פלאפון לא הסכימה לבטל את העסקה- הלקוח יפוצה

בפניי תביעה לביטול עסקה וביטול כל החיובים ודרישות התשלום שנשלחו או ישלחו לתובע ופיצוי כספי ע"ס 3,000 ש"ח בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע בעקבות עסקת ניוד קווי טלפון שבוצעה ביום 5.7.11 שבוטלה יום למחרת.

טענות הצדדים

לטענת התובע (להלן: "התובע") ביום 5.7.11 הופיעו במקום עבודתו בקיבוץ מרחביה שני סוכנים מטעם חברת פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "פלאפון") וניסו לשכנעו בביצוע ניוד של 5 מכשירים אשר שימשו אותו יחד עם בני משפחתו (אשתו וילדיו). לטענתו, הסוכנים הציגו בפניו מצג ולפיו ניתן לבטל את העסקה תוך 14 יום. העסקה בוצעה בפועל בסניפה של חברת פלאפון בקניון העמקים בעפולה, כאשר ליווה הסוכן את התובע לאותו סניף.

התובע טוען, כי במעמד ביצוע העסקה נמסרו לידיו 5 מכשירים, אך לא נמסרו לידיו העתקים ממסמכי ההתקשרות בשל תקלה טכנית וזמנית במחשב של הנתבעת, זאת כפי שנמסר לו. התובע אשר תחילה מיאן, לטענתו, להסכים לעסקה בהעדר מסמכי התקשרות כאמור, נענה להבטחותיו של נציג הנתבעת שהתחייב, לטענתו, להעביר אליו העתק מהמסמכים כבר באותו יום, תוך שעמד על זכותו לבטל את העסקה תוך 14 יום. התובע ניסה ליצור קשר עם סוכן הנתבעת כבר בשעות ערב של אותו יום, אך זה האחרון התחמק ממתן תשובה ואף הפסיק לענות לפניותיו. משכך, הופיע התובע יום למחרת - 6.7.11- בשעה 10:00 בסניף של הנתבעת ומסר בחזרה את חמשת המכשירים, כאשר תקינות ושלימות המכשירים אושרה על ידי נציגת החברה על-פי הנחית הסוכן (נציגה בשם סיוון). ברם, באותו יום חל עיכוב במתן אישור ביטול העסקה ע"י הסוכן, התנהלות שתוארה על ידי התובע כהתחמקות הדומה לזו שהייתה בעניין משלוח ההסכם. בנסיבות אלו, ניתנה על ידי התובע הוראה לבנק לביטול הוראת הקבע. בסוף היום, נמסרה לתובע הודעה, כי הסוכן מסרב לאשר את ביטול העסקה. התובע העלה את דרישת הביטול על הכתב בתאריך 6.7.11, ורק כעבור 10 ימים, בתאריך 16.07.11, שלחה אליו הנתבעת את מסמכי ההתקשרות בדואר בגין עסקה אשר לא יצאה אל הפועל ותוך התעלמות מדרישתו לביטולה. חרף הביטול, גילה התובע לתדהמתו בתאריך 15.08.11, כי פלאפון ניידה את חמשת הקווים שלו מחברת סלקום אליה באופן חד צדדי ותוך התעלמות מדרישת הביטול ששיגר לה. .

לטענת התובע רק בתאריך 20.08.11 שלחה אליו חברת פלאפון הודעה על הפסקת ההתקשרות לבקשתו, תוך שהיא מציינת שדרישה זו הייתה רק בתאריך 16.08.11. בכך, היא מתעלמת, למעשה,  מהודעת הביטול שניתנה ביום 06.07.11, שהינה הדרישה המחייבת, וזאת במטרה להטיל עליו חיובים שלא כדין. חברת פלאפון שלחה לתובע שתי דרישות תשלום, אך משהעלה התובע את סירובו לביצוע התשלום על הכתב, השיבה לו הנתבעת כי הוא אינו זכאי לביטול העסקה. מכאן התביעה שבפניי.

בהקשר זה יוער, כי הנתבעת אף שיגרה לתובע בתאריך 27.10.11 התראה בטרם הגשה לביצוע של תביעה על סכום קצוב לפי הוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (הספח ח' לכתב התביעה).

לטענת הנתבעת, מהות ההתקשרות בין הצדדים הינה "התקשרות עסקית" מיסודה, ומשכך אין הוראות חוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 חלות לגביה. זו היא הטענה המרכזית של הנתבעת. הנתבעת מכחישה את טענת התובע, כי במעמד ההתקשרות הוצג בפניו מצג ולפיו כי הוא זכאי לבטל את העסקה תוך 14 יום. נטען כי התובע חתם על תכנית BUSINESS PERFECT המיועדת לבעלי עסקים בלבד כלקוח  SOHO(small office home office) אשר הוראות חוק הגנת הצרכן אינן חלות עליה כלל וכלל, ועל כן אין בידיו הזכות לבטל את העסקה תוך 14 יום, כטענתו. התובע הודיע על ביטול העסקה אך ורק מחמת 'כדאיות העסקה' שאינה מהווה עילה מוצדקת לביטול חוזה ההתקשרות, זאת בהעדר כל הפרה מצד חברת פלאפון של הוראות החוזה כלפיו. לטענתה- התובע הינו עוסק מורשה, ומשכך העסקה נכרתה עמו בהיותו "לקוח עסקי".

עוד נטען, כי התובע ביצע שימוש בפועל במכשירים, הן בשיחות מהמכשיר והן גלישה במודם, ומשכך אין הוא זכאי לביטול העסקה, זאת גם ללא קשר לסיווגו כ"לקוח עסקי" או לקוח פרטי.

