רז נ' אביטל ואח'

פסק דין

1. התובעת השכירה לנתבעים דירת מגורים בקומה השניה של ביתה, ברח' גבעתי 6 ב' בנתניה.

תקופת השכירות החלה ביום 10.11.09. על פי סעיף 7 לחוזה השכירות, תקופת השכירות היא עד 1.11.2010, אך ניתנה לשוכרים אופציה לשכור את הדירה לשנתיים נוספות, היינו - עד יום 1.11.12. השוכרים מימשו את האופציה.

2.התובעת הגישה תביעה לפינוי המושכר בטענה שהשוכרים לא עמדו בתשלום דמי השכירות במלואם ובמועדם, לא שילמו תשלומים שוטפים עבור חשמל וגז, לא הפקידו ערבויות כנדרש על פי החוזה, ואף מציקים לתובעת ומטרידים אותה באופן שמשבש קשות את חייה.

התובעת טוענת כי אולצה לחתום על הסכם השכירות, בניגוד לרצונה.

התובעת טוענת כי הנתבעים קדחו או שברו קיר, באופן שאבן גדולה צנחה אל תוך חצרה, וכי הנתבעים ניתקו את דירתה ממערכת החשמל והכבלים.

ביום 2.2.12 הגישה התובעת כנגד הנתבע בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת

(ה"ט 12-02-4827), וביום 4.3.12 הגישה כנגדו תלונה במשטרה.

ביום 6.3.12 שיגרה ב"כ התובעת אל הנתבעים מכתב (נספח ה' לתביעה) ובו דרישה כי יפנו את הדירה לאלתר, ומספר ימים לאחר מכן הוגשה התביעה דנן לפינוי המושכר.

בעוד התביעה תלוייה ועומדת ביקשה התובעת להגיש תצהיר משלים מטעמה, שנערך ביום 16.4.12, ובו העלתה טענות נוספות אודות מעשים שונים שהיא מייחסת לנתבע.

בתחילת הדיון בתביעה, ביום 10.5.12, חזר בו ב"כ הנתבעים מהתנגדותו להגשת תצהיר זה (בעמ' 1 לפר').

3.בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי לדחות את התביעה על הסף בשל היותה נעדרת עילה, ואף קנטרנית וטורדנית. נטען כי בכתב התביעה אין פירוט של עילות שיצדיקו פינוי המושכר.

הנתבעים כופרים בטענת התובעת כאילו אולצה לחתום על הסכם השכירות עמם. הם טוענים כי הסכם השכירות נערך על ידי ב"כ התובעת, וכי התובעת הציגה הסכם זה לנתבעים, בביתה, וחתמה עליו, היינו - היתה לה גמירות דעת מלאה להתקשר בו, ואין שחר לטענה כאילו אולצה לעשות כן.

הנתבעים טוענים כי דווקא התובעת היא שהפרה את התחייבותה כלפי הנתבעים לבצע תיקונים במושכר, כמפורט בסעיף 35 של כתב ההגנה. עוד טענו שם הנתבעים כי התובעת ניתקה את אספקת המים החמים לדירתם, וכי לא התקינה מזגן כפי שהתחייבה, דבר שהצריך את הנתבעים לממן מכיסם התקנה של שני מאווררי תיקרה. עוד טענו הנתבעים כי התובעת הכניסה לדירתם, בהיעדרם, טכנאים מטעם חברת הכבלים, ובשל כך נאלצו הנתבעים להחליף את צילינדר המנעול בדלת הכניסה ואף הגישו תלונה כנגד התובעת במשטרה.

בכתב ההגנה נאמר כי ביום 13.11.11 הגישה התובעת כנגד הנתבעים בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת (ה"ט 11-11-22674), אך היא לא התייצבה לדיון במעמד הצדדים, שנקבע ליום 16.11.11 וחלף זאת ביקשה למחוק את בקשתה. הנתבע דנן (שהיה המשיב באותה בקשה) התייצב לריק לדיון שנקבע, ואף הביא עמו עד, ובשל כך ביקש לחייב את התובעת בהוצאות.

לגבי הבקשה הנוספת לצו למניעת הטרדה מאיימת, אשר צויינה בכתב התביעה, ואשר הוגשה מספר חודשים לאחר מכן, נאמר בכתב ההגנה כי בקשה זו נדחתה על ידי ביהמ"ש בדיון ביום 6.2.12, לאחר שכב' השופטת קיציס קבעה כי התובעת לא שיכנעה אותה, שהנתבע נגע בארון החשמל שלה (פרוטוקול הדיון האמור צורף לכתבי הטענות של שני הצדדים).

הנה כי כן, טוענים הנתבעים, התובעת היא שמציקה להם ומטרידה אותם בתלונות שווא במשטרה ובהליכי סרק של בקשות לצו למניעת הטרדה מאיימת, וזאת על מנת להלך עליהם אימים, כנראה מתוך אי רצונה של התובעת לבצע את התיקונים הנדרשים במושכר, או מסיבה בלתי עניינית אחרת.

4.הנתבעים טוענים כי הם מצידם מקיימים את חוזה השכירות במלואו. הם שילמו את מלוא שכר הדירה לשתי שנות השכירות הראשונות. הם שלחו לתובעת, ביום 12.8.10, מכתב שבו הודיעו לה על מימוש האופציה על פי חוזה השכירות, ובו חזרו ודרשו ממנה לתקן את הליקויים במושכר, בהתאם להתחייבויותיה על פי זיכרון הדברים וחוזה השכירות, ואף לטפל בדחיפות בפיצוץ של צינור מים שגרם לניתוק אספקת המים למושכר (מכתב הנתבעים, נספח ו' לכתב ההגנה).

לאחר מכן נפגשו התובעת והנתבע וחתמו, ביום 11.11.10, על מסמך שהוכתר "נספח להסכם שכירות" (צורף כנספח ז' לכתב ההגנה). במסמך זה מאשרת התובעת כי קיבלה שיקים עבור שכר הדירה לחודשים נובמבר 2010 עד ינואר 2011, וכי הוסדר תשלום חשבון החשמל.

בינתיים שלח ב"כ הנתבעים אל התובעת מכתב נוסף, מיום 8.11.11 (נספח ח' לכתב ההגנה), שבו הודיע לה כי הנתבעים מבקשים לממש את האופציה לשנה נוספת וחזר ודרש מהתובעת לתקן את הליקויים במושכר ולהתקין בדירה את המזגן שהתחייבה להתקין.