דנוס נ' ידיעות אינטרנט

החלטה

לפני בקשה של המבקש-התובע להורות למשיבה 1, מפעילת אתר האינטרנט Ynet (להלן: "המשיבה" ו"אתר האינטרנט"), לחשוף את זהותו של המשיב 2 (להלן: "המשיב"), אלמוני אשר מסר לעיתונאית, שערכה כתבה באתר האינטרנט, סרטון ממצלמות האבטחה בבית כלא רימונים (להלן: "בית הכלא"), אשר פורסם במסגרת הכתבה, ובו נראים חלקים מאירוע שבמהלכו נדקר המבקש, בהיותו בבית הכלא על ידי אסירים אחרים.

התובענה .

1.המבקש הגיש נגד המשיבה תביעה לפיצויים בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות שנגרמו לו, לטענתו ע"י פרסום הסרטון באתר האינטרנט.

2.בפברואר 2010, בעת שהמבקש התקלח, נדקר המבקש על ידי אסירים אחרים (להלן: "אירוע הדקירה"), על-פי הנטען, בין היתר, על ידי אחד, מר בן צבאן. חלק מהאירוע תועד במצלמות האבטחה של הכלא.

3.בספטמבר 2010, לאחר שמר צבאן השתחרר מבית הכלא, הוא נורה על ידי מחסלים, ובדרך נס נותר בחיים (להלן: "אירוע הירי"). חקירת אירוע הירי הובילה לחקירה לגבי אירוע הדקירה, ובעקבות זאת הוגש נגד מר צבאן ונגד מעורבים נוספים, כתב אישום.

4.בעקבות אירוע הירי, פרסמה המשיבה כתבה שעניינה האלימות הקשה שבין אסירים ואירוע הדקירה, והנקמה בעקבות האירוע, באירוע הירי. במסגרת הכתבה, כאמור, פורסם הסרטון.

5.המבקש טוען כי הצגת הסרטון מבזה ומשפילה אותו, כשהוא מוצג ברגעיו הקשים כשהוא ערום, פצוע ושותת דם. לטענתו הושפל בפני מכריו, ונגרם סבל לו ולבני משפחתו.

6.לאחר שבקשתו של המבקש מהמשיבה להסיר את הסרטון לא נענתה, הגיש את התביעה שבכותרת. התביעה הוגשה נגד המשיבה תוך שהמבקש מציין כבר בה (סעיף 32 לכתב התביעה) כי בכוונתו להגיש בקשה לחשיפת המקור העיתונאי שקיבל את הסרטון והעביר אותו למשיבה, ואז להגיש בקשה לצירופו של אותו מקור כנתבע נוסף.לטענתו, המשיבה והמקור העיתונאי הינם מעוולים ביחד ולחוד (סעיף 44 לכתב התביעה).

7.בכתב ההגנה טוענת המשיבה, בין היתר, כי אירוע הדקירה הוא רק קצה הקרחון במאבק בין עבריינים, רווי אלימות וסכנות לציבור, וכי יש עניין ציבורי, ראשון במעלה, לחשוף אותו לעיני הציבור.

8.כן טוענת המשיבה כי הסרטון מתעד אירועים שהתרחשו במסדרון הכלא המהווה "רשות הרבים", כי מעשה הדקירה עצמו לא נראה, וכן לא צולם הנעשה במקלחות. כן לטענתה, המצלמות לא תיעדו באופן חזיתי את פניו של התובע, ולא ניתן לזהותן וכי פלג גופו התחתון טושטש.

9.בנוסף טוענת המשיבה כי הסרטון אינו משפיל את המבקש או מבזה אותו, ואף ההיפך הוא הנכון, שכן יש בו כדי לגרום לאמפתיה כלפי המבקש והבנת הרקע לרצונו בנקמה נטענת. כן טוענת המשיבה כי הסרטון הוא ראיה מרכזית בהליך הפלילי שננקט נגד החשודים באירוע הדקירה ובראשם, מר בן צבאן וכי קיים חשד, שבתגובה לאירוע הדקירה, שלח המבקש, או מי מטעמו את מי שירו בראשו של צבאן.

