פתח דבר
1. השאלה הניצבת על המדוכה בתיק זה היא האם התובעת הינה "בת זוגו" של המנוח י.א. ז"ל שהלך לעולמו ביום 10.12.07 (להלן "המנוח") והאם זכאית היא לרשת את המנוח בהתאם לסעיף 11(א) לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן " חוק הירושה").
הרקע ותמצית טענות הצדדים
2. התובעת והמנוח נישאו ביום 07.09.62. אין חולק כי לתובעת ולמנוח נולדה ילדה, ע.א. אשר נפטרה בשנת 1986.
3. על פי תעודת תמצית רישום ממרשם האוכלוסין המנוח נפטר כאשר הוא היה נשוי לתובעת.
4. המנוח לא הותיר אחריו צוואה. הנתבעים 3-7 טענו בהתנגדותם, כי המנוח הותיר אחריו צוואה בעל-פה, אך הם לא הגישו תובענה לצו קיום צוואה אחר המנוח. מאחר ולא מונחת בפני תובענה לצו קיום צוואה אחר המנוח, אינני יכולה להידרש לטענה זו ולמתן צו קיום צוואה.
5. בשנת 1968 עזב המנוח את הארץ. לטענת התובעת, המנוח הגיע לישראל פעמים ספורות במהלך שנות ה-70, כאשר הנתבעים מתנגדים לטענה זו. הצדדים מסכימים, כי משנת 1975 המנוח לא הגיע לישראל. המנוח נפטר בבלגיה ביום 10.12.07.
6. התובעת הגישה בקשה למתן צו ירושה אחר המנוח לפיה היא זכאית לרשת שני שליש מהעזבון (ת"ע 108091/08). לטענתה, היא אשתו של המנוח ועל כן זכאית לרשת אותו. התובעת טענה כי היא והמנוח היו נשואים כדין כאשר הם לא נישאו בשנית לאדם אחר ולא התגרשו אחד מהשני. לפיכך, ומאחר והיתה נשואה למנוח הרי שהיא זכאית לרשת שני שליש מעזבון המנוח בהתאם לסעיף 11 לחוק הירושה.
7. עוד טענה התובעת, כי היא הוכרה כאלמנתו של המנוח על ידי משרד הפנים והמוסד לביטוח לאומי ומכאן שיש לה זכאות לרשת את המנוח גם על פי חוק הירושה. לטענתה, חוק הירושה לא מבחין בטיב ובאופי הנישואין ודי בכך שהיא הייתה נשואה למנוח על מנת להקנות לה זכויות בירושת המנוח. התובעת אף ציינה, כי המנוח מיאן להתגרש ממנה ובחר להותיר אותה עגונה משך שנים רבות ומאחר שהנישואין לא פקעו, יש לראותה כיורשת אחר בעלה המנוח.
8. מנגד טענו הנתבעים 1-2 כי לדחות את תביעתה של התובעת ויש ליתן צו ירושה לפיו האחים של המנוח הינם יורשיו של המנוח (ת"ע 108092/08). לטענתם, נישואי התובעת והמנוח פקעו, שכן לאחר שהמנוח עזב את הארץ, התובעת הייתה בקשר עם גבר אחר במשך 36 שנה לפחות, כאשר מקשר זה נולדו לתובעת ולבן זוגה שתי בנות.
9. הנתבעים 1-2 טענו, כי יש לפרש את ההוראות בחוק הירושה המעניקות זכויות בירושת בן זוג בהתאם לתכלית של חוק יחסי ממון תשל"ג-1973 והלכת השיתוף, כאשר הזכויות הממוניות הצומחות לכל אחד מבן הזוג בשל קשר זוגי או נישואין, נפסקות עם סיום חיי הזוגיות. לטענתם, מאחר והמנוח עזב את הארץ בשנת 1968, ומאז לא חזר לישראל ולא היה בקשר עם התובעת, הרי שהיא לא נחשבת כבת זוגו של המנוח, וזו בשעה שניהלה מערכת יחסים וקשר זוגי ארוך עם אדם אחר.
