שרעבי עתניאל ואח' נ' חברת לב התמר מקבוצת דניאל וחנן בע"מ

פסק דין

תביעה כספית אשר ביסודה התקשרות למתן שירותי ניהול השקעות, שבה התחייבה הנתבעת, לפי הטענה, להשיא לתובעים תשואה מינימלית על כספם.

רקע עובדתי - ההתקשרות בין הצדדים

התובעים הם בני משפחה. התובע 1, הרב עתניאל שרעבי ואשתו, התובעת 2, גב' הדסה שרעבי (שרעבי), וכן הוריה של גב' שרעבי, בני הזוג מזל ושלום אהוד (אהוד). התובע 1 הוא הרוח החיה בהתקשרות בין הצדדים ובניהול התביעה בשם התובעים כולם (התובע).

הנתבעת, חברת לב התמר מקבוצת דניאל וחנן בע"מ (הנתבעת), היא חברה שעסקה בעת הרלבנטית בניהול תיקי השקעות. מנהלה של הנתבעת גם בעת ניהול התביעה הוא מר דניאל מולקנדוב (מולקנדוב).

התובעים התוודעו לנתבעת והתקשרו עמה בהסכמים למתן שירותי ניהול השקעות, באמצעותו ובהמלצתו של אדם בשם עמנואל מודחי (מודחי), שהיה איש אמונם. אין חולק, שמודחי פעל מטעם הנתבעת (ראו ס' 2 לתצהיר מולקנדוב לפיו מודחי היה איש שיווק שקישר בין התובעים ולקוחות אחרים, לבין הנתבעת).

לטענת התובעים, פגישתם הראשונה עם מולקנדוב התקיימה במשרדי הנתבעת בחודש פברואר 2001. באותו מעמד לא נקשרה עסקה, משום שהתובע עמד על קבלת התחייבות להבטחת הקרן והתשואה ואילו מולקנדוב, מטעם הנתבעת, סירב לכך. ואולם מאוחר יותר קיבלו התובעים, באמצעות מודחי, מסר שלפיו הנתבעת מעוניינת להתקשר עמם ומוכנה להתחייב כמבוקש. התקיימה פגישה נוספת ביום 16/4/2001, שבסופה, לפי טענת התובעים, חתם מולקנדוב לצד חותמת הנתבעת, על ההתחייבות העומדת ביסודה של תביעה זו (ההתחייבות, נספח ב' לתיק המוצגים של התובעים).

ההתחייבות ערוכה כמכתב של הנתבעת אל התובעים וכוללת, בין היתר, את הר"מ:

"2. קרן ההשקעה בתוספת ריבית בנקאית לפיקדון עפ"י תעריפון בנה"פ ל- 6 חודשים, לא תפחת בתיק המנוהל במועד שיחול:א. בתום 6 חודשים מיום פתיחת הפיקדוןב. בתום 12 חודשים מיום פתיחת הפיקדון.

3. האמור במזכר זה הינו תוספת ו/או נספח להסכם לניהול תיק ההשקעות בינינו ובא להוסיף עליו ואינו גורע מההסכם.

...5. מוצהר בזאת הדדית כי מסמך זה הינו חסוי."

מספר ימים לאחר מכן, נחתם בין הצדדים הסכם ניהול סטנדרטי שמקובל אצל הנתבעת - "הסכם בין לקוח למנהל תיקים" (הסכם מיום 19/4/11 עם שרעבי והסכם מיום 20/4/11 עם אהוד. ההסכמים צורפו כנספחים ג' ו- ד' לתיק המוצגים, בהתאמה. שני ההסכמים יחד, להלן: הסכם הניהול). בין הצדדים מחלוקת ביחס לנסיבות חתימתו של הסכם הניהול (בפני מי חתמו עליו התובעים ובאילו נסיבות), אך אין חולק שהסכם זה נחתם ע"י הצדדים.

ס' 16 להסכם הניהול פוטר את הנתבעת מאחריות לכל נזק, הפסד, מניעת רווחים בקשר עם הפעולות הכרוכות בניהול תיק ההשקעות ובלבד שפעלה ללא התרשלות ומבלי להפר את חובות האמון כלפי הלקוח. בנוסף, מצוין במפורש, כי "מנהל התיקים אינו מתחייב להשיג רווח מינימאלי ואינו מתחייב לבטח את הלקוח מפני הפסדים, למעט ביטוח שנדרש לפי החוק והתקנות".עוד צוין בהסכם הניהול, כי הוא "מבטל כל הסכם אחר או קודם שבין הצדדים" (ס' 19.3).

