החלטה בתיק בע"א 34564-08-11

בפני בקשת המבקשים 1-6 (להלן: "המבקשים") לבטול צווי הפסקה מינהליים שניתנו על ידי מר נשאת כיוף, ראש העיר הממונה עיריית טייבה ביום 16.8.11 (להלן: "המשיב") ובתוקף סמכותו לפי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים") ובהם הורה על הפסקת העיסוק בעסק המבקשים שהינו תחנת מעבר לפסולת ולגזם "תחנת מעבר שרונים" בטייבה מערבית לכביש 6 בגוש 7824 (להלן: "העסק").

בנימוקי כל אחד מצווי ההפסקה המינהליים כתב ראש העיר הממונה - עיריית טייבה, הוא המשיב, כך: "... יש לי יסוד להניח כי הנך מפעיל בניגוד לחוק עסק: תחנת מעבר לפסולת ולגזם "תחנת מעבר שרונים" בטייבה, מערבית לכביש 6 בגוש 7824 (להלן:"העסק") והפעלתו כאמור מהווה עבירה לפי סעיף 4 א', 14 לחוק: לפיכך הנני מצווה בזאת על הפסקה ארעית של הפעלת העסק וזאת על ידי סגירתו המוחלטת מייד עם קבלת צו זה..."

ביום 21.8.11 הגישו המבקשים בקשה לביטול צווי ההפסקה המינהליים (להלן:"הצווים") ובקשה לעיכוב ביצוע הצווים.

ביום 21.8.11 הורתה כב' השופטת הדס עובדיה על עיכוב ביצוע הצווים עד החלטה אחרת שתינתן לאחר דיון בבקשה במעמד הצדדים והוסיפה בהחלטתה, הבקשה לביטול הצווים תדון במעמד הצדדים בפני שופט תורן וכך גם הורתה למשיב להגיב לבקשת המבקשים לביטול הצווים בכתב ואכן תגובת המשיבה לבקשת המבקשים לביטול הצווים הוגשה לבית המשפט כנדרש על פי החלטה זו.

ביום 2.10.11 התקיים דיון במעמד הצדדים ובמהלך הדיון העיד צבי וטנשטיין סמנכ"ל מבקשת 1, (הוא מבקש 6) שתצהירו צורף לבקשת המבקשים לביטול הצווים.

לתגובת ב"כ המשיב בכתב, תגובה שהוגשה על פי החלטת בית המשפט לענין בקשת המבקשים לביטול הצווים לא צורף תצהיר כלשהו, ולא זומן לחקירה עד כלשהו מטעם המשיב.

בתום הדיון, הודיעו הצדדים כי יגישו סיכומיהם בכתב ובית המשפט בהחלטתו מיום 2.10.11 הורה על הגשת סיכומי הצדדים בכתב, סיכומים שאכן הוגשו על פי החלטה זו.

המבקשים עתרו בבקשתם לביטול צווי ההפסקה המינהליים בטענה כי לא נתגבשו התנאים שנקבעו בפסיקה להוצאתם של הצווים. לטענתם מדובר בעסק הפועל במקום נשוא הצווים בידיעת כל הרשויות מזה כעשר שנים, עסק שהיה בעל רישיון עסק אשר חודש במשך שנים ולא חודש שוב משנת 2008 משום שלא הושלם הליך אישור התוכנית המיוחדת לצורך כך. עוד טענו המבקשים כי האתר בו פועל העסק נמצא בהשגחה ובפקוח של המשרד להגנת הסביבה, לעסק אישור מרשויות כבוי האש, העסק מוגדר כמפעל חיוני על ידי משרד התמ"ת ומספק פתרון למיון פסולת ביתית לאיזור השרון מזה כעשור. הוסיפו וטענו המבקשים כי הצווים הוצאו באופן פתאומי ומיידי ובלא כל נימוק המופיע בצווים מדוע הוצאו הצווים באופן פתאומי ומיידי לעסק הפועל שנים כה רבות כאשר עיריית טייבה ורשויות רבות נוספות מפנים לעסק זה פסולת מידי יום. למבקשים, כך נטען, חודשו רישיונות העסק באופן קבוע עד לאוגוסט 2008 (העתק מרישיונות העסק צורפו כנספח 11 לבקשת המבקשים) אלא שמאחר ובשנים האחרונות הוחלט כי תחום אתרי הפסולת יוסדר באמצעות תוכניות מיוחדות (להבדיל מהיתרים לשימוש חורג) הרי שהחל מאוגוסט 2008 הפסיקה עיריית טייבה לחדש את רישיונות העסק של המבקשים בשל הצורך באישור התכנוני הנדרש בחוק והנמצא בעיצומו דבר הכרוך בזמן. המבקשים הדגישו את הנזק העצום שיגרם להם אם לא יבוטלו הצווים. עוד טענו המבקשים כי על פי הפסיקה הסמכות להפסקת עיסוק בדרך הוצאת צווי הפסקה מינהליים הינה סמכות דרסטית ויש להשתמש בה בזהירות ורק במקרים חריגים ונדירים בהם לא ניתן להמתין לקיום הליך פלילי ויש לעשות שימוש בסמכות זו רק במקרים בהם יש חשש שקיימת סכנה לשלום הציבור בריאותו או בטחונו כדי למנוע המשך קיומם של מפגעים חמורים במקרים בהם מדובר בעסק חדש מה שאין כך בעניינם שהרי עסקם פועל כעשר שנים, עסק שעד אוגוסט 2008 ניתנו לו רישיונות עסק כדין ומאז לא חודשו רישיונות העסק בשל הליך תכנוני מתקדם המתקיים לגבי מקום הפעלת עסקם כשעסקם המעסיק עובדים רבים ובו הושקעו משאבים עצומים ממשיך לפעול בחסות הרשויות בידיעתם ותחת פיקוחם המלא ותוך קיום ההוראות הנדרשות מהם על ידי הרשויות.

