משמורת הסדרי ראיה

השופטת רות לבהר-שרון

בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שניתן ביום 9.2.12 בתמ"ש 8309-06-11 ע"י כב' השופט י' שקד, שקבע בין השאר, כי המשמורת של הקטינה שנולדה לבני הזוג תהא במשמורת האם, ולגבי הסדרי הראיה בין הצדדים הרחיב את ההסדרים הקיימים, כפי שיפורט בהמשך.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.         מדובר בזוג הורים צעירים, אשר נישאו זל"ז ביום 27.5.07, וכעבור ארבע שנים מצאו עצמם חובשים את ספסלי בית המשפט, זאת לאחר שנולדה להם ביום 1.2.10 ילדה (להלן: הקטינה), אשר חלק ניכר מהמחלוקות בין בני הזוג מתמקד בשאלת השליטה והמשמורת על הילדה.

2.         אקדים ואציין כי פסק הדין ניתן לאחר שהוסכם בין הצדדים שפסק הדין יינתן ללא שמיעת ראיות, על סמך כל החומר שבתיק בית המשפט, לרבות חוות הדעת והתסקירים.

3.         בית משפט קמא התרשם כי שני ההורים הם אנשים משכילים, נורמטיביים ומיטיבים, בעלי מסוגלות הורית, שטובת הקטינה לנגד עיניהם.

בית המשפט תיאר את הקוטביות בין גרסאותיהם של האב והאם. לדברי האב, עם הפרידה היתה תחילה הסכמה בדבר משמורת משותפת של הקטינה ואף התקשורת היתה טובה ביניהם, אולם לטענתו, האם חזרה בה מהסכמותיה וסירבה כי הקטינה תהא במשמורת משותפת, אולם האם מכחישה שהיתה הסכמה כזאת מצידה, ומתנגדת למשמורת משותפת, וטוענת כי אינה מאמינה ביכולתו של האב להתמיד בהסדרי ראיה מורחבים, וטוענת כי האב אינו טהור בכוונותיו.

בית המשפט ציין את התרשמותו מהאב כדלקמן: "התרשמתי כי האב מבקש בתום לב ובכנות ליטול חלק משמעותי בחייה של הקטינה ויש להביע צער על כך כי האם רואה בנסיונותיו הלגיטימיים להרחבת הסדרי הראיה, תוך מימוש זכותו הטבעית על בתו כפעולות שנועדו לפגוע באם".

בית המשפט הוסיף וציין כי חיזוק הקשר שבין האב לבין הקטינה הינו בבסיס טובתה של הילדה, וציין את ניסיונותיו של האב להביא להרחבת הסדרי הראיה בינו לבין הקטינה, אשר נתקלו בהתנגדות מצד האם, וציין כי בעוד שהאב מלין על מצב בו בהתאם להסדרי הראיה הקיימים אין הוא רואה את הקטינה במשך ארבעה ימים ברציפות, ומבקש להיפגש עימה ביום אחד נוסף, האם מתנגדת נחרצות להרחבת הלינות מעבר לקיים בסדרי הראיה. לטענתה, לינה באמצע השבוע אינה מותאמת לגילה ולצרכיה של הקטינה, דבר שאינו נכון מבחינה התפתחותית לילדה, ומדגישה את החשיבות שקיימת, לדעתה, של הדרגתיות בהסדרי הראיה, כדי לאפשר לקטינה מרכז חיים אחד קבוע בחייה, שלדעתה צריך להיות אצל האם.

בית המשפט ציין כי כפי שעולה מהתסקיר, לכל אחד מההורים דירה מטופחת ומסודרת, המותאמת לצרכיה ולגילה של הילדה, הדירות מרוהטות ומאובזרות במשחקים ובציוד לילדים, ומהאינטראקציה של הילדה עם כל אחד מהוריה כפי שנצפתה, עולה כי יש לה קשר קרוב וטוב עם שני ההורים והיא חשה בטוחה ומשוחררת בקשר עם כל אחד מהם.