10. לטענת הנתבעים 1-2, אף שהתובעת והמנוח היו נשואים זה לזה על פי הדין הדתי, ניתן לומר כי על פי הדין האזרחי - חוק הירושה, הם חדלו מלהיות בני זוג וזאת לאור הנתק ששרר ביניהם במשך 40 שנה.
11. הנתבעים 3-7 טענו אף הם, כי יש לדחות את התביעה (ת"ע 108093/08). לטענתם, משנת 1968, עת עזב המנוח את הארץ, הוא לא היה בקשר עם התובעת והוא טען בפניהם, כי הוא איננו מעוניין לראות את התובעת. לטענתם, התובעת ניהלה קשר זוגי עם אדם אחר, שממנו נולדו שתי בנות. הנתבעים 3-7 חזרו על האמור בהתנגדות הנתבעים 1-2, אך הוסיפו וטענו כי המנוח ערך צוואה בעל-פה לפיה הוא הוריש את כל עזבונו ורכושו לאחיו בלבד (הנתבעים 1-7) ויש לראות בכך הוכחה כי המנוח לא רצה שהתובעת תירש אותו.
12. לצורך השלמת התמונה אציין, כי הצדדים מנהלים תיק נוסף בפני - תיק ניהול עיזבון (ת"ע 108090/08) - אשר במסגרתו קבעתי כי ניהול העיזבון יתייחס אך ורק לגבי הנכסים הנמצאים בישראל ומיניתי את עו"ד איילון מגיד כמנהל עיזבון זמני.
13. עוד אבהיר, כי במסגרת התביעה המקורית, מבקשות צו הירושה אחר המנוח היו התובעת ושתי בנותיה, כאשר נטען בתביעה, כי הינן בנותיו של המנוח. ואולם, ביום 24.05.12 הוגשה בקשה למחיקת התובעות מהתביעות שבכותרת (בקשה מספר 3) וביום 30.05.12 נעתרתי לבקשה, והוריתי על מחיקתן כבעלות דין בתביעות שבכותרת.
מבוא דיוני
14. במסגרת הדיון שהיה קבוע בפני ביום 30.06.09 הצעתי לצדדים הצעת פשרה לפיה התובעת תקבל את מחצית מדירת המנוח בבת-ים (הוערכה בסכום של כ-70,000 ש"ח) ובכפוף לכך שזה הרכוש הבלעדי של המנוח הנמצא בארץ. ולגבי הרכוש שנמצא בחו"ל, יירשו אותו בהתאם לדין החל במקום הימצא הנכסים הללו. ואולם, לא הייתה הסכמה להצעת הפשרה ולפיכך קבעתי את התיק לדיון הוכחות ליום 15.03.10 תוך קביעת "מסלול מסודר" של הגשת תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים מטעם הצדדים. עוד קבעתי כי המתנגדים יפתחו בהבאת הראיות.
15. לדיון ההוכחות שהיה קבוע ליום 15.03.10 לא התייצבו הצדדים, למעט ב"כ התובעת, שטען כי עקב החלטתי המעכבת את ביצוע ההחלטה שניתנה במסגרת תיק ניהול העיזבון, בה קבעתי כי הדיון ייערך אך ורק לגבי הנכסים הנמצאים בארץ, אין מקום לקיים דיון בתיקים שבכותרת, וזאת עד להכרעה של בית המשפט המחוזי.
לצדדים נקבע איפוא מועד נוסף לדיון הוכחות ליום 03.06.12. הצדדים הגיעו להסכמה כי התובעת תפתח בהבאת הראיות. הצדדים וב"כ התייצבו לדיון ובתום הדיון הוריתי על הגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים. התובעת הגישה את סיכומיה ביום 21.06.12 והנתבעים 1-2 הגישו סיכומיהם ביום 08.07.12. עד עתה טרם הוגשו סיכומי הנתבעים 3-7, אך מאחר וחלף המועד להגשתם ניתן עתה פסק דיני.