פסק-דין בתיק ת"א 4172-08

כללי

1. בתביעתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעים להשיב לה סך של 1,500,000 ש"ח (קרן), ולפצותה בגין עוגמת נפש. לטענתה, חשבונה אצל הנתבע 1 חויב שלא כדין בסכום הנ"ל, והעבר לחשבון הנתבע 2 (אחיינה), ללא רשותה. לפי הנטען, החתימות המופיעות על שני מסמכי ההעברה משנת 2004 זויפו ואינן שלה: הבקשה למשיכה מתכנית חסכון - נ/11, וכן טופס העברת הכסף מחשבונה לחשבון האחיין - נ/12. להוכחת הזיוף הוגשה חוות דעתה של הגרפולוגית אורה כבירי. הבנק נתבע כמי שלפי הנטען התנהל ב"רשלנות ובחוסר תום-לב" כלפי התובעת, ואילו הנתבע 2 - כמי שקיבל את הכסף לידיו.

2. התובעת טענה כי הבנק לא היה רשאי להסתמך על "כתב קיזוז" עליו חתמה בנובמבר 2002 (נ/4), להבטחת החובות בחשבון הנתבע 2, וזאת משום שהבנק נכשל במילוי חובותיו כלפיה כערב יחיד: לא הסביר לה את משמעות הערבות; לא דיווח לה על ההתנהלות החריגה בחשבון החייב; ולא מסר לה מידע אודות אי קיום החיוב. בנוסף טענה, כי כלל לא חתמה על ערבות לטובת האחיין אלא אך לטובת אחיה (צד ג' 1), וכי שמו הוסף לכתב הקיזוז מאוחר לחתימתה.

3. הבנק אישר כי ביוני 2004 ביצע העברה של מליון וחצי ש"ח מחשבון התובעת לחשבון הנתבע 2. לדבריו עשה כן לבקשת התובעת, שחתמה על בקשה למשוך כספי חסכון (נ/11), וכן על מסמך העברה לחשבון האחיין (נ/12). להוכחת אמיתות החתימות הוגשה חוות דעתו של מומחה להשוואת כתבי יד, אמנון בצלאל. הבנק טען, כי התובעת העבירה מרצונה את כספה לאחיין, וזאת במסגרת הסדר משפחתי שנהג בינה לבין אחיה (צד ג'1), לפיו תאפשר לאח לפעול בכספה כרצונו, וזאת בתמורה לתשלום חדשי קבוע להבטחת פרנסתה. הבנק הפנה את תשומת הלב לכך שהסדר זה פעל בין הצדדים מאז גירושי התובעת בשנת 2002.

4. הבנק ציין כי בהעבירו את הכסף לחשבון הנתבע 2 לא הפעיל את כתב הקיזוז. לדבריו לא נצרך להפעלת הערבות, היות והתובעת חתמה בהסכמה על מסמכי העברה ישירה. יחד עם זאת, לטענת הבנק, כתב הקיזוז יצר ערבות תקפה, והוא ניתן היה להפעלה, אלמלא נחתמו מסמכי ההעברה הנ"ל.

5. הבנק הגיש הודעת צד ג'. כנגד צד ג'1 (אח התובעת) נטען כי עליו לשפות את הבנק, היה ויחויב כלפי התובעת, בשל המצגים אותם הציג לתובעת בכל הנוגע לכתב הקיזוז ולטופסי ההעברה. בנוסף נטען כי התחייבותו הכספית כלפי התובעת מפברואר 2008 (נ/1) מלמדת שהכיר בכך שהוא זה שצריך לשאת בחוב הכספי. צד ג'2 נדרש לשפות את הבנק מכח העובדה שנהנה במישרין מהכסף שנכנס לחשבונו.

6. הנתבע 2 וצדדי ג' טענו כי הבנק פעל באופן חד-צדדי לסגור את חשבון הבנק, תוך מימוש בטוחות, ומבלי שאיפשר להם להסדיר את החוב. הנתבע 2 הוסיף וטען כי כלל לא היה פעיל בחשבון, שנוהל בלעדית ע"י אביו (צד ג'1) כמיופה-כח.

