו פסיכולוגי ושיקומי (דו"ח אבחון נוירו פסיכולוגי וסיכום טיפול סומנו 87-109 לתיק מוצגי התובע).
בינתיים, הכיר המוסד לביטוח לאומי בתאונה כתאונת עבודה ולצ' נקבעה נכות זמנית בשיעור 100% מיום 20.6.06 עד ליום 31.12.08. בהמשך, נקבעה לצ' נכות רפואית צמיתה בשיעור 69% מיום 1.1.09.
בתחילת יולי 2007 החל צ' בתהליך שיקום במכון רקנאטי לנפגעי ראש, במימון המוסד לביטוח לאומי. תחילה שולב בתכנית שכללה שתי סדנאות, פעמיים בשבוע, ובהמשך הוגדל ההיקף לחמש סדנאות, חמישה ימים בשבוע. תכנית השיקום כללה טיפול נפשי, טיפולי הוראה מתקנת, טיפול קוגניטיבי פרטני וקבוצתי וייעוץ תעסוקתי (תיקו הרפואי של התובע ממרכז רקנאטי סומן 184-263 בתיק מוצגי התובע). במהלך התקופה האמורה, נשלל רישיון הנהיגה של צ' לכל הדרגות.
בחודש יוני 2008 הסתיים הטיפול השיקומי במרכז רקנאטי והומלץ לצ' על הסבה מקצועית. במקביל, הומלץ לצ' על המשך טיפול פסיכולוגי במכון וכן על טיפול זוגי.
בהתאם להמלצת מכון רקנאטי, אישר המוסד לביטוח לאומי לימודי שמאות ולצורך כך החל צ' בלימודי הנדסאות רכב ב"מכללת עתיד". הלימודים נמשכו כשנתיים, בתדירות של ארבע פעמים בשבוע, במימון המוסד לביטוח לאומי. באוגוסט 2010 צ' השלים את לימודיו ולאחריהם הגיש פרויקט גמר. את לימודי השמאות החל צ' בחודש אפריל 2012 והם אמורים להימשך כשנתיים.
מאז חודש ספטמבר 2010 מועסק צ' כמשנע מכוניות. במסגרת תפקידו, צ' משנע רכבים למכוני רישוי, שם הם עוברים בדיקת רישוי. שעות העבודה הן בהתאם ליכולותיו של צ' ושכרו 2,905 ש"ח, בתוספת הסך 182 ש"ח שהמעסיק מפריש עבור התובע ל"מבטחים" (תלושי השכר של צ' לחודשים ספטמבר 2009 עד מרץ 2010 סומנו 272-278 בתיק מוצגי התובע).
יצוין, כי במקביל לפגיעתו של צ' בתאונה, אובחנה אשתו, א', כנשאית הגן BRCAI, אשר מעלה את הסיכון לחלות בסרטן השד והשחלות ובהמלצת רופאיה, עברה במהלך שנת 2006 ניתוח לכריתת שחלות. בשנת 2007 נכרתו שדיה של א' לאחר שנתגלה ממצא חשוד למצב טרום סרטני. בעקבות גילוי ממצא נוסף וסיבוכים הכרוכים בניתוח לכריתת שדיה, עברה א' שני ניתוחים נוספים בשנת 2009 וניתוח נוסף בחודש אוקטובר 2010.
2.
הנכות הרפואית