הרקע
בפני תביעה לנזקי גוף בשל מותו של המנוח, א.פ. ז"ל (להלן - "המנוח").
בכתב התביעה טוענים התובעים, בין היתר, כדלקמן:
1. כי המנוח נפטר ביום 11.5.03 לאחר שבהיותו חולה במחלת נפש טיפס על עמוד חשמל והתחשמל בכוונה לשים קץ לחייו.
2. כי עוד בצעירותו אובחן המנוח כסובל ממחלת נפש, אושפז פעמיים בבי"ח פסיכיאטרי והזדקק לטיפול תרופתי.
3. כי כאשר קיבל טיפול דרך זריקות של תרופות מתאימות מצבו היה יציב והמנוח עבד לפרנסתו במשך 8 חודשים.
4. כי בקיץ 1999, מסיבה לא ידועה, הפסיק המנוח לקבל טיפול וכשלושה חודשים לאחר מכן חלה הידרדרות במצבו.
5. כי בתחילת שנת 2000, עקב החמרה נוספת במצבו של המנוח, הורה הפסיכיאטר המחוזי על בדיקה פסיכיאטרית כפויה, המנוח נעלם, אותר על-ידי המשטרה והובא ביום 1.2.00 לחדר המיון. המנוח טופל, חל שיפור במצבו ולאחר כשבועיים שוחרר.
6. כי המנוח אושפז פעמים רבות בבית החולים באר יעקב, וזאת לאחר שהפסיק על דעת עצמו לקבל טיפול, אך עם חידוש הטיפול, בדרך כלל התייצב מצבו והוא שוחרר מהאשפוז.
7. כי בין האשפוזים היה המנוח במעקב במרפאה לבריאות הנפש שליד ביה"ח ברזילי והתובעת 2 פנתה פעמים רבות וביקשה להימנע משחרורו מבית החולים או להדק את הפיקוח עליו.
8. כי התובעת 2 פנתה ישירות אל המרפאה הפסיכיאטרית בביה"ח ברזילי והתריעה בדבר מסוכנותו של המנוח ונטייתו שלא לשתף פעולה, ביקשה להגביר את מינון התרופות ולהדק את המעקב אחריו. למרות זאת, מסיבה לא ברורה, הטיפול התרופתי שונה לקבלת זריקות קלופיקסול, פעם בחודש (במקום פעם בשבועיים, כפי שהיה בבית החולים). בנוסף, נרשמו למנוח כדורי זיפרקסה, אך אותם התקשה לרכוש, לאור עלותם הגבוהה.
9. כי תחת טיפול זה היה המנוח במעקב חודשי.
10. כי במרץ 2003 הידרדר מצבו הנפשי של המנוח, הוא לא נטל שום טיפול והתובעת 2 פנתה אל המרפאה הפסיכיאטרית בביה"ח ברזילי והתשובה שקיבלה כי המנוח אמור להגיע לביקור תקופתי בחודש אפריל ואז יוערך מצבו.
11. כי המנוח סירב להגיע לבדיקה במרפאה פסיכיאטרית והתובעת 2 פנתה שוב ושוב אל צוות המרפאה, ללא הועיל. גם לאחר שחלף המועד שנקבע לביקור המנוח במרפאה הפסיכיאטרית, איש מצוות המרפאה לא התקשר ושאל לשלומו, לא דאג לחפש אחריו ולא נעשתה שום פניה לכל גורם שהוא כדי להביאו לבדיקה.
12. כי רק לאחר כשבוע, ביום 2.5.03, לאור דרישתה של התובעת 2, התבקש הפסיכיאטר המחוזי להורות על בדיקה כפויה דחופה.
13. לאחר שחלפו מספר ימים נוספים מבלי שנעשה דבר, ביום 12.5.03, הגיעו נציגי הפסיכיאטר המחוזי למקום מגוריו של המנוח, אך זאת לאחר שהמנוח כבר שם קץ לחייו יום קודם לכן, ביום 11.5.03.
לכתב התביעה צורפה חוו"ד של הפסיכיאטר ד"ר אנטולי דוברוביץ', אשר קבע, בין היתר, כי התאבדותו של המנוח קשורה באופן ישיר למחלת הנפש ממנה סבל, כי ניתן היה לצפות את התנהגותו האובדנית של המנוח, כי ניתן היה למנוע זאת בקלות, באמצעות שיבוצו במסגרת מוסדית ממושכת או על-ידי מעקב צמוד כנדרש, כי מטפליו של המנוח לא טיפלו כראוי במקרה ולא הקפידו על טיפול ומעקב נכונים, זלזלו בקשר עם משפחת המנוח והתעלמו מדיווחיה וכי אין מנוס אלא לקבוע כי מטפליו של המנוח כשלו כשל חמור בתפקידם למנוע את התאבדותו וכשל זה מהווה מקרה מובהק של רשלנות.
התביעה הוגשה במקור כנגד שלושה נתבעים, אשר הגישו כתב הגנה, בו טענו, בין היתר, כדלקמן:
1. כי התובעים נקטו בשיהוי בהגשת התביעה, כאשר בעוד שהמנוח נפטר ביום 11.5.03, הוגשה התביעה לאחר מעל ל- 5 שנים, ביום 9.9.08.