7. שאלה עיקרית המתעוררת בהליך זה נסבה על תוקפם שני מסמכי ההעברה משנת 2004, הנחזים להיות חתומים ע"י התובעת (נ/11, נ/12). הבנק טען כי מסמכים אלה גיבשו העברה תקפה של הכסף לחשבון הנתבע 2. התובעת טענה כי לא חתמה על שני המסמכים. לדבריה, הבנק היה שותף למהלך קלוקל של הוצאת כספים מחשבונה לטובת כיסוי חובו של הנתבע 2 כלפי הבנק ותוך דריסת זכויותיה כלקוחה וכערבה. להלן אברר את טענות הצדדים בקשר לכך. לאחר מכן אפנה לבחון את סוגית אחריותו של הבנק לנזקה של התובעת, בהעברת מליון וחצי ש"ח מחשבונה לכיסוי חוב של אחר.

8. במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהירו היא עצמה, בתה תמר ובנה דוד, והוגשה חוות דעתה של הגרפולוגית אורה כבירי. מטעם הבנק הצהירו מר תומר אלוני ומר יוסי בוקאי- מנהלים לשעבר של סניף הבנק הרלבנטי, מר בנימין תשובה - סגן מנהל לשעבר של סניף הבנק, גב' פירה פרנקו - פקידה בסניף, ומר עובדיה דרזי - פקיד השקעות בסניף. כן הוגשה חוות דעת של המומחה להשוואת כתבי יד, מר אמנון בצלאל. מטעם הנתבע 2 וצדדי ג' הצהיר כל אחד מהם. כל העדים נחקרו בפני. ב"כ התובעת, ב"כ הנתבע 1 וב"כ צד ג'1 סיכמו בכתב. הנתבע 2 (וצד ג'2) לא הגיש סיכומיו, אף שניתנה לו הזדמנות וכן ארכה לעשות כן (ר' החלטה מיום 7.3.2012 ותזכורות מיום 1.5.2012 ומיום 20.5.2012).

דיון: תוקפם של מסמכי ההעברה

9. נ/11 הוא "בקשה למשיכה מתכנית חסכון" מיום 19.4.2004. בבקשה מתבקשת משיכה של 1,500,000 ש"ח בצירוף רווחים לחשבון התובעת, לפי תנאי סיום התכנית ביום 9.6.2004. מטעם הבנק חתם על המסמך מר עובדיה דרזי (ס' 3 לתצהירו). חתימה הנחזית לחתימת התובעת מתנוססת במקום המיועד לחתימת בעלי החשבון. חתימת מורשה חתימה של הבנק, מר תומר אלוני, מופיעה אף היא על המסמך (ס' 11 לתצהירו).

10. נ/12 הוא טופס "העברה פנימית" של 1,500,000 ש"ח מחשבון התובעת לחשבון הנתבע 2, ביום 9.6.2004. גם כאן, הפקיד המטפל שחתם על הטופס הוא מר דרזי (ס' 4 לתצהירו). גם הפעם מופיעה לכאורה חתימת התובעת על המסמך. לא נתברר מי חתם על מסמך זה כ"מורשה חתימה"; מכל מקום, מורשה החתימה חותם בדיעבד ולא במעמד חתימת הלקוח (ר' עדותו של מר אלוני, פ' ע' 97 ש' 21-7).

11. היתכן שהתובעת הורתה להעביר סכום נכבד בסך מליון וחצי ש"ח לחשבון הנתבע 2? לאחר עיון בתשתית הראייתית, יש להשיב על שאלה זו בחיוב. להלן אנמק מסקנה עובדתית זו.

