פסק-דין בתיק ת"א 16965-08

1. התובעת, ילידת 1960 ומורה במקצועה, הגישה תביעה זו בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה ביום 24.4.2007, בזמן שצעדה עם בעלה בחוף "אכדיה" בהרצליה, ונפגעה לטענתה, לאחר שדרכה על גחלים לוחשות, שהיו קבורות בחול שעל שפת הים.

2. התביעה הוגשה כנגד עיריית הרצליה [להלן - "הנתבעת" או "העיריה"], אשר מצידה שלחה הודעת לצדדים שלישיים נגד התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ [להלן - "צד ג'"], אשר התקשרה בהסכם עם החברה לפיתוח הרצלייה בע"מ, שהינה חברה עירונית בשליטת הנתבעת, למתן שירותי ניקיון ברצועת החוף אשר בתחום השיפוט של עיריית הרצליה, וכנגד הראל חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה במועד התאונה את צד ג'  בביטוח אחריות לצד שלישי.

3. הצדדים חלוקים בשאלת אחריותן של הנתבעת וצד ג' לאירוע, לרבות בשאלת תרומת אחריותה של התובעת לתאונה. כמו כן, חלוקים הצדדים גם בשאלת גובה הנזק.

נסיבות  האירוע ושאלת האחריות

4. כך תואר האירוע בתצהיר העדות הראשית של התובעת: " התאונה ארעה ביום העצמאות ה-59 למדינת ישראל, ביום 24.4.2007, עת אני ובעלי התהלכנו על חולות חוף הים בחוף "אכדיה" בהרצליה (חוף מוכרז), כאשר אני יחפה, דבר אותו אני נוהגת לעשות להנאתי. או אז, עת הייתי קרובה לסוכת המציל, דרכה רגלי השמאלית על גחלים לוהטות והרגשתי צריבה וכאבים איומים ברגל. אני התיישבתי על החולות ועת הסתכלתי על כף רגלי השמאלית נוכחתי לדעת כי נכוותי באורח קשה. היה מדובר בכמות גדולה של גחלים אשר היו מכוסות בשכבה דקה של חול. הגחלים הושמו תחת החול זמן קצר טרם הגעתי לחוף". באותו ביום אני הגעתי לחוף הים כאשר אני נועלת "כפכפים" במטרה לשהות בחולות חוף הים. כמובן, שלא אפשרי ללכת על חולות הים כאשר אני נועלת את  ה"כפכפים" היות והחול חודר פנימה ולא מאפשר הליכה. אציין ואדגיש, כי בכניסה לחוף "אכדיה" היו ועדיין קיימים שלטים לפיהם, קיים איסור מוחלט להבעיר אש מכל סוג בחוף הים. בחוף אכן היו מס' קבוצות בודדות של אנשים אשר "מינגלו" להנאתם למרות שהדבר אסור. אך אנו היינו די רחוקים מקבוצות אלה ועשינו את דרכנו לכיוון המים ע"מ ללכת כמה שניתן יותר קרוב למים - דבר שאנו עושים דרך כלל. אני לא ראיתי פקחים או אנשי עירייה אשר מנעו הדלקת מדורות ומנגלים...לאחר האירוע שפכתי מים על האזור שנפגע ובעלי ביקש ממספר אנשים שיפנו לחובש, אשר לא הגיע למקום ונתן לאחד האנשים משחה, אותה מרחתי על הרגל והרגשתי צריבה עוד יותר גדולה. נוכח המצב ביקשתי מבעלי שיקרא לניידת מד"א שתגיע לפנותי לבית החולים".  

5. בחקירתה של התובעת בבית המשפט הסתבר כי חלק מן האמור בתצהיר אינו מדוייק.  התובעת העידה כי בטרם האירוע הספיקה ללכת כ- 5 דקות על החוף ולא היה כל סימן או אינדיקציה לכך שבתוך החול מצויים גחלים שטרם כבו. לאחר שדרכה על החול ורגלה שקעה פנימה, היא חשה כאב עצום. התובעת לא ידעה לומר בעדותה אם ראתה את הגחלים, או שהיא הסיקה על קיומם מהיות המקום חם מאד, ומים שנשפכו באיזור הפגיעה גרמו לרתיחה. כשעומתה עם הטענה הכלולה בתצהירה כי "מדובר בכמות גדולה של גחלים" הודתה כי אין הדבר אמת וכי נזפה בבא-כוחה על שהכליל מילים אלו בתצהירה.

6. עוד טענה התובעת כי ראתה במקום קבוצות אנשים "ממנגלים", בסמוך למצוק הכורכר. למרות שהם היו רחוקים ממנה, שכן התובעת צעדה כמעט על קו המים ליד סוכת המציל, התובעת ידעה לומר, לפי העשן שהיתמר והריח שהורגש באוויר, כי מדובר בהבערת מנגלים על חוף הים, במקום המהווה חוף מוכרז.

7.  ויוער, כי למרות שבעלה של התובעת התלווה אליה בצעידה, והיה עד להתרחשות התאונה, הוא לא הובא למתן עדות בבית המשפט, כאשר ההסבר שניתן על ידי התובעת, בדבר טראומה שחווה בעלה בגין התאונה, הינו הסבר דחוק ובלתי מספק.

