שרעבי נ' עירית תל-אביב-יפו

פסק דין

1.התובע עותר לחיוב הנתבעת בסך 7,500 ₪.

לשיטתו של התובע, שהה במאהל מחאה בשכונת התקוה, ולאחר שקיבל צו בית המשפט להתפנות מן המקום, אסף את כל מטלטליו, ארז אותם בתוך שקיות אטומות והתפנה מהמקום. לדבריו, כל רכושו עלי אדמות היה בתוך שקיות אלה, כולל בגדים , שמיכות, תמונות אישיות ועוד, וכן אופניו.

2.התובע, לטענתו, הציב את הציוד כאמור מעבר לתחום צו הפינוי, וציוד זה היה באותו מקום כשבוע ומחצה.

לדבריו, עזב את המקום לשעה קלה, ונדהם לראות כי הציוד הועמס על רכב של העיריה, והובא למחסן עירוני. התובע מתאר מסכת של חיפוש מיגע של אותו ציוד, עד שלבסוף אותר במחסן העיריה, אך לדבריו, הרכוש ניזוק , נרטב, והתמלא בעובש, וכן חלקו של הציוד לא נמצא כלל, כולל תמונות של בנותיו.

3.לפיכך, עותר התובע לשיפוי נזקיו, בסך 7,000 ₪ לפי הפירוט המופיע בכתב התביעה, כאשר יצויין כי עבור האופניים תובע 1,000 ₪ ועבור הביגוד 2,600 ₪. עוד עותר התובע לחיוב בסך 2,000 ₪ בגין "פיצוי על זמן אבוד" וכן 1,500 ₪ עבור עוגמת נפש.

4.הנתבעת מכחישה את חבותה כאמור בכתב התביעה, וטוענת כי התובע הותיר את הציוד בשקיות אטומות ללא כל סימן זיהוי, ונציגי הנתבעת, אשר הניחו כי מדובר בפסולת, פינו את הציוד.

5.בעדותו של נציג הנתבעת בפניי, שינתה הנתבעת את טענותיה במקצת.

מר שאול כהן מטעם הנתבעת העיד, כי הציוד אכן נלקח למחסן העיריה, אך לשיטתו, המדובר במלוא הציוד שנלקח ולא נעלם דבר.

עולה כי טענת הנתבעת בכתב ההגנה כי סברה שמדובר בפסולת, אינה מדוייקת, שכן אם אכן כך היו פני הדברים, הרי שהיתה משליכה את הפסולת לפח האשפה הקרוב ולא מובילה אותו אחר כבוד למחסן העיריה.

פשיטא, כי הנתבעת הבינה אל נכון כי מדובר בציוד השייך למאן דהוא, ואיננו בבחינת הפקר.

6.יוצא מכך, כי הנתבעת לקחה על עצמה בהתנהלותה כאמור להיות "שומר חינם", כמשמעות ביטוי זה בחוק השומרים, תשכ"ז – 1967 – "השומר נכס שאין לו בשמירתו טובת הנאה לעצמו, הוא שומר חינם" (סעיף 1(ב) לחוק).

אחריותו של שומר חינם מוגדרת בסעיף 2(א) לחוק כאמור – "שומר חנם אחראי לאבדן הנכס או לנזקו אם נגרמו ברשלנותו".

7.התובע העיד בפניי ואימת את האמור בכתב התביעה, והוסיף כי "הם מילאו תכולה של בית עם אופניים קשורות לעגלה עם מנעול... באתי ולא מצאתי כלום" (עמוד 1 לפרוטוקול שורה 22-23).

בהמשך ציין כי הציוד כלל גם סרט מקורי של חתונה ותמונות של בנותיו (עמוד 2 לפרוטוקול שורה 1).

התרשמתי מעדותו של התובע כי דיבר מדם ליבו ואני מאמץ את גירסתו.

8.העד מטעם הנתבעת מר כהן, ציין בעדותו, כי היה נוכח כאשר הועמס הציוד על רכב של קבלן עירוני, אך כמובן שלא היה נוכח בעת ההובלה לפריקת הציוד, אלא רק ראה את הציוד במחסן, אשר לדבריו לא כלל אופנים (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 10-16).

עוד ציין מר כהן כי הציוד שראה במחסן היה יבש ותקין בתוך מכולה סגורה, (עמוד 1 לפרוטוקול שורה 12-14). אני מאמץ את עדות מר כהן כי לא היו אופניים במקום, אך מעדותו אין לדעת האם אכן חלקו של ציוד "נעלם" בדרך שבין המקום ממנו נלקח לבין מחסן העיריה, שכן מר כהן ציין בהגינותו שלא היה נוכח בעת ההובלה או בעת הפריקה אלא רק בעת העמסת הציוד.

לפיכך, במצב דברים זה, נותרה איפוא עדותו של התובע בדבר ציוד שחלקו ניזוק וחלקו נעלם, מול העדר ראיה סותרת מטעם הנתבעת, שנמנעה מלהביא לעדות את אותו קבלן שביצע את ההובלה והפריקה, הימנעות הפועלת לחובתה, על פי הפסיקה הנוגעת בדבר.

9.לאור האמור, וכן נוכח קביעתי כי הנתבעת הינה שומר חינם שבעת שמירתה ניזוק חלק מהציוד וחלק אחר אבד, ברי כי הנתבעת התרשלה בשמירת חפציו של התובע עליהם שמרה, אם בעת הובלתם ואם לאחר מכן, בעת פריקתם ואחזקתם במחסניה.