בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת ש.גליק בתמ"ש 42574/96), מיום 1.11.11, במסגרתה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים לזימון עו"ד סמוכה כעד, לדיון ההוכחות שנקבע, ונדחו טענות המבקש בדבר חיסיון עו"ד-לקוח והליך גישור (להלן: "
הבקשה").
העובדות הצריכות לעניין
המבקש והמשיבה 1 הינם בני זוג לשעבר, אשר ניהלו הליכי גירושין ביניהם, בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת. המשיבה יוצגה בהליכים אלו על ידי עו"ד סמוכה, ואילו המבקש יוצג על ידי עו"ד מנשה בר-שלטון. ההליכים הסתיימו בהסכם גירושין, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 28.4.1992.
בבית משפט קמא מתבררת תביעה שהגיש המשיב לביטול חלקי של ההסכם - ביטול הענקות שונות שהעניק למשיבה 2, בתו, במסגרת הסכם הגירושין. התביעה נקבעה להוכחות ליום 26.12.11.
לקראת ישיבת ההוכחות פנו המשיבים לעו"ד סמוכה וביקשו ממנו להשיב בתצהיר למספר שאלות הנוגעות להסכם הגירושין (מכתב הפניה - נספח ד' לבקשה). עו"ד סמוכה היתנה את הסכמתו בהסכמת המבקש. לטענתו, במהלך המאבק המשפטי בין המבקש למשיבה 1 הצליח
"לגרום לכך (שהמבקש)
יתן (בו)
אמון וישמע בקולו. ישב למו"מ ויחתום על הסכם...". עוד הוסיף, כי בזמן שניהל מו"מ מול המבקש, והביא אותו ואת המשיבה 1 להסכמות, הפך למעשה לעו"ד גם שלו, או לפחות מחוייב לשמור עבורו על סודיות (תשובת עו"ד סמוכה - נספח ה' לבקשה).
נוכח תשובתו זו של עו"ד סמוכה, הגישו המשיבים לבית משפט קמא בקשה לזמן את עו"ד סמוכה לעדות לישיבת ההוכחות שנקבעה (נספח ו' לבקשה). בבקשה ציינו המשיבים, כי עו"ד סמוכה ייצג את המשיבה 1 בהליך המשפטי בתקופה הרלבנטית, עובר לעריכת הסכם הגירושין ואישורו (בשנים 1990 ו- 1991), יש לו מידע עובדתי חיוני בשאלות המרכזיות הטעונות הכרעה בתובענה, ומאחר שהיא מוותרת על חסיון עו"ד - לקוח מבוקש לזמנו לעדות. לבקשה צירפו המשיבים את מכתבו של עו"ד סמוכה (נספח ה' לבקשה) ואף נדרשו לתוכנו. לטענתם - עו"ד סמוכה ייצג אך ורק את המשיבה 1 ואין לו כל חובת סודיות כלפי המבקש, אך גם אם תתקבל טענתו, כי הוא ייצג גם את המבקש - בכל הנוגע להסכם הגירושין - הרי שמדובר בייצוג של מספר לקוחות במשותף, בהסכמה, על ידי אותו עורך דין, שאז
"הדברים והמסמכים שהוחלפו בינם לבין עוה"ד בקשר לייצוג המשותף, אינם חסויים בפני הלקוחות המשותפים". מכאן, אין מניעה, מבחינה זו, לזמנו לעדות.
בתגובה (נספח ז' לבקשה) היפנה המבקש לטענתו של עו"ד סמוכה לפיה הוא ייצג גם אותו במו"מ לגירושין ועל כן חל חסיון עו"ד - לקוח והוסיף, כי
"הנכון הוא כי למעשה עו"ד סמוכה קיים בין הצדדים הליך של גישור" ואף קיים עמו פגישות בנפרד מהמשיבה 1. לטענתו, אף ככזה חב הוא בחובת חסיון (נספח ז' לבקשה).
על סמך הבקשה והתשובה לה, על נספחיהן (שכללו כאמור גם את עמדת עו"ד סמוכה כעולה במכתבו) נעתר בית המשפט קמא לבקשה ונתן צו לזימונו של עו"ד סמוכה לדיון ההוכחות.
במסגרת ההחלטה קבע בית המשפט קמא, על סמך התשתית העובדתית שהונחה בפניו, כי המבקש לא היה לקוח של עו"ד סמוכה, וזה האחרון אף לא ייצג את המבקש והמשיבה 1 באופן משותף (ס' 18-20 להחלטה). כמו כן דחה בית המשפט את טענת המבקש לפיה עוה"ד סמוכה שימש כמגשר ולפיכך חלים עליו כללי חסיון של מגשר (ס' 21 להחלטה).
מכאן הבקשה שלפניי.
לטענת המבקש שגה בית המשפט קמא במסקנתו. לגישתו, היה על בית המשפט קמא, לאור המחלוקת בין הצדדים בקשר למעמדו של עו"ד סמוכה, להפנות עניין זה לוועדת האתיקה ולא להכריע בו או לחילופין לקיים דיון מסודר בנושא, ולאפשר הגשת תצהירים מפורטים.