עוד ציין בית המשפט כי כפי שעולה מהתסקיר, הרי מתצפית שנערכה על המעבר בין הקטינה מאביה לאמה, ההתרשמות היתה ממעבר שגרתי ללא כל תגובות חריגות ובאווירה עניינית בין ההורים. לפיכך, ציין בית המשפט כי מסקנת וועדת התסקירים היתה כי יש להוסיף לינה נוספת אצל האב, בשבוע בו הקטינה אינה שוהה אצלו בסוף השבוע, וזאת על-מנת לצמצם את מרווח הזמן בו לא יתקיימו מפגשים בין האב לבין הקטינה.

לבסוף, ציין בית המשפט כי למרות המלצת התסקיר, בנוגע להסדרי ראיה עם האב, סבור הוא כי יש להרחיב את הסדרי הראיה המוצעים בין האב לבין הקטינה, באופן שבמקום שבסופי שבוע כאשר הקטינה אצל האב, היא תוחזר על-ידו עד למוצאי שבת בשעה 19:30, החליט בית המשפט בניגוד כאמור להמלצת התסקיר, תלון הקטינה אצל האב, ותוחזר ע"י האב ישירות למוסד החינוכי ביום ראשון בבוקר.

באשר למשמורת, סקר ביהמ"ש את עמדתו כי אין חשיבות לחזקת הגיל הרך ובדעתו לבחון אך ורק את טובת הקטינה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך, שכן המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות ה- 2000, אינה עולה עוד בקנה אחד עם המציאות שבמסגרתה גובשה דוקטרינת הגיל הרך.

יחד עם זאת, בסיכום פסק הדין, בקשר לעתירת האם לקבוע כי משמורת הקטינה צריכה להיות בחזקתה, כאשר האב עתר למשמורת משותפת, קבע בית המשפט (בסעיף 48 לפסק הדין), בניגוד להמלצת התסקיר שציין כי יש לדחות את ההחלטה בעניין המשמורת, וללא כל הנמקה, כדלקמן: "נוכח העובדה כי האם היא ההורה הדומיננטי בפועל, ונוכח העובדה כי הילדה מורגלת בשהייה רבה אצל האם, נחה דעתי כי יש להורות כי המשמורת על הילדה תהא לה...".

טענות הצדדים בערעור

4.         בערעורה טוענת האם כי לא היה כל מקום להרחיב את הסדרי הראיה מעבר לאלו שהיו קיימים עובר למתן פסק הדין, ובוודאי שלא כאשר האמור נקבע בניגוד להמלצת תסקיר האגף לשירותי רווחה. לטענתה, מאז שהורחבו סדרי הראיה, חלו שינויים בתפקודה של הקטינה, כשהיא שבה מביקורים אצל אביה היא מתעוררת פעמים רבות בלילה, היא כוססת ציפורניים, עקומת המחלות שלה הלכה ועלתה, והיא מתארת קשיי פרידה של הקטינה ממנה, שלא היו קודם.

5.         מנגד, טוען האב בערעורו, כי לא היה כל מקום לקבוע בניגוד להמלצת אגף הרווחה, שהציע להמתין מספר חודשים עד להכרעה בשאלה זו, כי המשמורת של הקטינה תהא בידי האם, ולמצער היה מקום לטענתו, לקבוע שתחול משמורת משותפת, זאת לאור התרשמות וועדת התסקירים, כי שני ההורים תורמים לגידולה של הילדה במידה שווה, ושניהם מיטיבים עימה.

באשר לערעור האם לגבי הרחבת הסדרי הראיה, טוען האב כי מדובר בהתעקשות סרק מצד האם, שבאה אך ורק כדי ללבות את היצרים, ובכל מקרה, אין מקום היום להתערב ולשנות מאשר נקבע בעניין זה ע"י בית משפט קמא, לאור העובדה שחלפו כבר כשישה חודשים מאז מתן פסק הדין, ומהתסקירים המשלימים ניתן לראות כי מצבה של הקטינה טוב מאוד, לקטינה קשר טוב עם שני הוריה, ונראה כי סדרי הראיה החדשים אכן מתקיימים כסדרם, וכי לא נצפו במהלך השהות בגן ובביקור הבית, ביטויי מצוקה או קושי בתפקוד הקטינה. ולפיכך, בוודאי שהיום אין מקום להחזיר את המצב לקדמותו, ולשנות מאשר נקבע ע"י בימ"ש קמא.

התסקיר מיום 6.12.11