המשיבה עתרה לדחיית בקשת המבקשים לביטול הצווים המינהליים בהדגישה כי מדובר בעסק המבקשים הפועל ללא רישיון עסק לפחות מאז שנת 2007 כשהמבקשים משנת 2007 אף לא טרחו להגיש בקשה לרישיון עסק כדין כך גם לפי נספח 5 לבקשת המבקשים מחזיקים המבקשים בהיתר בניה למטרה מוגדרת ומסוימת משנת 2003 ומאז שנת 2003 לא נתבקש על ידם היתר לשימוש חורג לעסקם, ומשכך טענה המשיבה הוצאו הצווים כדין שכן אין בידי המבקשים לא רישיון עסק ולא היתר לשימוש חורג במקרקעין ובמבנים בהם פועל עסקם נשוא הצווים והם כלל לא פעלו להשגת ההיתרים הנדרשים בדין.
עוד טענה המשיבה כי הצווים המינהליים לא הוצאו כטענת המבקשים "באופן פתאומי ומיידי ללא כל התרעה ואזהרה מוקדמת" שכן המבקשים עצמם צרפו לבקשתם צו הפסקת שימוש לפי סעיף 224 לחוק התכנון והבניה שהוצא שנמסר להם כדין צו מחודש 2/2011, שלא הוגשה בקשה לביטולו והינו בגדר התראה מוקדמת. המשיבה בהגינותה מציינת כי אכן ניתן לעסק המבקשים "אישור מפעל חיוני" מאת משרד התמ"ת (נספח 2 לבקשת המבקשים) כטענת המבקשים אלא ששעה שניתן אישור זה, טענה המשיבה, לא הובא לידיעת משרד התמ"ת שמדובר בעסק המבקשים הפועל ללא רישיון עסק ובניגוד לדין ואישור מפעל חיוני זה פקע בסוף שנת 2011 ומכל מקום, הוסיפה וטענה המשיבה אין עסק המבקשים נשוא הצווים פועל בברכת הרשויות כטענת המבקשים שכן משהובא לידיעת הרשויות שעסק המבקשים פועל בניגוד לדין החלו הרשויות בפעולות אכיפה הנדרשות לביעור נגע זה והמשרד להגנת הסביבה כבר הנחה את הרשויות להערך למציאת מקום חלופי לפינוי הפסולת ליעדי פינוי אחרים.
המבקשים, כך טענה המשיבה אינם עומדים בכל התנאים הנדרשים להוצאת רישיון לעסקם נשוא הצווים, צווים שהוצאו כדין ואין בנזק שיגרם למבקשים, אם יבוצעו הצווים, כדי להביא לביטולם של הצווים אלו שניתנו כדין.
המשיבה אף ציינה כי מאז הוצאו צווי ההפסקה המינהליים באוגוסט 2011 הרי שבתאריך 31.12.11 הוגש כנגד המבקשים לבית המשפט השלום בנתניה כתב אישום במסגרת תיק תו"ב 56399-12-11 שבו הם מואשמים בעבירות לפי חוק רישוי עסקים ובעבירות לפי חוק התכנון והבניה (נספח 1 לסיכומי המשיבה) וכך גם כאשר הובאו צווי ההפסקה המינהליים שהוצאו באוגוסט 2011 לידיעת מנהל המחוז במשרד להגנת הסביבה, מיהר מנהל המחוז במשרד להגנת הסביבה עוד בחודש אוגוסט 2011 להנחות כאמור את הרשויות המשתמשות בעסקם הלא חוקי של המבקשים להערך לפינוי הפסולת ליעדי פינוי אחרים.