10.המשיבה טוענת כי אין יסוד לדרישה לחשיפת מקור עיתונאי ואין רלוונטיות שלאלה כיצד הגיע הסרטון לידיה, במיוחד כאשר מדובר בראיה מרכזית, בהליך משפטי פומבי, שמתנהל נגד האחראים לאירוע הדקירה. עקרון פומביות הדיון מאפשר דיווח על ראיות בתיק שמתנהל בבית המשפט, לרבות הסרטון נשוא התביעה.

11.כן טוענת המשיבה כי אין לתובע שם טוב מדובר בעבריין מורשע החשוד באחריות לניסיון חיסול של מי שדקר אותו.

טענות הצדדים בבקשה.

1.כפי שציין המבקש עוד בכתב התביעה, עותר המבקש להורות למשיבה לחשוף את זהותו של המקור העיתונאי שמסר למשיבה את הסרטון. לטענתו, עניינו עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה לשם הסרת חיסיון עיתונאי. הסרת החיסיון קריטי להליכים שכן ללא מתן הצו לא יוכל המבקש להיפרע מהמקור, שאף הוא עוול כלפיו, ואשר גם כלפיו, קיימות למבקש עילות תביעה כבדות משקל. ללא פרטי המקור יימצא המבקש במצב בלתי נסבל בו אין בידו להיטיב נזקיו ממי שעוול כלפיו. לטענתו, גם למבקש, ככל אסיר, יש זכות למרחב פרטי – אישי, בו יוכל להתפנות לצרכיו האנושיים, מבלי שצנעתו וכבודו יופרו, מרחב אשר יוגדר כרשות הפרט. הסרטון עוסק בצנעת חייו של המבקש והתנהלותו בתחום רשות היחיד, בהיותו במקלחת. זכות זו נגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וככזו מצדיקה הגנה מיוחדת. כן טוען המבקש כי הסרטון יצא מחזקתם הבלעדית של הסוהרים, האמונים על ביטחון האסירים ופרטיותם, ומשם עשה את דרכו אל מחוץ לכותלי בית הכלא, והגיע לידי המשיבה אשר הפיצה אותו לציבור.

2.המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר. לטענתה, הצילומים נעשו ברשות הרבים, במסדרון בית הכלא ולא במקלחת, לא ביזו את המבקש ולא פגעו בפרטיות שלו. בתי הכלא שייכים למדינה ולמוסדותיה, ולציבור יש זכות לדעת על המתרחש מאחורי חומותיהם. חשיפת פרטים מחיי הכלא ועל אופן התנהלותם של שלטונות הכלא מוצדקת, ומטרתה לאפשר ביקורת ציבורית על הרשויות. מכל מקום, לטענתה, המבקש לא הצביע על כל נימוק המצדיק צעד דרסטי של הסרת חיסיון עיתונאי, ולא מתקיים המבחן שנקבע בפסיקה להסרת החיסיון. ההיפך הוא הנכון, כל נימוקי המבקש תומכים בהשארת החיסיון על כנו. היעדר רלוונטיות – על מנת להכריע במחלוקת בין המבקש למשיבה אין רלוונטיות לשאלה כיצד הגיע הסרטון לידיה. אין בעניינינו צורך לחשוף את זהותו של מי שביצע פשע או עוון. המבקש אינו חלק מרשויות החקירה וממילא לא מיוחסת למקור כל עבירה, בוודאי לא עבירה חמורה המצדיקה את חשיפת זהותו. כל שמדובר כאן הוא הליך אזרחי לגבי פרסום באתר אינטרנט. המקור אינו הגורם המחליט על פרסום הסרטון או הגורם אשר לו מיוחס הפרסום. בנוסף, טוענת המשיבה כי מדובר בראיה מרכזית בהליך פלילי נגד החשודים באירוע הדקירה, וממילא ניתן להשיג את הראיה ישירות מתיק בית המשפט. לטענתה, כל רצונו של המבקש הוא להתנקם במקור על כך שהעביר את הסרטון לידי העיתונאית. המבקש הגיש תביעה נגד המשיבה בגין כל הנזק הנטען שאירע לו, ולכן אין כל חשיבות לקיומו של מקור נוסף להיפרע ממנו.

דיון .

1.דין הבקשה להידחות מנימוקים כפי שיפורטו להלן.

2.למרות שהבקשה מושתתת על טענות עובדתיות, לא צורף לה תצהיר לאימות העובדות הנטענות.