לפנינו בקשת ב"כ התובע לקביעת סמכות שיפוט, בעיקר בגין קדימת הזמנים, כאשר תיק הגירושין והכרוך לו נפתחו בבית הדין טרם פתיחת התיקים בבית המשפט.
לאור בקשה זו, בית הדין הוציא החלטתו ביום 2.7.12, בה נאמר כך:
בקשת ב"כ הבעל בענין סמכות הוקראה.
על פניו, העובדות הן כי הבעל פתח בבית הדין תיק לגירושין (תביעה כרוכה) ביום 14.6.12, והתיק הרכושי של האשה נפתח בביהמ"ש רק 10 ימים לאחר מכן, ביום 24.6.12.
ההנחה הבסיסית הרווחת היא כי מועד פתיחת התיק הוא האומדן העיקרי לקביעת הסמכות, והנחה זו תוביל למסקנה כי בית הדין ידון ויכריע בשאלת הסמכות, זאת אף מן ההיגיון וההגינות, לאור מועדי פתיחת התיקים.
לאור האמור, בית הדין ימתין לתגובת הצד השני בתוך 14 יום בשאלת הסמכות, ולאחר מכן יתן ישקול מתן החלטתו בשאלה זו.
ואכן, התקבלה תגובת האשה באמצעות ב"כ.
תגובתה נסמכת בעיקר על העובדה כי הצדדים נישאו בנישואין רפורמיים ולאחר מכן אזרחית, ומשכך בית הדין נעדר סמכות לדון בתיקים הכרוכים לתיק הגירושין. לטענתה, הנישואין הרפורמיים הם חסרי משמעות הלכתית (ומוסיפה שאחד העדים הנישואין לא היה יהודי), וכן טוענת כי בית הדין אינו קונה סמכות לדון בענינים הכרוכים לתיק גירושין, כאשר הצדדים נישאו אזרחית בלבד. בדבריה נסמכת על הבג"ץ הידוע המכונה "בג"ץ בני נח" (בג"ץ 2232/03, ויתואר להלן). כן טוענת להצדקת טענתה לשלילת סמכות בית הדין, כי בית המשפט כבר הוציא כמה החלטות, ואף בזה די כדי לקבוע כי בהתאם להלכת פלמן, אין לבית הדין לעסוק בתיקים אלו אשר בית המשפט כבר פרס עליהם חסותו במסגרת החלטות אלו.
סמכות בית הדין לדון בתיקים שנכרכו לתיק גירושין לזוג שנשאו אזרחית בלבד
ובכן, באשר לטענה הראשונה, נציין כי במהלך הדיון בבית המשפט העליון בתיק בג"ץ הנ"ל ("בג"ץ בני נח"), ניתן פסק דין משלים ע"י בית הדין הגדול (מאת כבוד הדיינים: הרב שלמה דיכובסקי - אב"ד, הרב שלמה בן שמעון, והרב אברהם שרמן), ובו הבהרה שניתנה ע"פ בקשת בית המשפט העליון (בעקבות פסיקתם הראשונה מיום ג' אדר א' תשס"ג, 5.3.03) בו נקבע שבנישואין אזרחיים קיים בעצם סטטוס של נישואי בני נח. מספר שנים לאחר מכן ניתנה החלטת בית הדין נתניה (תיק מספר 764411/1, מיום 3.10.10, החלטה שנכתבה ע"י כב' הדיין הרב אריאל ינאי שליט"א) שתתואר להלן, והמצדדת בפסיקתו של בית הדין הרבני הגדול בסוגיה זו. ויפורט להלן.
להלן נציג את הצדדים המשפטיים, כפי שהוצגו בהחלטת בית הדין הרבני נתניה הנ"ל:
כאסמכתא משפטית לטיעון זה הוא מפנה לפסק הדין ב בג"ץ 2232/03 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א-יפו (להלן - "בג"ץ בני נוח", פורסם באתרים משפטים [פורסם בנבו] [2006]), מפי הנשיא אהרן ברק, שאיננו רואה בסיטואציה דומה לשלנו את כריכת עניני הרכוש ככריכה כנה.
כלשונו של הנשיא ברק -
"בן זוג יהודי שבחר להינשא בטקס אזרחי מחוץ לישראל ופונה לבית דין רבני שאינו מכיר בגילויים של סטטוס הנישואין במישור החיובים בין בני הזוג, אינו פועל 'בכנות' אם הוא מבקש להביא גם את ענייני הממון והרכוש בפני בית הדין הרבני. במצב דברים זה, בכריכת ענייני הרכוש טבוע שימוש לרעה בכלי המשפטי של 'כריכה'. בן הזוג הכורך אינו יכול להתכוון, בכנות, להתדיין בפני בית הדין בסוגיה שבית הדין כלל אינו מכיר בה. כפיית התדיינות על בן הזוג בפני פורום המתכחש לגילויים הרכושיים של סטטוס הנישואין, מנוגדת לעקרונות הצדק. בנסיבות אלה, כריכה במטרה להעניק לבית הדין סמכות שיפוט ייחודית אינה יכולה להיחשב כריכה 'כנה'." (שם פיסקה 31).
מנגד, בא כוחה של הנתבעת, מפנה לפסיקת בית הדין הרבני האזורי בטבריה (כבוד הדיינים - הרב לביא - אב"ד, הרב בזק, והרב אריאל, מתאריך ב' תמוז תשס"ט, 24/6/09, ב תיק מס' 80581-21-1), [פורסם בנבו], שהכירה בסמכותו של בית הדין הרבני לדון בתביעות רכוש הכרוכות לתביעת הגירושין, למרות שמדובר בנישואין אזרחיים.
בהחלטה זו קבע בית הדין שאין מקום להיתלות בפסק דינו של הבג"ץ הנ"ל כאסמכתא, מאחר ובנסיבות המתוארות בפסק דינו של הבג"ץ, פיסקה 31 נכתבה רק כ'אמרת אגב' של בית המשפט, ואיננה תקדים משפטי מחייב. בעתירה שהוגשה לבית המשפט העליון כשבתו כבג"צ עתרה העותרת כנגד פסיקת בית הדין הרבני להתרת הנישואים האזרחיים. לטענתה, לא היה מקום להתיר את הנישואין, זאת בהיעדר הסכמה של שני בני הזוג וללא עילה מתאימה. במסגרת בירור העתירה ראה בית המשפט העליון צורך לעיין ולברר את טיבן ומהותן של הנישואין האזרחיים, ובעיקר בדרך המשפטית שיש להתיר נישואין שכאלה.
כדברי כבוד בית הדין בהחלטתו -
"סעיף 31 לפסק דינו של הבג"ץ המתייחס לסמכות בית הדין בנושא הרכוש שנכרך בתביעת הגירושין, נכתב כאמרת אגב מובהקת, לאחר שנושא זה כלל לא עלה לדיון מצד העותרת ובירור הנושא לא היה נחוץ לצורך הכרעה באותה עתירה, שכאמור התייחסה לשאלת הנסיבות והעילות הנחוצות להתרת הנישואים האזרחיים בהיעדרה של הסכמה."
בנוסף לכך הוסיף בית הדין והעיר על העמדה שהביע נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס כבוד השופט אהרן ברק, כאמרת אגב בסעיף 31 הנזכר וכתב -