במסגרת החלטה זו נדרש בית המשפט להכריע בשאלה האם לאמץ את בקשת הרווחה ולמנות לחסויים - בני זוג כבני 80 שנה, אפוטרופוס חיצוני, הן על גופם והן על רכושם, או האם להיענות לבקשת המשיבה מס' 1 - בתם של החסויים, למנותה לתפקיד זה.
כמו כן, נדרש אני להכריע בשאלה שנתעוררה במסגרת התדיינות זו והיא, האם במנותק משאלת זהותו של האפוטרופוס, יש להשאיר את החסויים במסגרת חוץ ביתית (בית אבות) שם שוהים מאז שהוצאו מביתם בסוף חודש 2/12 או שמא יש להחזירם לביתם.
יצוין, כי אין חולק כי החסויים אינם מסוגלים לנהל את ענייניהם בכוחות עצמם וכי הם זקוקים לאפוטרופוס על גופם ורכושם.
כללי
1. החסויים הינם בני זוג, שניהם כבני 80 פלוס, אשר התגוררו במשך למעלה מ- 50 שנה ועד לאחרונה, בביתם שבמושב מ'. החסויים הוגדרו כתשושי נפש עם רמת דמנציה מתקדמת ובטרם הוצאתם מביתם היו תלויים לחלוטין במטפלים זרים.
לחסויים שלושה ילדים - המשיבים 1 - 3.
2. המשיבה מס' 1, רווקה, כבת 55 שנים, אדריכלית ומתכננת ערים במקצועה (להלן: "
י'") התגוררה דרך קבע ב- ח', אך במהלך השנה האחרונה לפחות, היא עברה להתגורר עם הוריה - החסויים ושימשה בפועל, אך ללא מינוי, כאפוטרופא עליהם, כאשר החסויים נעזרו בשני מטפלים זרים.
3. המשיב מס' 2 מתגורר ב- י' ואילו המשיבה מס' 3 ב- ח'.
שני האחרונים אינם מעוניינים להתמנות כאפוטרופסים על הוריהם, אך מתנגדים למינוי אחותם י' לתפקיד זה.
לעומתם, י' מעוניינת מאוד להתמנות לתפקיד זה, היא סבורה כי היא המתאימה ביותר למטרה זו, היא דאגה להוריה במהלך השנים האחרונות ואין שום סיבה כי גוף חיצוני יתמנה לתפקיד זה.
4. תחילתם של ההליכים היתה עת הגיש המבקש - היועמ"ש, שתי בקשות לבית משפט במהלך חודש 2/12; האחת למינוי עמותת ש.פ.ר כאפוטרופוס זמני על החסויים והשניה לקיום דיון בבקשה למינוי אפוטרופוס, וזאת לאור התנגדותה של י' למינוי כזה.
במקביל, פנה פקיד הסעד המחוזי לחוק ההגנה על החוסים, התשכ"ו - 1966, לבית המשפט בעפולה בבקשה בהתאם לסעיפים 4 ו- 7 לאותו חוק, להוצאתם המידית של החסויים מביתם, וזאת לאור העדר טיפול ראוי בחסויים במסגרת ביתם תחת השגחתה של י' ובמיוחד לאחר אשפוזו של החסוי ב- 2/12 עקב התדרדרות במצבו הכללי ועקב היפותרמיה מספר ימים לפני אשפוזו ולאחר שנצפו אצלו סימני התייבשות וכן לאחר שהתקבל דיווח ביום 26.2.12 מעו"ס בית החולים בדבר חשד לפגיעה פיזית בו.
בית משפט השלום בעפולה, כב' השופטת תמר ניסים - שי, ובמעמד היועמ"ש בלבד, נעתר לבקשה להוצאת החסויים מביתם והם אכן הוצאו משם ומאז שוהים במסגרת סידור חוץ ביתי בבית אבות "מ'" ב- ע'.
הבקשה האמורה הועברה להמשך טיפולי ומאוחר יותר ובהסכמת הצדדים הוריתי על איחוד הדיון בתיקים השונים - הבקשה למינוי אפוטרופוס והבקשה להוצאת החסויים לסידור חוץ ביתי.
5. במהלך ההתדיינות הוצגו שתי גרסאות סותרות בנוגע להתאמת י' לשמש כאפוטרופא. האחת, גרסת הרווחה והמשיבים מס' 2 ו- 3 לפיהן הטיפול בשני החסויים תחת פיקוחה של י', העמיד את החסויים בפני סכנה, י' לא הטיבה לטפל בהוריה, האם נמצאה משוטטת ברחובות מ', האב גם סבל מאירוע של התייבשות ועוד מספר אירועים אחרים שעלו מהעדויות והתסקירים והמעידים על כך כי סביבתם של החסויים בביתם לא היתה מותאמת למצבם ולא היתה מוגנת.
עוד הוסיפו, כי החסויים לא זכו לטיפול ההולם את מצבם בהשגחתה של י', קיים חשש כי טיפולה יעמידם בסכנה והתרשמות העו"ס היתה, כי י' אינה מסוגלת לקבל את מצבם הקוגנטי בי והפיזי של הוריה הסובלים מדמנציה מתקדמת.
התרשמות הגורמים המטפלים היתה כי ב- י' ניכרים נוקשות וחוסר גמישות הבאים לידי ביטוי גם ביחסה עם הוריה, וכי היא נוטה לנהל את ענייניהם של החסויים על פי השקפתה ותפיסת עולמה, בהתעלם ממצבם ויכולתם בפועל של החסויים ומבלי להקשיב להצעתם של אחרים - אחיה, שירותי הרווחה או הרופאים המטפלים.
עוד התרשמו הגורמים המטפלים, כי י' אינה יכולה לקבל חוות דעת של אנשי מקצוע ודעות של אחרים והיא היתה משתפת פעולה עם הגורמים המטפלים כל עוד התוכנית הטיפולית עלתה בקנה אחד עם השקפתה לגבי אופן הטיפול בהוריה.
כאמור, זו היתה עמדת שירותי הרווחה, כלל העובדים הסוציאליים שהיו מעורבים וכן דעתם של האחים - המשיבים 2 - 3, אשר כולם היו תמימי דעים, כי י' אינה מתאימה לשמש כאפוטרופא ואף מזיקה לחסויים.