זהות החותם

12. ניתוח החתימות שבמחלוקת מוליך להסקת ממצא עובדתי, ברמת סבירות גבוהה, כי התובעת חתמה על שני מסמכי ההעברה הנ"ל. בענין זה, יש לבכר באופן חד וברור את חוות דעתו של המומחה בצלאל על פני חוות דעתה של הגרפולוגית כבירי. ראשית, גב' כבירי הודתה שלא עיינה במסמכי המקור (ר' עדותה, למשל בפ' ע' 100 ש' 10-6). אין צורך לאמר כי עיון במסמך מקורי הוא עדיף על פני עיון בצילום. אף כי אין לשלול השוואה על בסיס הצילום, הרי שיש לשמור זאת לאותם מקרים בהם לא ניתן להשיג את המקור (כגון שאבד). במקרה דנא, מסמכי המקור היו נגישים (הם אף הוגשו לבית המשפט כמוצגים נ/11 ו- נ/12). המומחה בצלאל בדק את החתימות המקוריות (ר' עדותו בפ' ע' 111 ש' 17).

13. שנית, המומחית כבירי לא ביקשה מהתובעת לחתום בפניה (ר' עדותה בפ' ע' 99 ש'
    15-14). ממילא לא התרשמה באופן בלתי אמצעי מתנועת החתימה. חסר זה הוא משמעותי, שכן גב' כבירי ביססה את חוות דעתה על תנועת החתימה. לדבריה, "כתב ידה [של התובעת] מעוצב היטב, רהוט, אלסטי בעל מהירות בינונית. כתב ידה מגובש, יש זיקה בין האותיות, הכתב קצבי ומיומן מאוד. לעומת זאת, [החתימות] שבמחלוקת ... שונות: הן אינן מעוצבות היטב, כתב היד בהן פחות מיומן... אין זיקה בין אותיות... הן אינן קצביות, תנועת הכתיבה של החתימות שבמחלוקת שונה מתנועות הכתיבה של מ.ש., תנועת הכתיבה היא אפיון אישי וייחודי ולא ניתן לחיקוי" (ההדגשות הוספו; בע' 3 לחוות הדעת).

14. אף כי אין לשלול אפשרות להסיק מסקנות מתוך עצם העיון במסמכים, עדיף לראות בעין בלתי אמצעית את תנועת הכתיבה עצמה: מהירותה, קצביותה ומיומנותה. מקום בו חוות הדעת נסמכת על תכונות כגון דא, ראוי כי המומחה יאשש את מסקנותיו גם באמצעות כלי ההכתבה. המומחה בצלאל עשה כן (ר' מקבץ דוגמאות החתימה שצורפו לחוות דעתו ועדותו ב פ' ע' 111 ש' 29-28). המומחית כבירי לא ערכה הכתבה בעצמה ולא התרשמה במישרין מתנועת הכתיבה.

15. חשיבות העיון במסמכי המקור, כמו גם חשיבות ההתרשמות הבלתי אמצעית מתנועת הכתיבה, מתחדדות במקרה דנא על רקע הדמיון הבולט בין החתימות שבמחלוקת לבין חתימת התובעת. המומחית כבירי הודתה, כי אותיות המופיעות בחתימות שבמחלוקת דומות ביותר לאותיות המופיעות בחתימת התובעת. לדבריה, מי שחיקה, כביכול, את חתימת התובעת "מכיר היטב את החתימות של מ.ש." (פ' ע' 102 ש' 14). כך,  גב' כבירי מצאה דמיון רב באות מ': "מי שחתם במקום מ.ש. מכיר היטב היטב את החתימה שלה ואולי אפילו התאמן עליה הרבה, המ' הזו מאוד קל לחקות אותה, הוא פשוט חיקה אותה" (פ' ע' 105 ש' 5-4). כך גם לגבי האות ר': "ר' זו אות שכל אחד כותב כמעט אותו דבר" (פ' ע' 105 ש' 7). גם ה-י' נמצאה מאוד דומה: "הי' של מ.ש. קל לחקות אותה זה כמו ר' קטנה" (פ' ע' 105 ש' 9). הוא הדין באות ל': "זו אות כ"כ קלה לחיקוי, גם אני יכולה לעשות ל' כזו" (פ' ע' 105 ש' 11). כאשר מקבץ של לא פחות מארבע אותיות (מ', י', ר', ל') מצביע על דמיון גבוה, מתחזקת הזיקה בין התובעת לבין החתימות שבמחלוקת. במיוחד משום כך, היה על המומחית לחזק את הערכתה באמצעות הכתבה לפניה, כאמצעי עזר נוסף, וכן לעיין במסמכי המקור.