בנסיבות אלו עתרה המשיבה לדחות בקשת המבקשים לביטול הצווים המינהליים.

עיינתי בבקשת המבקשים באמור בה, בתגובת המשיבה לבקשה ובאמור בה, שמעתי טיעוני הצדדים, עיינתי במוצגים שהוגשו ובסיכומי הצדדים בכתב.

אדון תחילה בצו הפסקה מינהלי - עקרונות יסוד:
לענין זה יפים הדברים שנאמרו בר"ש 30291-11-09 זלזניק נ' עיריית רמת גן החלטת כב' השופט חיימוביץ בית משפט לעניינים מקומיים ברמת גן (החלטה מיום 6.12.09) המסכמת את שנאמר בפסיקה לא אחת על ידי ערכאות בתי המשפט לסוגיהן וזו לשונם: "צו הפסקה בו אנו מדברים מקורו בסעיף 20 לחוק רישוי עסקים, וזו לשונו: "היה לממונה על המחוז, לממונה על איכות הסביבה, לרופא מחוזי או לראש הרשות המקומית יסוד סביר להניח שנעברה בעסק או לגביו עבירה לפי סעיף 14, רשאי הוא לצוות בכתב על הפסקה ארעית של העיסוק בעסק, אם בסגירת החצרים ואם בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק (להלן - "צו הפסקה מינהלי")... כידוע, דרך המלך לטיפול בעברייני רישוי הוא הגשת כתב אישום לפי סעיף 14 לחוק, ובמקרים המתאימים הגשת בקשת לפי סעיף 17 לחוק להוצאתו של צו שיפוטי להפסקת העיסוק בעסק. הסמכות להוצאתו של צו הפסקה מינהלי הוא אפוא חריג, שנועד לעצירה מיידית של עסק הפועל ללא רישיון עוד טרם קיומו של הליך משפטי שעשוי להיות ממושך. הואיל ומדובר בסמכות דרקונית העלולה לפגוע בזכויות היסוד של הפרט ובחופש העיסוק שלו עוד טרם הורשע או אף הועמד לדין יש להשתמש בה בזהירות ורק במקרים דחופים בהם גובר האינטרס הציבורי על האינטרס הפרטי, היינו - מקרים בהם מתעורר צורך דחוף הקשור בחוק רישוי עסקים, למשל: סגירתו של עסק חדש שנפתח ללא רישוי, מניעת מטרד, או חשש לסכנה לשלום הציבור, בריאותו או בטחונו. ראו והשוו: ע"א 394/82 מייזלר נ' המועצה המקומית נשר, פ"ד לז (4), 42), ב"ש 11179/08 חב' עמ. אס. אם השקעות נ' ראש עיריית ת"א (פורסם בנבו), ב"ש (אשקלון) 1313/05 סולטן אנרגיה בע"מ נ' ראש עיריית אשקלון (פורסם בתקדין), ב"ש (ר"ג )26/04 גולד ניהול מסעדות נ' עיריית רמת גן (פורסם בתקדין), ב"ש (חי') חוות שוני בע"מ נ' לשכת בריאות חדרה (פורסם בנבו), ד"ר אליהו וינוגרד, דיני רשויות מקומית כרך א' ע"מ 471 וראו עוד: בגץ 265/05 סרולוביץ נ' הממונה על מחוז ירושלים, פד' י"ט 3, 69, 70)".

ומן הכלל אל הפרט -

מקובלת עלי טענת המשיבה כי מדובר בצווים מינהליים אשר קיימת לגביהם חזקת התקינות והנטל להוכיח כי נפלו בצווים המינהליים פגמים המצדיקים ביטולם רובץ על המבקשים. כך גם מקובלת עלי טענת המשיבה לפיה בית המשפט לא ימיר שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות המוסמכת ובחינתו של בית המשפט תעשה מנוקדת מבטו של המשפט המינהלי.