אציין כבר עתה, כי ההתחייבות להשאת תשואה מינימלית הינה התחייבות אסורה לכאורה שעומדת בניגוד לס' 54 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח - 1968. כפי שעולה מהראיות, הצדדים להסכם ידעו שכך. זו גם הסיבה לכך שההתחייבות נערכה במסמך נפרד, ונדרש לשמור על חסיונה. ארחיב בעניין זה בהמשך, במסגרת הדיון.

התביעה וטענות התובעים

לטענת התובעים, הפקידו בחשבון שנוהל ע"י הנתבעת סך כולל של 1,237,150.20 ₪, והנתבעת השקיעה את כספם באופן שהביא ל"מחיקתו". משנודע להם על ההפסד, פנו לנתבעת ודרשו את כספם חזרה. לפי הטענה, ניצלה הנתבעת את טוב לבם ומשכה אותם בלך ושוב, במשך כמעט 7 שנים, באמצעות הבטחות חוזרות ונשנות שהחוב ישולם. הנתבעת אף שילמה לתובעים, מדי פעם, סכומי כסף קטנים. הכל על מנת לגרור את התובעים אל מעבר לתקופת ההתיישנות. בלית ברירה הוגשה תביעה זו, סמוך לפני שהתיישנה.

התובעים תובעים אכיפת ההתחייבות, דהיינו: השבת הקרן בצירוף התשואה המובטחת.שרעבי הפקידו לחשבון סך של 902,948.12 ₪. לפי תחשיב התובעים, סכום הקרן בצירוף הריבית המובטחת בתום השנה הראשונה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד הגשת התביעה, ובניכוי הסך של 12,000 ₪ ששולמו, עומד על 1,361,322.07 ₪. אהוד הפקידו לחשבון סך של 328,973 ₪. בתום השנה הראשונה, סכום הקרן בתוספת הריבית המובטחת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק למועד הגשת התביעה עומד על 493,884.2 ₪.סך כל החוב לתובעים למועד הגשת התביעה הוא 1,843,206.27 ₪, שנתבעו בתביעה זו. [זאת לאחר שהתקבלה בקשת התובעים לתיקון סכום התביעה בשל טעות בחישוב הפרשי ההצמדה והריבית לפי החוק. ראו החלטה מיום 11/3/10 בבקשה 5].

לטענת התובעים, הם החליטו להתקשר עם התובעת על סמך כתב ההתחייבות. למודי נסיון מהתקשרות קודמת עם חברה אחרת שבה הפסידו את כספם, הם היו מעוניינים בהשקעה סולידית, שאינה מסכנת את כספם ומעניקה להם תשואה מובטחת. בפגישה הראשונה הבהירו למולקנדוב, כי אינם מוכנים להתקשר מבלי שיובטח להם כספם בצירוף תשואה מינימלית. מולקנדוב סירב ליתן התחייבות כאמור, ולא נקשרה עסקה. לאחר מכן, ביקש מולקנדוב ממודחי לפעול לקיום פגישה נוספת ומסר לתובעים, באמצעות מודחי, כי הוא מסכים לדרישתם להבטחת תשואה. התובעים ביקשו להעלות את ההסכמה על הכתב ולכן הגיעו ביום 16/4/01 לפגישה במשרדי הנתבעת, יחד עם מודחי. פרטי ההתחייבות סוכמו בע"פ והודפסו ע"י מזכירתו של מולקנדוב. בשלב זה, יצא מודחי מהחדר ובעת שמולקנדוב חתם על ההתחייבות, נכחו בחדר רק בני הזוג שרעבי ומולקנדוב.

במהלך הפגישה הבהיר מולקנדוב, כי אין זו ההתחייבות הרגילה שנוהגת הנתבעת לחתום וכי יהא על התובעים לחתום גם על הסכם סטנדרטי עליו חותמים כל הלקוחות, על מנת לאפשר ביצוע פעולות בחשבון. התובע חזר והבהיר כי כל התקשרות שתיעשה עם התובעים כפופה לכתב ההתחייבות (ס' 19-33 לתצהיר התובע). מספר ימים לאחר מכן, הגיע מודחי לביתם של שרעבי ולביתם של אהוד (בנפרד במועדים שונים) על מנת להחתים אותם על הסכם הניהול הסטנדרטי.

לפי הטענה, מעולם וכל עוד לא ריחפה סכנת התביעה, לא התכחשה הנתבעת להתחייבות. בשלב מסוים, החל התובע להקליט את השיחות עם מולקנדוב. השיחות המוקלטות שתומללו, מחזקות את קיומה ואת תוקפה של ההתחייבות (תקליטור השיחות המוקלטות והתמלילים הוגשו ע"י התובעים).