לפניי בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, וזאת בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב - 2001 (להלן - " החוק").
רקע וטענות הצדדים
1. עניין לנו בסכסוך בין שכנים על אודות דרך השימוש בדלת כניסה משותפת, אשר לטענת המבקשת גלש מצד המשיב כדי איומי רצח, גידופים ושבירת חפצים, שבעטיים בקשתה.
2. המבקשת, אשת מכירות בחנות בנתב"ג, מתגוררת בבת-ים בדירת חדר. אותה דירה מהווה יחידה אחת מתוך שלוש בדירה גדולה יותר שפוצלה, ולה דלת ומבואה משותפות. מבנה היחידות מקשה על אוורורן, ופתיחת הדלת המשותפת (יחד עם דלת היחידה הספציפית) מקלה על זרימת האוויר בהן, בעוד שמאידך גיסא גורעת פתיחת הדלת מתחושת הביטחון של המבקשת. סוגיה זו עוררה מחלוקות בין המבקשת לבין שכניה השונים בעבר, אולם דומה כי אלו באו לפתרונן משום דרכי שלום.
3. המשיב, יחד עם אשתו, עבר להתגורר בשכנות למבקשת אך לפני חודש ימים. אף בינו לבין המבקשת נתגלעה מחלוקת בשאלת הותרתה של הדלת המשותפת פתוחה. ביום 2.6.2012 הגיעה מחלוקת זו לידי שיא: המבקשת, כך נראה, סגרה את הדלת המשותפת טרם כניסתה לחדרה, וכאשר השית המשיב לבו לעובדה זו הביאו הדבר לידי התפרצות: לשיטת המבקשת הוא החל בצרחות אימים בעודה ספונה בחדרה עם אחיה, צעק שהוא יכסה את המסדרון בדם שלה, דרש בצרחות מאשתו שתביא לו סכין טרם שייגש אל המבקשת, ואף איים לפגוע במבקשת ובמשפחתה, תוך שהוא מציין, לפי הנטען, כי הוא כבר ישב כמה שנים בכלא כך שלא אכפת לו לשבת כמה שנים נוספות. לאחר מכן, כך נטען, החל המשיב במסע הרס ברכוש המשותף: שבר קיר גבס, עקר את הפעמון ממקומו, שבר את תופסן הדלת, והיכה באגרופו אף בדלתו שלו. יצוין כי המבקשת טענה כי לא רצתה שאחיה ייצא להתעמת עם המשיב מחששה שמא הלה ייפגע מידי המשיב.
המבקשת הקליטה באמצעות הטלפון הנייד שלה את זעקות המשיב, שנמשכו דקות ארוכות, ואף השמיעה חלקים מהקלטה זו בבית המשפט, אך בשים לב לכך ששפת הזועק בהקלטה היא רוסית (כשפת אמם של המבקשת והמשיב גם יחד) ובהיעדר תמלול ותרגום גם יחד - לא ראיתי להידרש לאותה הקלטה.
כן ציינה המבקשת כי צילמה את שובל ההרס שהותיר אחריו המשיב, לפי הנטען, אך כיוון שבעדותה הוברר שתמונותיה שמורות בהחסן ניד, לא הוצגו הן לפני בית המשפט, אף שכמובהר גם להלן - ראיתי לקבל דבריה כמהימנים כל צורכם אף בלא הצגת הראיות החפציות.
4. לדברי המבקשת, לאחר הדברים האמורים הזמינה היא משטרה למקום, ואף בנוכחות השוטרים המשיך המשיב לגדפה ולאיים עליה, עד שנלקח לתחנת המשטרה, שם נחקר. המבקשת סרה לתחנת המשטרה למסירת תלונתה, ולדבריה - שלא הוצגה להם אסמכתא כתובה - מסר לה אחד השוטרים כי המשטרה הורתה למשיב להתרחק מן המבקשת, וכי תלונתה תיחקר.
5. כיומיים לאחר האירוע האמור חזר המשיב ופתח את הדלת המשותפת, לטענת המבקשת - בהתרסה. לדברי המבקשת המשיב אמנם לא שב לאיים עליה מילולית עד הנה, אך כל אימת שהיא פוגשת בו הוא מביט בה בעיניים מזרות אימה.
