הכרעת דין בתיק ת"פ 3870-09

אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של תקיפה סתם.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 25/02/09 בשעה 11:00 או בסמוך לכך, בבית החולים, ביקש המתלונן מהנאשם {רופא בחדר מיון}, כי ימסור לו את פרטיו ומספר רישיונו עקב טיפול בלתי הולם בבתו. במעמד זה סרב הנאשם למסור את פרטיו למתלונן. במועד ובמעמד המתואר לעיל, עת ניגש המתלונן למשרדו של הנאשם וביקש את פרטיו מהאחות האחראית, תקף הנאשם את המתלונן בכך שדחף אותו באמצעות ידיו בחוזקה לעבר הקיר עד אשר כמעט נפל.

במענה לכתב האישום, הכחיש הנאשם כי תקף את המתלונן וטען כי המתלונן איים לרצוח אותו, תקף אותו במקל, חסם את דרכו ומנע ממנו להתקדם לכיוון חדרו ושהוא זה שהזמין את המשטרה.

במסגרת פרשת התביעה העידו : עת 1 -  המתלונן. ע.ת 2 -  דוקטור שניר יורם {מנהל חדר המיון}. עת 3- עמי ביטון {קב"ט ראשי בית החולים}. ע.ת 5 אלקריאן באסם {מאבטח} וע.ת 8 רס"מ דני סמוחה.

מטעם המאשימה הוגשו הראיות: ת/1- הודעת ע.ת 3 המאבטח. ת/2- הודעת המתלונן מיום 25/2/09.  ת/3- הודעת המתלונן מיום 1/03/09. ת/4- הודעת ע.ת 2 מנהל בית החולים. ת/5- הודעת ע.ת 5 המאבטח . ת/6 {א} ות/6{ב}- נוהל 05-04-04. ת/7- מזכר שערכה ע.ת 4 מיום 2/03/09. ת/8- מזכר שערכה ע.ת 4 מיום 3/03/09. ת/9- דוח פעולה שערך ע.ת 8. ת/10- תמליל ותעודת עובד ציבור שערך ע.ת 6. ת/11- דוח פעולה שערך ע.ת 7. ת/12- הודעת הנאשם. ת/13- הודעת דר רוביו מיום 1/03/09.

במסגרת פרשת ההגנה העידו הנאשם ועד הגנה נוסף דר' אורי רוביו. מטעם ההגנה הוגשו הראיות: נ/1- חסוי . נ/2- נוהל ביטחון של משרד הבריאות. נ/3- צילומים מחדר המיון.

ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התקיים מגע פיסי בין הנאשם למתלונן.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בנסיבות היווצרות המגע והאם נסיבות אלה עולות כדי תקיפה כפי המיוחס לנאשם. לטענת הנאשם, המתלונן חסם את דרכו והוא הושיט ידו כדי לעבור בינו לבין המאבטח ולטענת המתלונן הנאשם תקף אותו.

לאחר בחינת התשתית הראייתית והתרשמותי מהעדים, ולאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים שוכנעתי, כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש בפלילים להוכחת העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום מהנימוקים שיפורטו להלן:

א.      חוסר מהימנות גרסת עד התביעה המרכזי- המתלונן בהתחשב בסתירות המהותיות שבגרסאותיו, העדר תשתית אחידה ומהימנה לעניין אופן השתלשלות האירועים, סימני שאלה רבים ותמיהות באשר להתנהלות הגורמים המעורבים.

ב.       חוסר רלוונטיות ו/או משקל נמוך שנמצא בגרסת עדי התביעה.

ג.        ממצא לגבי מהימנות גרסת הנאשם.

המתלונן הציג מספר גירסאות , אשר  סותרות זו את זו ואשר סותרות את הודעותיו במשטרה ופוגמות במהימנותו.

א.      בהודעתו במשטרה ת/2 מתאר המתלונן את נסיבות התקיפה כך: " במקום היה מאבטח המאבטח שאל מה אתה רוצה מהרופא אמרתי כלום רק את הפרטים של הרופא והמאבטח פנה אל הרופא וביקש פרטים ואז הרופא אמר אני לא נותן פרטים לא לך ולא לאיש ואז אמרתי למאבטח תביא משטרה ואז הרופא דחף אותי ללא ידיים ואז המאבטח קרא לי החוצה ואמר לי אני אזמין לך משטרה עלינו אחרי המאבטח מכיוון שאני נכה ואז הגיע הרופא ובעזרת הידיים שלו הניח אותם על הגוף שלי ושל המאבטח ודחף אותנו בפרוזדור ואז ראיתי שהרופא רוצה להרביץ לי צעקתי רוצים להרביץ לי ואז הוא הפסיק {עמ' 3 שורות 1-15}.

