צו זמני חריג- ביה"ד הורה להחזיר את אחראית הכיבודים במזנון הכנסת לעבודה

פתח דבר

1.       המבקשת עבדה במשך כ- 12 שנה במזנון הכנסת ובתפקידה האחרון שימשה כאחראית כיבודים. מעסיקה האחרון של הנתבעת היה חברת שפע שהפעילה את שירותי ההסעדה בכנסת לפני המשיבה (להלן: חברת שפע). הכנסת פרסמה מכרז ובו זכתה המשיבה. מרבית העובדים שהועסקו במזנון הכנסת (על שלוחותיו בתוך בנין הכנסת) המשיכו לעבוד בכנסת. המבקשת כמו גם מספר עובדים מצומצם לא הועסקו על ידי המשיבה. המבקשת היתה מעורבת במאבקים ארגוניים בהם הובילה את עובדי מזנון הכנסת כנגד החברות שהעסיקו אותם - בעת האחרונה חברת שפע, ולפנים חברת איכות המזון. מאבקים אלה קיבלו תהודה ציבורית נרחבת. לתפקידה של המבקשת נבחרה עובדת אחרת. מדובר בעובדת שלא עבדה קודם לכן אצל המשיבה וככל שהבנו אף לא עבדה בתחום המזון אלא בתחום אחר שאף בו נדרשה תודעת שירות מפותחת. עובדת זו לא היתה צד להליך הנוכחי.

טענות הצדדים

2.       לטענת המבקשת היו חברי הכנסת מרוצים מעבודתה באופן יוצא דופן. היא הועסקה על ידי החברות שהפעילו את מזנון הכנסת. כל חברה שזכתה במכרז המשיכה והעסיקה אותה בשל השירות המצוין אותו נתנה לחברי הכנסת. המבקשת הציגה רשימות ארוכות של דברי קילוסין (שבחים) מצד חברי כנסת, שרים ועובדי הכנסת. כן הציגה המבקשת מסמכים המצביעים על כך שהובילה את המאבק הארגוני של עובדי מזנון הכנסת. דברים אלה קיבלו פרסום כאמור.

לטענת המבקשת המשיבה נמנעה מלהעסיקה בשל הפעילות הארגונית בה היתה מעורבת. המשיבה נמנעה אפוא מקבלתה לעבודה בשל פעילותה לצורך הקמה של ארגון עובדים או בשל פעילותה בארגון העובדים וזאת בניגוד לסעיף 33 י (א) לחוק הסכמים קיבוצים, תשי"ז-1957. בכל אופן נטל ההוכחה בעניין זה פועל לחובת המשיבה. אי קבלתה לעבודה יש בה פגיעה בחופש ההתאגדות וחופש ההתארגנות שהינה חלק מהזכויות החוקתיות של העובדים בישראל ויש בה פגיעה בעקרונות היסוד של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לנוכח זאת ביקשה לקבל צו בהתאם לסעיף 33 יא לחוק הסכמים קיבוציים שיאכוף על המשיבה להמשיך את עבודתה במזנון הכנסת כבעבר. כן ביקשה בתובענה העיקרית פיצוי על רקע אי קבלת אדם לעבודה מסיבות פסולות וכן פיצוי לדוגמה.

3.       המשיבה טענה כי היא חברה פרטית הנותנת שירותים במזנון הכנסת. היא מעסיקה למעלה מ- 1200 עובדים ומספקת כ 60,000 ארוחות ליום עבור כ- 500 לקוחות. על פי תנאי המכרז שבו זכתה בחודש אפריל היא מפעילה את מזנון הכנסת והיא רשאית להעסיק עובדים על פי שיקול דעתה. היא אינה מחויבת לקבל את עובדי הקבלן הקודם - חברת שפע. היא כאמור החלה להפעיל את מזנון הכנסת באפריל 2012 כאשר היא העסיקה מחצית מהעובדים שעבדו קודם לכן באמצעות חברת שפע. כל העובדים בתפקידי המפתח והאחראים על המזנונים בכנסת אוישו על ידי עובדים חדשים המוכרים למשיבה, שלא הועסקו קודם לכן במזנון הכנסת. לאחר שהמבקשת רואיינה הוחלט שבתפקיד החשוב בו הועסקה קודם לכן יש להעסיק עובד אחר בעל כישורים שונים. למבקשת לא נמצאה עבודה בין היתר בשל כך שביקשה לעבוד במשרה חלקית 3 ימים בשבוע, בשעה שהמשיבה מעסיקה את עובדיה במשך 5 ימים בשבוע. לא ידוע היה למשיבה דבר אודות פעילותה של המבקשת בארגון העובדים וענין זה לא נשקל בעת קבלת ההחלטה אודות אי קבלתה לעבודה.

4.       בפנינו העידו מחד גיסא המבקשת ומאידך גיסא גב' אתי אדיר, אחראית על משאבי אנוש אצל המשיבה. לאחר הדיון סיכמו ב"כ הצדדים בעל פה.

הכרעה

5.       נקדים ונאמר כי הסעד המבוקש למעשה, הינו כפייה על המשיבה להעסיק את המבקשת מבלי שזו הועסקה אצלה קודם לכן. מדובר בצו עשה זמני שכדבר שבשגרה אין לתיתו. יחד עם זאת במקרה זה יש הצדקה לסטות מדרך המלך.

6.       הסעיף העומד במוקד הדיון בבקשה הינו סעיף 33 י (א) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן: חוק הסכמים קיבוציים), הקובע בזו הלשון:

" מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה:

(1) חברותו או פעילותו בארגון עובדים;

(2) פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים;

(3) הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים;

(4)  חברותו בועד עובדים או פעילותו בועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים; לענין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון עובדים אם יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה בכתב המאשרת זאת;

(5) פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים."

7.       על החשיבות הרבה שנודעת להתארגנות ראשונית, אין צורך להכביר במילים. בפסיקה נאמר על מטרתו של הסעיף כך:

"המחוקק ראה לנכון להגן על העובדים מפני פגיעה כלשהי בהם עקב ניסיונות התארגנות.

הדברים באו על רקע פגיעות שאירעו בפועל בניסיונות התארגנות של עובדים, כפי שניתן להיווכח מפסיקת בתי הדין לעבודה לאורך השנים.