רקע והליכים
1. כתב האישום בתיק זה הוגש בשנת 2008 ותוקן בשנת 2009, ובו יוחסו לנאשם שני אישומים: האחד בעבירה של אי קיום צו בית משפט, לפי סעיפים 205 ו- 210 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), והשני בעבירות של פגיעה בגן לאומי, לפי סעיפים 30(ד) ו- 57(א) לחוק גנים לאומיים, שמורת טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח - 1998(להלן: "חוק גנים לאומיים").
2. בתחילת ההליכים היה הנאשם מיוצג על ידי עו"ד אריה ליכט, וביום 30.9.12 הודה בשם הנאשם בכל עובדות כתב האישום המתוקן.
הנאשם הורשע, ולאחר שמיעת טיעוני התביעה לעונש קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט ולפיה יידחה המועד להשלמת הטיעונים לעונש ב- 3 חודשים, על מנת לאפשר לנאשם לבצע עד אז את הריסת הבניה נשוא כתב האישום, וכן סוכם כי פקח המאשימה יצא עם ב"כ הנאשם לשטח על מנת להגדיר במדוייק את הטעון הריסה.
3. בישיבת 07.1.10 התייצב עורך דין חדש מטעם הנאשם - עו"ד מוהנד דראושה שהודיע כי הנאשם חולה (אף כי לא הגיש תיעוד רפואי), וביקש דחיה וביקור נוסף בשטח, שכן הנאשם אינו יודע מה להרוס ולא הוסבר לו.
התובעת מסרה בתגובה כי הסיור המתוכנן אכן נערך בנוכחותה, בנוכחות הנאשם ובא כוחו והפקח מחמוד נסאר, הוסבר לנאשם במדוייק מה עליו לעשות והוא התחייב לפנות עד ליום הדיון את כל הבניה, למען משטחי הבטון. הוסכם כי אם יבצע את כל שאר ההריסה, תראה בכך המאשימה החזרת המצב לקדמותו. עוד ציינה כי במקום נמצא עסק פעיל לממכר ביצים ועופות והמקום מזוהם ביותר.
בהחלטה מאותו יום ציינתי כי הנאשם גורם לסחבת בתיק ומתחתי ביקורת על כך שלא נעשה דבר לסילוק המפגע, וכי הנאשם ממשיך לנהל במקום עסק המניב לו רווחים נאים, דבר המסביר את התנהלותו.
4. לישיבה שלאחר מכן, ביום 4.2.10 התייצב סניגור חדש, שלישי במספר, עו"ד שלומי בלומנפלד, אשר נקט בקו חדש: לטענתו, הנאשם אינו יודע עברית, הוא לא הבין את המתרחש בדיון, ולא הודה בכתב האישום כמתחייב על פי הוראות סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982, ועל כן ביקש לבטל את הכרעת הדין ולהתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו.
על אף שהבעתי ספק באשר לאמיתות טענותיו של הנאשם ולפיהן לא הבין את המתרחש, הרי נוכח הפגם הדיוני בקבלת הודאתו, נעתרתי לבקשת הסניגור, ביטלתי את הכרעת הדין והתרתי לנאשם לחזור בו מהודאתו.
בעקבות זאת ביקש הסניגור כי אפסול עצמי מלדון בעניינו של הנאשם, אך בהחלטה מנומקת מאותו יום, דחיתי את הבקשה, והתיק נקבע לשמיעת ראיות.
5. בכך לא נסתיימו תלאותיו של תיק זה, כאשר בשלב מסויים, לאחר שהחלו כבר להישמע הראיות, התברר כי התובעת המייצגת את המדינה אינה מוסמכת עוד לעשות כן בכל הנוגע לעבירות לפי חוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965, ועל כל הוחלף ייצוג המאשימה, תוך גרימת עיכובים וקשיים שנבעו מלוח הזמנים של התובעת.
בהמשך הודיעה המדינה כי היא חוזרת בה מן האישום בעבירות לפי חוק התכנון והבניה, והנאשם זוכה, איפוא, מעבירות אלו, כשההליכים נמשכים לגבי העבירה של פגיעה בגן לאומי בלבד.
הנאשם בחר שלא להעיד והצדדים סיכמו טענותיהם.
6. בהכרעת הדין מיום 14.7.12 זיכיתי את הנאשם לאחר שקבעתי כי התביעה לא עמדה בנטל הוכחת העובדה כי מעשיו של הנאשם בוצעו בשטח הגן הלאומי ציפורי. קביעה זו נשענה על שני אדנים: האחד - לא הוכחו התנאים לשם התבססות על ממצאי מכשיר GPS לצורך קביעת מיקום המעשים, והשני - אין די בעדויות הפקחים כדי לקבוע כי המעשים נעשו בשטח הגן הלאומי.
7. ערעור שהוגש על ידי המדינה לבית המשפט המחוזי (ע"פ 35726-08-11) התקבל, כאשר בית המשפט מקבל את עמדת בית משפט זה בנוגע להסתמכות על מכשיר ה- GPS, אך עם זאת, קובע כי די בעדויות הפקחים על מנת לקבוע כי מעשי הנאשם בוצעו בתוך שטח הגן הלאומי.
בית המשפט המחוזי הרשיע, איפוא, את הנאשם בעבירה של פגיעה בגן לאומי, והורה להחזיר את התיק לבית משפט זה לצורך גזירת הדין.
8. בפתח הדיון שנקבע לשמיעת הטיעונים לעונש שב הסניגור וביקש בפעם השניה כי אפסול עצמי מלדון בתיק זה, וזאת על שום שבשולי הכרעת הדין התייחסתי להתנהלות הנאשם והסניגור בתיק זה, והבעתי דעתי כי על אף שהיו רשאים לנקוט בטקטיקה שבה נקטו, הרי התחושה היא כי נעשתה במקרה זה מניפולציה הגובלת בניצול לרעה של זכויות הנאשם על פי חוק, ושמטרתה לאפשר לנאשם לגרום לסחבת בהליכים אשר תאפשר לו להמשיך זמן ארוך ככל האפשר בהפעלת עסקו במבנה נשוא כתב האישום ובהפקת רווחים ממנו.
גם בקשה זו נדחתה, והטיעונים לעונש נשמעו, תוך שבאי כוח הצדדים מודיעים על הסכמה ולפיה יוטלו על הנאשם עונשי מאסר על תנאי, הפעלת התחייבות, קנס גבוה והתחייבות חדשה, והצדדים יטענו באופן חפשי לענין גובה הקנס.
טיעוני התביעה לעונש