בהתאם להחלטת בית המשפט, השיבו המשיבים לבקשה (תשובת המשיבים מיום 3.1.2012 לפיה יש לראות בתשובתם לבקשה לעיכוב הביצוע כתשובה לבר"ע) והיא נקבעה לדיון ליום 19/9/12.
משהונחה הבקשה לפני (עקב שינוי בסדרי עבודתה של כב' השופטת שטופמן), נענו הצדדים להצעת בית המשפט, והודיעו כי מבחינתם ניתן לייתר את הדיון, ובמקום זאת יפעל בית המשפט לפי סמכותו מכוח תקנה 410 לתקסד"א וידון בבבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. המשיבים הסכימו לראות בתשובתם לבקשה לעיכוב הביצוע כסיכומים מטעמם, בכפוף לאפשרות להגיש סיכומי השלמה קצרים. ביום 10.9.2012 התרתי לכל צד המעוניין בכך להגיש סיכומי השלמה. המשיבים 1 ו-3 ממשו זכותם זו והגישו סיכומי השלמה (במאוחד) ביום 11.9.2012.
דיון והכרעה
בהתאם להסכמת הצדדים ומכח סמכותי לפי תקנה 410 לתקסד"א, ניתנת רשות ערעור והדיון יתקיים כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
בפתח הדברים אדרש תחילה לטענה המקדמית שהעלו המשיבים ולפיה, על פי סעיף 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, לא ניתן בשלב זה (בטרם הסתיים ההליך העיקרי) להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה הנעתרת לזימונו של עו"ד סמוכה כעד.
אמנם בסעיף 1(5) (ולא בסעיף 1(4) כנטען) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 החלטה בעניין "
הזמנת עדים...למעט החלטה על דחיית בקשה לזמן עד..." נופלת בגדר ההחלטות בהן לא תינתן רשות ערעור, אלא שבענייננו, החלטת בית המשפט קמא ניתנה אמנם במסגרת בקשה לזמן את עוה"ד סמוכה כעד, אך סוגייה זו (ההזמנה לעדות) לא הייתה הסוגיה היחידה שהוכרעה במסגרת הבקשה. לו הייתה החלטת בית המשפט קמא מתמקדת אך בשאלת הזימון של עוה"ד סמוכה כעד (לפי השיקולים המנויים בתקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) - לא היה ניתן להשיג עליה במסגרת בקשת רשות ערעור. ברם, בענייננו, החלטת בית המשפט קמא לא הכריעה רק בשאלת הצורך בזימון עוה"ד סמוכה כעד
אלא נסבה למעשה, רובה ככולה, על שאלה אחרת שנוגעת לתוכנה של העדות - החלטת בית המשפט קמא, שנעתרה לזימון עוה"ד סמוכה כעד, דוחה את הטענות בדבר חסיון עו"ד לקוח וחסיון הליכי גישור, שהועלו מראש בקשר לתכני העדות לגביהם התבקשה העדתו של עוה"ד סמוכה. מכאן שאין ההחלטה חוסה תחת כנפי החסינות שפורש הצו, מביקורתה של ערכאת הערעור בשלב עוד בטרם הגיע ההליך לסיומו.
אציין בהקשר זה כי בסיכומי ההשלמה (כמו גם בתגובה לבקשה לעיכוב ביצוע המשמשת כתגובה לבקשה), עושה ב"כ המשיבים 1 ו-3 הבחנה בין ההחלטה
לזימונו של עוה"ד סמוכה לעדות, לבין יתר חלקי ההחלטה שנוגעים
לתוכן העדות. ב"כ המשיבים 1 ו-3 מציין, כי "
בין החיסיון לבין זימון לעדות אין דבר וחצי דבר" וכי "
ככל שצד מתנגד לתוכנה של העדות, יתכבד ויעלה התנגדויותיו במסגרת חקירתו של העד, וכך הם פני הדברים גם במקרה זה - היה ולמבקש תהיה התנגדות מהותית כדין לתוכן דברים אלו או אחרים עליהם יעיד עו"ד סמוכה - יעלה אותה וביהמ"ש קמא יכריע בה לגופה" (ס' 9-10 לסיכומי ההשלמה). מילים כדורבנות. דא עקא, שהחלטת בית המשפט קמא אינה עושה את ההבחנה האמורה. המבקש (ובצדק) הבין את החלטת בית המשפט קמא כדוחה טענות לחיסיון בקשר לתוכן הדברים עליהם מתבקש עוה"ד סמוכה להעיד, ולא בכדי תשובת המשיבים לבקשה (במסגרת התשובה לבקשה לעיכוב ביצוע והן בהמשך בסיכומי ההשלמה) הוקדשה רובה ככולה לטענות המבקשות לתמוך בקביעת בית המשפט קמא להיעדר חסיון עו"ד-לקוח בין עוה"ד סמוכה למבקש והיעדר חסיון הנובע מהליכי גישור. מכאן הצורך אותו מצא המבקש בהגשת הבקשה.
ולגופם של דברים