1. לפני שתי בקשות רשות ערעור על שתי החלטות שניתנו ביום 22.5.2012 על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לצורך הבנת המחלוקת, אין מנוס מפירוט השתלשלות העניינים שקדמה למתן אותן החלטות.
במסגרת ת"א 1518/97, המתנהל מזה 15 שנה (!) בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מתבררת תביעתו של המשיב 1 (להלן: התובע), לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מעבודתו בחברת ברום ים המלח בע"מ, היא המבקשת ברע"א 4884/12 והנתבעת 1 בתביעת התובע (להלן: המעסיקה).
תביעת התובע הוגשה נגד המעסיקה ונגד שלוש נתבעות נוספות: מדינת ישראל (להלן: המדינה); מנהלת המחלקה לרפואה תעסוקתית בקופת חולים כללית, וקופת החולים הכללית (שתי האחרונות, שהן המבקשות ברע"א 4878/12, יכונו להלן: קופת החולים).
בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי כתוצאה מחשיפתו של התובע לחומרים מסוכנים במהלך עבודתו אצל המעסיקה, הוא לקה במחלת לוקמיה מסוג מסוים (HCL), אשר התגלתה באוגוסט 1993. בנוסף נטען, כי התובע סובל מנכויות נוספות (פגיעה בכושר השמיעה, בקע של הדיסקוס בעמוד השדרה, יתר לחץ דם, עייפות, כאבי ראש, חוסר ריכוז ואי יציבות בהליכה ובעמידה), אשר גם הן נגרמו לו כתוצאה מתנאי עבודתו. נכויות אלה, מהן סובל התובע, לטענתו, בנוסף למחלת הלוקמיה, תכוננה להלן: הנכויות הנוספות.
2. המעט שניתן לומר הוא, שהדיון בתביעת התובע הסתבך עד למאד. הסיבה הישירה לסיבוך שנוצר, ואשר יפורט מיד בהמשך, היא החלטה על פיצול הדיון בתובענה שהתקבלה בקדם משפט שהתקיים ביום 6.9.2000 בפני כב' השופטת צ' ברון.
קיימת מחלוקת בין התובע לבין המעסיקה, המדינה וקופת החולים (להלן: הנתבעות) באשר לאופן הפיצול הדיוני שעליו הוחלט. על פני הדברים, וכפי שנחזה מקריאת פרוטוקול הדיון וההחלטה מיום 6.9.2000, מדובר בפיצול בין סוגית החבות לבין סוגית הנזק, מהלך שהוחלט עליו בהסכמת באי-כוח הצדדים. בית המשפט החליט במועד האמור כי "הדיון יפוצל, תחילה תידון שאלת האחריות", זאת בהמשך לדברי באת-כוח המעסיקה, אשר ביקשה "לפצל את הדיון ולדון קודם כל בשאלת החבות", להם הסכימו כל יתר הצדדים.
3. בהמשך להחלטה האמורה הובאו ראיות הצדדים וביום 25.3.2009 ניתן בתובענה "פסק דין חלקי". בית המשפט המחוזי (כב' השופטת צ' ברון) פסק, כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מחלת הלוקמיה ממנה סובל התובע לבין העובדה שבמהלך עבודתו נחשף התובע לחומרים מסוימים. בית המשפט קבע, כי אין להטיל על התובע אשם תורם לנזק, כי המעסיקה התרשלה באי אספקת ציוד מיגון תקין ובאי מתן תדרוך בטיחות לעובדים וכי גם המדינה אחראית לנזקי התובע בשל התרשלות בהפעלת סמכויות פיקוח ואכיפה על המעסיקה. בית המשפט דחה את התביעה נגד קופת החולים משמצא שאין היא נושאת באחריות לנזקי התובע. יצויין, כי פסק הדין החלקי לא התייחס לאחריות מי מהנתבעות לנכויות הנוספות, אלא אך ללוקמיה.