6. ביום 5.6.2012 הגישה המבקשת את בקשתה שלפניי, וזכתה לצו ארעי כבקשתה. ביום 7.6.2012 התייצב בדירת המבקשת עורך-דין מטעמו של המשיב (לא זה שייצגו לפניי) ומסר בידה "מכתב התנצלות" מטעם המשיב, שבו הוא מבקש כי תיסלח לו אותה "התנהגות בלתי הולמת, אשר התקבלה על ידה כעלבון", ואף הביע תקוותו כי יהיו שכנים טובים וחברים בעתיד. עורך הדין אף ניהל שיחות נפרדות עם המבקשת ועם המשיב גם יחד, אולם אלו לא הוליכו לביטולה של הבקשה שלפניי.
7. לדיון שנקבע לפניי לא התייצב המשיב כי אם בא-כוחו החדש, אשר הסביר כי מרשו נאלץ לטוס לחו"ל בסמוך לאחר קבלת הצו על מנת לסעוד את אמו החולה, והוא צפוי לשהות לצדה בתקופה הקרובה, שמשכה אינו ידוע. הוא אף עתר לדחיית מועד הדיון בנסיבות האמורות, בקשה שלא ראיתי לקבלה כבר בשים לב לכך שהמשיב קיבל לידיו את הזימון לדיון, ואף זכה לייצוג מסור בבית המשפט.
8. המבקשת היא איפוא היחידה שהעידה לפניי ונחקרה, ועיקרי עדותה הם כמפורט עד הנה. בא-כוח המשיב הכחיש בשם מרשו את כל טענותיה העובדתיות של המבקשת ואף הציג תצהיר לאקוני ביותר של מרשו, תצהיר שלא יכול היה לסייע למשיב משלא ניתן היה לחוקרו עליו.
9. בסיום הדיון חזרה המבקשת על רצונה בצו למניעת הטרדה מאיימת. בא-כוח המשיב טען מנגד כי טענותיה העובדתיות של המבקשת חסרות יסוד. לשיטתו, הסכסוך כולו נסב על אותה דלת משותפת, וייתכן שהמבקשת אף מעוניינת בהסלמת הסכסוך על מנת שתוכל להגיש תביעה נגד המשיב, שלפי הנטען הוא בעל אמצעים - טענה שלא הובהרה כיצד היא מתיישבת עם בחירת המבקש להתגורר עם אשתו באותה דירת חדר נטולת איוורור. תימוכין לכך שכל תיאוריה של המבקשת הם פרי דמיונה מוצא בא-כוחו המלומד של המשיב בכך שאחי המבקשת לא חש לצאת מחדרה של אחותו ולהתעמת עם המשיב, דבר שוודאי ראוי היה לו לעשות אילו היה מתרחש העימות הנטען; בכך שהמבקשת לא ביקשה להסדיר את סוגיית הדלת המשותפת במעורבות בעל הבית, כפי שעשתה במחלוקות עם שכנים שקדמו למשיב; בכך שהמשטרה לא פתחה נגד המשיב תיק פלילי; ובכך שלא סביר שהמשיב יקלל את המבקשת באוזני השוטרים ולא ייעצר. לשיטת בא-כוח המשיב, מרשו אכן קילל בינו לבין עצמו את מי שסגר את הדלת המשותפת, אך הוא לא ידע כי המבקשת היא זו שעשתה זאת, לא איים עליה ולא כיוון כלפיה את גידופיו.
לחלופין עתר בא-כוח המשיב לכך שהצו יהיה הדדי, שכן לשיטת מרשו המבקשת אף היא מטרידה אותו, וכי פתיחת הדלת שבה נאבקת המבקשת נחוצה לו להקל עליו על מחלת האסטמה שממנה הוא סובל.