לטענתה, אין מדובר בעסקת 'רוכלות', שכן התובע הגיע לנקודת השירות והמכירה של הנתבעת.  לאור זאת, אין תחולה להוראת סעיף 14(א) לחוק הגנת הצרכן על נסיבות המקרה שלפנינו - כך לטענת הנתבעת. הנתבעת הסבירה אודות מדיניות החזרת הטובין שלא עקב פגם כמפורט בהרחבה על ידה בסעיף 17 לכתב ההגנה.

הנתבעת מודה בכך, כי הסכם ההתקשרות הותנה בקבלת הפקסים, אך מכחישה את טענת התובע כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה זו. לטענתה, המסמכים נשלחו למספר הפקסימיליה שמסר התובע באותו ערב, וכן למספר נוסף אותו מסר התובע, כפי שניתן לראות אישור על שליחת פקס (נספח ה' לכתב ההגנה).

לשיטת הנתבעת, אין בנטישת המכשירים ע"י התובע במרכז השירות של הנתבעת משום הודעת ביטול, משכך ככל שלא ניתנה הודעת ביטול, כאמור, בוצע ניוד אוטומטי לקו במערכת הממוחשבת של החברה. הפסקת השירות וניוד הקווים בחזרה לחברת סלקום הינו מהלך חד צדדי שביצע התובע בטרם חלפה לה תקופת האחריות על-פי ההסכם שנכרת בינו לבין חברת פלאפון. לפיכך, על התובע מוטלת חובת תשלום עלות המכשירים החדשים שרכש וקיבל, ותשלום עמלות יציאה מן ההסכם המחייב והחתום על ידו.

דיון ומסקנות

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את טענות הצדדים בפניי ועדויותיהם והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקיי.

בדיון אשר התקיים בפניי העידו התובע ונציגת הנתבעת, גב' אפרת פארי (להלן: "פארי"). אקדים ואציין, כי פארי לא הייתה עדה להתקשרות הנתבעת עם התובע באף שלב מן השלבים השונים של העסקה.

למקרא עדויות הצדדים, עולה כי אין חולק שבין התובע לנתבעת נכרת הסכם ביום 5.7.11, במסגרתו נייד התובע 5 קווים ורכש 5 מכשירים סלולאריים. עוד אין חולק, כי המכשירים הוחזרו למרכז השירות של הנתבעת יום למחרת, קרי ביום 6.7.11 (ראו עדותה של פארי בעמ' 4, ש' 3 לפרוטוקול).

האם התובע נכנס לגדר "צרכן" על פי הוראות חוק הגנת הצרכן

המחלוקת המרכזית הטעונה הכרעה בתיק דנן היא, האם התובע התקשר עם הנתבעת בהיותו לקוח עסקי - עוסק מורשה- או לקוח פרטי. התובע טוען, כי הוא חתם על העסקה כצרכן פרטי והמכשירים שרכש בעסקה נועדו לשימושו האישי ושימוש בני משפחתו. מנגד, טוענת הנתבעת כי העסקה נחתמה בהיותו לקוח עסקי, כאמור בתנאי העסקה, ומשכך לא עומדת לו זכות ביטול תוך 14 יום. עוד נטען, כי אין מדובר בעסקת רוכלות.

על-פי סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, "עוסק" מוגדר כ"מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן". לפיכך, הנתבעת מהווה "עוסק" על פי החוק בהיותה מוכרת טלפונית ניידים, דרך עיסוקה- ועל כך אין מחלוקת. בנוסף, בחוק הגנת הצרכן מוגדר "צרכן" בסעיף 1 לחוק כ- "מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי". משכך, על מנת לקבוע האם חוסה התובע תחת הגנה החוק, יש לבחון שניים אלה:  האחד - האם מדובר בלקוח עסקי;  השני -  יש לבחון, על פי הסיפא של סעיף 1 לחוק הנ"ל, האם רכישת המכשירים נועדה "לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי", במובחן משימוש עסקי או מסחרי. לגבי 'עוסק מורשה' טרם גובשה בפסיקה הלכה מחייבת וניתן למצוא פסיקה לכאן או לכאן, כאשר התפתחו עד כה מבחנים שבית המשפט נעזר בהם על מנת לפסוק בשאלה זו בהתאם לנסיבות העניין.

במהלך הדיון העיד התובע, כי "באותו יום הסכמתי שיבואו אלי למקום העבודה". כן העיד התובע כי הסביר לסוכן "שאני עובד שכיר ויש לי משפחה גדולה", ואילו הסוכן השיב לו כי "... שיש לי פרק זמן של 14 יום לבטל את העסקה. ברגע שנכנסנו לסניף היפנה אותי הסוכן לשילוט שמציין את הזכות ביטול שנעשתה בתוך 14 יום" (עמ' 1, ש' 18-24). התובע העיד בפניי, כי הוא עובד כמסגר שכיר בקיבוץ מרחביה, ולצורך כך צירף טופס 106 לשנת 2011 (מוצג ת/1) [ראו עדותו בעניין זה בעמ' 2, ש' 1 ושורות 26-27]. בחקירתו הנגדית, אישר התובע כי בעבר היה לו עוסק מורשה, יחד עם זאת בשנת 2008 נעשה הסכם עם מפעל קיבוץ מרחביה, ומאז הוא עבר לעבוד כשכיר ללא שדאג לסגור את תיק העוסק מורשה שלו (עמ' 2, ש' 30-32).