4. התובע ערער לבית משפט זה על פסק הדין החלקי אשר דחה את תביעתו נגד קופת החולים (ע"א 4233/09). אלא שבטרם נדון הערעור הנ"ל, נמשך הדיון בתובענה בבית המשפט המחוזי, כשהתיק הועבר לטיפול כב' השופטת ד' גנות, בעקבות פרישת כב' השופטת צ' ברון.
לכאורה, בית המשפט המחוזי היה אמור להמשיך ולדון בסוגיית הנזק, כאשר קופת החולים כבר אינה צד להליך. אלא שהתברר שלטענת התובע פסק הדין החלקי לא סיים את הדיון בסוגיית החבות, שכן הוא התייחס אך למחלת הלוקמיה ולא לחבות שבגין הנכויות הנוספות, ולפיכך יש להמשיך את ההליך גם כנגד קופת החולים ולדון בסוגית אחריות כל הנתבעות לנכויות הנוספות, כמו גם בסוגיית הנזק. במילים אחרות - לטענת התובע, לא הוחלט רק על פיצול הדיון בין סוגיית החבות לבין סוגיית הנזק, אלא גם על "פיצול משנה" של סוגיית החבות: פיצול בין שאלת החבות למחלת הלוקמיה (נושא שהוכרע בפסק הדין החלקי) לבין שאלת החבות בגין הנכויות הנוספות (נושא שטרם נדון), באופן שהדיון שהתקיים עובר למתן פסק הדין החלקי צומצם לסוגיית החבות שבגין הלוקמיה, כשסוגיית החבות שבגין הנכויות הנוספות נותרה תלויה ועומדת.
5. טענה זו של התובע נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' גנות) בהחלטה מיום 3.2.2011, בה נקבע כי: "המחלוקת בשאלת החבות בתיק זה הוכרעה בפסק דין חלקי והשאלה היחידה שנותרה לדיון היא שאלת גובה הנזק". לפיכך נדחתה בקשת התובע לקבוע כי טרם הסתיים הדיון בעילת התובענה כולה וכי קופת החולים היא עדיין בגדר נתבעת בתיק. בית המשפט פטר את קופת החולים מהחובה להתייצב להמשך הדיונים.
הטענה האמורה נדחתה פעם נוספת, כאשר בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעיון חוזר בהחלטתו הנ"ל. בהחלטה מיום 4.12.2011 ציין בית המשפט, בין היתר, כי נוכח השתלשלות העניינים עובר למתן פסק הדין החלקי וניהול ההוכחות באותו שלב, נראה שצודקות הנתבעות בטענתן שהתובע זנח למעשה את טענותיו בענין קיום נזקים בגין הנכויות הנוספות.
על ההחלטה מיום 4.12.2011 הגיש התובע לבית משפט זה שני הליכי השגה - ערעור בזכות (ע"א 625/12) ובקשת רשות ערעור (223/12). רשם בית המשפט מחק ביום 5.3.2012 את הערעור, בקבעו כי לא עומדת לתובע זכות ערעור על ההחלטה מיום 4.12.2011.
6. כזכור, באותה עת היה תלוי ועומד בבית משפט זה גם ערעורו של התובע על פסק הדין החלקי (ע"א 4233/09).
ביום 5.3.2012 ניתנה בערעור הנ"ל החלטה, על-ידי הרכב השופטים א' רובינשטיין, א' חיות ו-ע' פוגלמן, על יסוד הסכמה שהושגה בין בעלי הדין, כדלהלן: בית המשפט המחוזי יקיים דיון בנושא הנזק שנגרם לתובע בגין הלוקמיה; הצדדים לדיון זה הם התובע, המעסיקה והמדינה; בדיון יהיה נוכח "משקיף" מטעם באת-כוחה של קופת החולים ("אף שכיום אין עליה חבות"); בסוגיית נזקי התובע מהלוקמיה לא יערך דיון נוסף בבית המשפט המחוזי מעבר לדיון הנ"ל; ההכרעה בע"א 4233/09 (הוא הערעור על פסק הדין החלקי) תידחה עד לאחר הכרעת בית המשפט המחוזי בשאלת הנזק שנגרם לתובע ממחלת הלוקמיה; בקשת רשות הערעור שהתובע הגיש על ההחלטה מיום 4.12.2011 (רע"א 223/12 הנ"ל) תידון ותוכרע ביחד עם ע"א 4233/09, כאשר "ההכרעה בכל אלה תינתן אפוא רק לאחר ההכרעה בנושא הנזק בבית המשפט המחוזי, יחד עם ערעורים ככל שיוגשו בענין הנזק".