הכרעה
10. סוגייה עיקרית שעלינו להידרש אליה היא העובדתית - האם נוכח בית המשפט כי המשיב נקט הטרדה מאיימת, כדרישת סעיף 4 לחוק. התשובה לכך היא בחיוב. אף בלא להידרש לראיות החפציות, שהמבקשת התקשתה להציגן מבחינה טכנית, הרי שעדותה המפורטת היתה אמינה ביותר, ברורה וסדורה, וחקירתה הנגדית לא גרעה כמלוא הנימה ממסקנתי זו.
"מכתב ההתנצלות" של המשיב תומך כמובן אף הוא בטיעוני המבקשת, שכן אילולא היו דברים מעולם, כטענת בא-כוח המשיב כיום, ברי כי לא היה כל מקום להצגת המכתב ולהליך הגישור המסוים שניסה עורך דינו הקודם של המשיב לנהל בין הצדדים. אותו מכתב היווה משום "הימור" של המשיב - אם יצלח, תבוטל הבקשה שלפניי, ברם אם לא יוביל המכתב לתוצאות המקוות, יהווה הוא ראיה משמעותית לצדקת טענותיה של המבקשת.
11. יוער כי הסימנים שביקש בא-כוח המבקש למצוא מנגד לפירכות בעדותה של המבקשת - לא שכנעוני. ככל שהדברים נוגעים לאי-יציאתו של אחי המשיב להגן על אחותו מפני המשיב המאיים-המשתולל: איני שותף לתפיסה המגדרית של בא-כוח המשיב, שלפיה לעולם ובכל מצב נתון חובה על הגבר להזדעק להגן על כבודה של האשה, בדרך של התעמתות עם הסונט בה, יהא הסיכון הכרוך בכך אשר יהא. כך, כאשר המאיים מצוי בצד אחד של הדלת והאשה המאוימת ובן לווייתה מצויים מעברה השני ואינם נתונים בסכנה מיידית, הרי שאין כל פסול בבחירה בהזמנת המשטרה על פני עימות פנים אל פנים, שסופו מי ישורנו. בכל מקרה מובן שהימנעות האח מלצאת ולהתעמת עם המשיב, שלפי הנטען עסק אותה שעה באיומי רצח ובניתוץ הרכוש המשותף - ודאי אינו מלמד כי למעשה כל איום לא נשמע והמשיב אך הביע את מרמורו על סגירת הדלת בנועם הליכות ובדרך ארץ.
כך אף יתר הרמזים שמצא בא-כוח המבקש אינם מלמדים על כך שהמבקשת בודה את הדברים מהרהורי ליבה. ניסיונה לפתרון המחלוקת עם המשיב בלא היעזרות בבעל הבית איננה יכולה ללמד כי אירועי ה-2.6.2012 לא אירעו; התנהלות המשטרה בעוצרה את המשיב מלמדת דווקא כי יש ממש בטענתה של המבקשת על אודות התלהמותו של המשיב אף בנוכחות השוטרים; וגורל התלונה במשטרה אינו ידוע, כך שלא ניתן להניח שהתלונה נגנזה וכי יש ב"נתון" זה כדי ללמד על אי-אמינות המבקשת.
12. משאמרנו דברינו במחלוקת העובדתית, הרי שקצרה הדרך למתן הצו. בא-כוח המשיב אינו חולק על כך שאם דבריה של המבקשת נכונים הם - כי אז עולים מעשי מרשו כדי הטרדה מאיימת. לא נשמעה מפיו טענה (למעט זו הכרוכה בהיעדרותו של מרשו לעת הזו מישראל) כי לא מתקיים בסיס סביר להניח כי המשיב ישוב ויפגע בשלוות חייה של המבקשת, או אפילו בגופה, כהגדרת המונח "הטרדה מאיימת" בסעיף 2 לחוק. אמנם, אירוע ההסלמה היה חד-פעמי עד כה, אולם חומרתו, והתנהלותו של המשיב לאחריה, המלמדת על כך שחמתו לא שככה, מהוות בסיס מספק למתן צו כמבוקש. יוער עוד כי מובן שאין תוחלת וצורך בצו האמור כל עוד המשיב מצוי לצד אמו בחו"ל, אולם משך שהותו בחו"ל אינו ידוע לעת הזו, ונאחל לאמו רפואה שלמה.