1. לפניי תביעה כספית בסך 3,246,893 ש"ח בגין שווי הנזק הנטען שנגרם לתובע, מר משה סיקסיק (סכום המוערך לצרכי אגרה) בקיזוז הסכום ששולם זה מכבר לו בהתאם להחלטת ועדת הפיצויים של מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "הוועדה"; "המינהל").
העובדות הנטענות בתביעה
2. בשנת 1975 פנה התובע אל המפקח האזורי מטעם המינהל בבקשה לחכירת קרקע לתקופה ארוכה, לצורך גידול עצי דקלים וציקסים, שהם גידולים רב שנתיים, וכן לצורך עריכת מחקרים בוטניים לאקלום ופיתוח עצים אלה בישראל.
בשנת 1979 חתם התובע על חוזה שהוצע לו על ידי המינהל, לחכירת שטח של 4 דונם בשטחה של הרשות המקומית אזור, וזאת תוך הסתמכותו הנטענת על הבטחתם של נציגי המינהל, לפיה תינתן לו האפשרות להמשיך ולגדל עצי דקלים וציקסים לטווח ארוך ללא הפרעה, תוך חידוש אוטומטי של החוזים.
התובע טוען, כי בשלב מסוים, חקלאי ערבי התנגד לחזקתו במקום, ובעקבות כך הוא חכר קרקע חלופית בשטח של 3.8 דונם באור יהודה.
לטענתו, חוזי החכירה חודשו מעת לעת, ובמהלך השנים הוא חכר שטחים נוספים מהמינהל, ובין היתר, חכר 800 מ"ר נוספים בשנת 1983 ו- 6.5 דונם נוספים בשנת 1989.
במהלך השנים חכר התובע מהמינהל מקרקעין בשטח כולל של כ- 11,000 מ"ר, וייתכן שאף מעל לכך (חלקות 50, 51, 55 - 58, 66, 72, 73, 78 בגוש 7408 וכן חלקות 14, 49, 51 - 56, 64, 68 בגוש 6503 וחלקות 2, 3, 4, 14 בגוש 6510).
ביום 19/12/93 חודש חוזה החכירה עד ליום 31/8/96, בהתאם למוסכם בין הצדדים.
3. מספר חודשים לפני תום תקופת חכירה זו, ביום 30/4/96, קיבל התובע הודעת פינוי, בה הודיע לו המינהל, כי משהסתיימה תקופת החכירה לא ייערך עמו חוזה חכירה חדש, ועליו לפנות את המקרקעין ולהשיבם למינהל.
התובע טוען, כי מבחינה מעשית ומנטלית, לא היה באפשרותו לפנות את המקרקעין בהתראה קצרה.
בסופו של דבר, ביום 4/11/99 הגיש המינהל לבית משפט השלום תביעה למתן צו פינוי וסילוק ידו של התובע מהמקרקעין, שהתקבלה בפסק דין מיום 30/6/03 של כב' השופטת רונית פינצ'וק-אלט, בו נדחתה טענתו של התובע לפיה הוסכם בין הצדדים כי חוזי החכירה יהיו ארוכי טווח.
התובע הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ובקשתו התקבלה.
4. התובע הגיש ערעור על פסק הדין, ובמסגרת הליך הערעור הושג הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 17/10/06, ובו הוסכם על פינוי המקרקעין בתוך 30 יום, כנגד תשלום פיצוי על ידי המינהל, ובין היתר נקבע:
"...4. לאחר פינוי המקרקעין והשבתם למינהל יגיש המערער למינהל בקשה לקבלת פיצוי עפ"י החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1023 (להלן: "ההחלטה") בגין השקעותיו במקרקעין בשים לב לסוג החוזה שהיה לו, קרי חוזה עונתי לזמן קצר.
על אף האמור בהחלטה, הגדרת "השקעות" אשר בגינן יקבל המערער פיצוי תהא "כל מתקן, יבול, מטעים לרבות עצי דקלים וציקסים או השקעה אחרת במקרקעין, הקיימים היום על גבי המקרקעין" (בין שהוקמו במקרקעין באישור המינהל ובין אם לאו ובין שיישארו במקרקעין לפי דרישת המינהל ובין אם לאו).
5. בקשת המערער תובא לדיון בפני ועדת הפיצויים אשר הוקמה מכח ההחלטה והיא תידון בהתאם לעקרונות הקבועים בהחלטה זו.
6. המינהל מתחייב לשלם למערער את הפיצוי, כפי שייקבע ע"י ועדת הפיצויים, תוך 45 יום ממועד החלטת ועדת הפיצויים ובלבד שהמקרקעין פונו והושבו למינהל.
7. המינהל ישא בכל עלויות הפינוי וההעתקה של הקיים במקרקעין.
8. מובהר בזה מפורשות, כי הזכות להגשת הבקשה לקבלת פיצוי כפופה ומותנית בפינוי מלא של המקרקעין, והשבת החזקה בהם למינהל.