נוכח ההחלטה הנ"ל, ההליכים בע"א 4233/09 וברע"א 223/12 עדיין תלויים ועומדים בבית משפט זה, בהמתנה לסיום הדיון בבית המשפט המחוזי בעניין נזקי התובע כתוצאה ממחלת הלוקמיה.
יוטעם, כי אותה עת כבר היה ידוע שלשיטת התובע עדיין פתוחה דרכו להוכיח את חבות הנתבעות בגין הנכויות הנוספות, כמו גם את שיעור נזקיו בגינן. אלא שמהחלטת המותב בערעור הנ"ל עולה במפורש, כי הדיון בבית המשפט המחוזי יתקיים, לפחות לפי שעה, רק לענין נזקי הלוקמיה. על פי ההחלטה האמורה, הדיון בבית המשפט המחוזי בסוגיית נזקי הלוקמיה יתקיים עוד בטרם שיוכרע בבית משפט זה האם צדק בית המשפט המחוזי כשפסק ביום 3.2.2011 ושוב ביום 4.12.2011 שתם שלב הדיון בסוגיית החבות ושאין לאפשר לתובע להביא ראיות לענין אחריות קופת החולים (ויתר הנתבעות) בקשר עם הנכויות הנוספות.
7. ברוח החלטתו של בית משפט זה מיום 5.3.2012 בע"א 4233/09, התכנסו הצדדים ביום 22.5.2012 להמשך הדיון בבית המשפט המחוזי. או אז התברר כי המעסיקה טוענת לקיומן של נכויות שונות אצל התובע, בצד נזקי הלוקמיה, אותן היא מבקשת לקחת בחשבון וכך להפחית מנזקי התובע שבגין הלוקמיה. הטענה היא, שנכותו הכוללת של התובע אינה נובעת רק מהלוקמיה, אלא גם מפגימות ונכויות נוספות, ועל כן יש להביאן בחשבון לצורך בירור הנכות הקשורה ללוקמיה.
אלא שנוכח עמדה זו של המעסיקה, שינה בית המשפט המחוזי את דעתו, לעומת הדעה שהביע בהחלטות מיום 3.2.2011 ומיום 4.12.2011, שכן סבר שאין זה ראוי לחסום את דרכו של התובע להוכיח כי הנתבעות (או מי מהן) אחראיות לנכויות הנוספות, ומנגד לאפשר למעסיקה לטעון כי יש לנכות את הנכויות הנוספות מסך כל נזקיו הבריאותיים של התובע. בית המשפט החליט עוד, בהחלטה נוספת שניתנה באותו הדיון, כי כאשר המעסיקה חקרה את התובע על הנכויות הנוספות, היא "הכשירה" את טענות התובע בנוגע לקיומן של נכויות אלה ואפשרה לו להעלות את הטענה במסגרת ההליך. לפיכך החליט בית המשפט המחוזי "להחזיר" את קופת החולים כנתבעת בתיק והורה על מועדי הגשת הראיות גם ביחס לנכויות הנוספות.
בהחלטה זו קיבל, למעשה, בית המשפט את עמדת התובע שנדחתה על-ידו בעבר, ולפיה הדיון בסוגיית החבות עדיין לא הסתיים בפסק הדין החלקי, שעסק רק באחריות לנזקי הלוקמיה.