ב.       בהודעתו במשטרה כחשוד ת/3 מתאר המתלונן את התקיפה כך: "חזרתי אל שחר וביקשתי ממנו את המס' רישוי ויש לי כבר את השם שלו , הוא אמר לי שאני אלך למשטרה ואקח מהם ולא ממנו. ואז ביקשתי שם שיזמינו לי משטרה והם הפנו אותי לאיזה עמדה ששם יזמינו לי שטרה . הגעתי לעמדה והיתה מישהי שעמדה לחייג ואז הרופא רץ אליי ועם החזה שלו הוא דחף אותי וראיתי שהוא סימן לה שלא תתקשר ואז הגיע מאבטח שאני לא מכיר אותו ושאל מה קרה והסברתי לו שהרופא לא רוצה לתת לי את הפרטים ולא נותן לי להתקשר למשטרה. המאבטח אמר לשחר שהוא חייב לתת לי את הפרטים. שחר אמר למאבטח שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה והוא לא נותן את הפרטים שלו לאף אחד. המאבטח אמר שהוא יזמין לי משטרה ואז שחר אמר שהוא יזמין גם לי וגם למאבטח משטרה, הלכתי עם המאבטח למשרד שלו שיזמין לי משטרה ושם עוד פעם בא אליי הרופא ודחף אותי ואת המאבטח ואני תפסתי בקיר עם המקל הליכה שלי כדי שאני לא אפול ואז צעקתי שיעזרו לי ואז הגיעו אנשים והכניסו אותי למנהל..." {עמ' 2 שורות 17-26}.

ג.        בעדותו בבית המשפט בחקירה נגדית תיאר התקיפה כך: "הלכתי למנהל והמאבטח הלך לידי ופתאום הרופא בא אחריי מיד והמאבטח הראה לי איפה ההנהלה. הרופא ניסה עם כל הגוף שלו שלא אכנס למנהל. הרופא דחף אותי, הוא בא לידי ככה, פותח את הידיים שלו (מדגים) ועם הגוף שלו דוחף אותי. הרופא בא מאחורי, עקף אותי לכיוון הפנים שלי כדי שאני לא אכנס לחדר של המנהל. זה בדיוק בפרוזדור" {עמ' 16 שורות 11-14 לפרוטוקול}. ובהמשך חקירתו הנגדית העיד:" לא איימתי עליו והוא בא לרוץ אחריי, הוא התקיף אותי ונפלתי ואני חושב שיצאו אנשים ומתוכם המנהל. התחלקתי ותפסתי בקיר שהיה וצעקתי והוא לא עזב אותי עד שבאו אנשים ואז הוא עזב אותי" {עמ' 17 שורות 17-19 לפרוטוקול}

עסקינן במספר גרסאות שהציג המתלונן, גרסאות בעלות סתירות פנימיות וחיצוניות כאלו היורדות לשורש המחלוקת הן ביחס לתקיפה הנטענת והן ביחס לאופן השתלשלות האירוע. גרסאותיו מעלות תמיהה וספקות באשר למספר התקיפות- אחת או שתיים, אופן התקיפה- עם החזה, עם הידיים, על הכתף, בנוכחות המאבטח או בהעדרו, תקיפה בודדת או גם תקיפת המאבטח, כתגובה לדרישתו להזמין משטרה או כתגובה לכך שרצה להיכנס לחדר המנהל, דחיפה או תקיפה עד שבאו אנשים, בעמדה או בפרוזדור ליד חדר המנהל, לפני שנכנס למנהל לבקש פרטים או לאחר שנמסר לו כבר שמו של הרופא, תקיפה שהובילה לנפילתו או כמעט לנפילתו או דחיפתו לקיר... וכך ובדומה ביחס לפרטים נוספים כגון גיל הבת{ שבדיעבד הסתבר שהבת בגיל 21 ולא קטינה כבת 17.5 כפי שהציג המתלונן} , הפעולות שביצע הרופא בבת, והתנהגותו בתוך חדר המיון. לציין כי במהלך עדותו של המתלונן התרשמתי כי המדובר באדם פיקח, המודע לדבריו ומנסה כמיטב יכולתו להתמודד עם כל שאלה תוך שהוא ממעיט בחלקו באירוע ומרחיק עצמו מהתנהגות כזו או אחרת שנטענה כנגדו.

עדות המאבטח ע.ת 5 עומדת בסתירה לגרסת הנאשם, מעלה מספר תהיות לאופן התנהלותו ומאמתת את טענת הנאשם לעניין איומים מצד המתלונן כלפי הנאשם.