בר אל נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ

פסק דין

התובע נוהג לתדלק את מכוניתו בתחנות דלק של הנתבעת באמצעות כרטיס "ספידומט" – כרטיס המעניק לו הנחה על מחיר הדלק. התובע העיד שלפני שנים אחדות גילה שבעת התדלוק מתחיל "לרוץ" חיובו של הלקוח עוד לפני שמתחילה הזרמת דלק בפועל מפיית התדלוק – וכך הוא מחוייב חיוב יתר. התובע העיד שלאחר שהבחין בכך, החל להקפיד בענין, כשהדבר קרה, הוא הגיב בדרכים אחדות: לעתים פשוט שילם, לעתים ביקש וקיבל החזרים ולעתים הוא הצביע על כך בפני המתדלקים מבעוד מועד, עצר את תהליך התדלוק וכך חוייב (בסכומים קטנים למדי) רק בגין "תדלוק" הסרק, דהיינו, הפעלת המשאבה שכלל לא פלטה דלק!

הנתבעת מסכימה שלעתים אכן "יש בעיה" עם משאבות הדלק, שבנסיבות מסויימות מתחילות לחייב את הלקוח בטרם החלה הזרמת דלק דרך הפיה. היא טוענת שזו בעיה כללית של כל חברות הדלק ולא רק שלה – ושהענין עומד לדיון במסגרת של תובענה ייצוגית. היא סבורה שראוי היה לעכב את הדיון בהליך זה עד להכרעה בתובענה הייצוגית, אך בדיון הסכימה שאין מניעה חוקית שתביעה זו תתברר בלי קשר לתובענה הייצוגית. היא גם טוענת שבפועל מדובר בחיובי יתר קטנים מאוד, שאינם מצדיקים כלל את הסכומים שהתובע מבקש.

עוד טען התובע שלא הצליח לקבל מהנתבעת חשבונות מדוייקים שלפיהם ניתן לבדוק אם אכן העניקה לו את ההנחות שלהן היה זכאי. הוא סבור, שגם כאן פשוט קופח. אף שהענין לא פורט היטב בכתב התביעה הוא פורט בנספחיו ואחר-כך הובהר בדיון בבית המשפט. הצדדים הרחיבו את טענותיהם בענין זה בכתב והנתבעת גם צירפה תיעוד אודות העסקאות שנעשו בינה לבין התובע במרוצת השנים. לטענתה, עפ"י ההסכם ניתנות ההנחות בהשוואה למחיר המחירון של הדלק (היא גם צירפה את מחירי המחירון של הדלק בתקופות השונות) ולא בהשוואה למחיריו הפרטניים בתחנות השונות (שכוללים לרוב הנחות). אין בפני חווד-דעת בענין וככל שבחנתי את החישובים לא מצאתי שיש ראיה לכך שהתובע קופח.

ברור שבמשך תקופה ארוכה חוייב התובע חיובי יתר. אין לתובע יכולת לכמת את חיובי היתר, הוא אינו שולט בציוד של הנתבעת. הנתבעת מסבירה שמדובר בסכומים פעוטים, אגורות ספורות לכל היותר בכל תדלוק, וגם זה קורה רק במקצת המקרים. התובע מסביר שלא היה טורח ומטריח בגין סכומים כאלה – ושמדובר בתקלה הנמשכת לאורך שנים. אכן, הצדדים הסכימו שבעבר כבר חוייב התובע חיוב יתר של 60₪ בתדלוק אחד וקיבל את כספו חזרה. הנתבעת מניחה שסיבת התקלה הזאת היתה שונה מהתקלה הכללית שבקיומה הודתה.

בית-המשפט לתביעות קטנות הוקם, בין השאר, כדי לקדם נורמות של דיני הצרכנות. קשה לקבל בהבלגה מציאות שבה ברור שהתובע מחוייב חיובי יתר, אך הנתבעת מצפה ממנו שלא יכביד עליה בבירור היקפם, מפני שאינם גדולים. מאזן הכוחות בין התובע והנתבעת אינו שקול כלל. התובע התקשר עם הנתבעת בהסדר של מועדון לקוחות. הוא ציפה להנחה ולמעשה ביסס את העסקה על ציפייתו שניתן לסמוך על המכונות של הנתבעת ועל הנהלת החשבונות שלה. קשה שלא להתרשם מהקושי שבפניו עמד התובע בניסיונו לחלץ מהנתבעת תיעוד אמין של מידע ברור. קבלת עמדתה של הנתבעת תותיר את לקוחותיה כבני ערובה בידי חזקת אמינות רישומי מכשיריה, חזקה אשר למעשה הופרכה. בנסיבות אלה, כל שנותר הוא להעריך את ההיקף הקטן יחסית של חיובי היתר כאירוע שהתרחש פעמים רבות בעסקאות שונות ורבות במרוצת הזמן. חישוב מדוייק של חיוב היתר אינו אפשרי – באשמת הנתבעת – ועצם המציאות הצרכנית הנובעת מכך מהווה הפרה של איסור ההטעיה שבסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981.

לאור כל זאת מצאתי לחייב את הנתבעת בתשלום 5,000 ₪ בתוספת 1000 ₪ הוצאות ההליך (וזאת בנוסף להוצאות שנפסקו בעבר).

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ב, 05 יולי 2012, בהעדר הצדדים.