8.   עדויות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי חובתה לדאוג לניקיון החוף, איננה חובה מוחלטת, ואינה מטילה עליה החובה לעשות כן בכל רגע נתון ובכל מקום מיד עם היווצרות המפגע. לשיטתה, צעידה ברגלים יחפות בחוף הים מהווה סיכון מסוים שאינו מצוי במקומות אחרים.

מטעם הנתבעת העיד מר שמואל לין, אשר שימש במועד התאונה כמנהל רשות החופים של עיריית הרצליה. העד מציין כי העירייה מפעילה את מערך הנקיון בחופי הים שבתחומה באמצעות הצד השלישי מס' 1. בתצהירו כתב: " עבודת הניקיון של עובדי חברת הניקיון מתבצעת על פי ההסכם, משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הערב, וכוללת סיור רגלי לאורך החוף ואיסוף האשפה לתוך שקיות אשפה גדולות. בנוסף עובר במשך היום טרקטור של העירייה שאוסף את שקיות האשפה, ומפנה אותם מהחוף. בערב יום העצמאות פוזרו בחוף על ידי העירייה חצאי חביות המשמשות אף הן כמיכלים לזריקת אשפה לנוחות הבאים לחוף הים. בנוסף כפי שהתובעת עצמה ציינה בתצהירה, בחופי הרחצה שבתחומי העיר הרצליה ובכלל זה בחוף אכדיה, פזורים שלטים שהניחה עירית הרצליה האוסרים על הבערת אש בחוף והטלת קנסות על המפרים וזאת מכוח חוקי העזר העירוניים. גם בערב יום העצמאות סיירו פקחים עירוניים לאורך החופים ומנעו הבערת מדורות ומנגלים בחופים המכרזים. במידה והפקחים נתקלו במדורה הם דרשו מהנוכחים לכבות את האש. העירייה איננה מנהלת רישומים על כל סיור שנערך כחלק משגרת העבודה".   

מר שמואל לין נחקר בבית המשפט. בחקירתו אישר כי חוק עזר עירוני של הרצליה אוסר על הדלקת אש בכל החופים, ולטענתו, קיים שילוט בחופים. באשר לפיקוח שמקיימת העירייה לאכיפת ההוראה שבחוק העזר העירוני, מעדותו עולה כי לכאורה, בימים כתיקונם קיים פקח אחד בלבד שמתפקידו "למנוע הפרות סדר בחוף הים הרצליה" ולפקח על קיום הוראות חוקי העזר העירוניים: "יש פקח מנויד עם איש ביטחון לידו, על כל החופים, פקח אחד על כל החופים", שאורכם הכולל כ- 7.2 ק"מ [מתוכם 1.5 ק"מ ללא נגישות]. אותו פקח נוסע על רכב 4*4, ובעת הצורך גם העד עצמו משמש כפקח. הפקח הינו עובד אגף הפיקוח בעירייה, ורק לו הסמכות לרשום דו"חות. למנהל רשות החופים אין סמכויות אכיפה ובכל בעיה הוא פונה לאגף הפיקוח.

בנוסף, יש 25 סדרנים בכל החופים המצויידים במכשירי קשר ומתפקידם למנוע הדלקת מדורות בחוף הים והכנסת זכוכיות וכד', ובמקרה והם רואים מנגל או מדורה, הם מדווחים לפקח או למנהל רשות החופים או למשטרה, ודואגים לכיבוי האש.

ביום העצמאות, לטענתו של מנהל רשות החופים, היו שני פקחים ביום ושני פקחים בלילה, אך אין לו רישומים לגביהם.

באשר לנקיון החופים, הסביר מנהל רשות החופים כי על חברות הנקיון לסלק האשפה בשקיות לעגלת האשפה ומשם למכולה ולאתר בתל-מונד. אחריות חברת הנקיון משתרעת על אשפה ולכלוך המצוי מעל פני השטח, ואינו קבור בחול.

לשאלת בית המשפט, מה קורה אם נתקלים בגחלים, השיב מר לין כי במידה והם נתקלים בגחלים הם מכובים מיידית באמצעות מי הים, ונאספים לשקיות. כן אישר העד כי מתפקידה של חברת הניקיון לאסוף גחלים מפני השטח.

9.         עדויות הצדדים השלישיים

חברת הנקיון טוענת כי לא הועלתה כל טענה בדבר איכות עבודתה, וכי מעיון בחוזה ההתקשרות בינה לבין החברה לפיתוח הרצליה בע"מ, לא הייתה כל חובה על הצד השלישי לחפור או לחפש פסולת נסתרת, וחובתה הייתה לאסוף פסולת גלויה לעין בלבד.

מטעם הצד השלישי הוגש תצהירו של אמיר ראש, מפקח עבודה אצל הצד השלישי, מזה 7 שנים, אשר במסגרת תפקידו היה אמון על הפיקוח על עבודות הניקיון המבוצעות בחוף ימה של הרצליה, לרבות חוף "אכדיה". לטענתו, על פי החוזה שנכרת בין הצדדים, צד ג' מחויבת לדאוג לניקיון שוטף של החוף ואיסוף של זבל, שאריות מזון, קליפות, חתיכות עץ, שברי זכוכית, קרטונים, ארגזים, קרשים, גרוטאות וכיוצ"ב, פסולת גלויה על פני הקרקע, אשר עלולה להוות מכשול או מפגע לעוברים ושבים.