העתירה
1. לפניי עתירה מינהלית נגד החלטתו של משיב 3, ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל, שלא להאריך את תקופת שירותו של העותר, אשר שירת במשטרה למן שנת 1996. ההחלטה נתקבלה בהתאם לסמכות הנתונה בסעיף 17 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 למשיב 2, מפכ"ל המשטרה, ואשר הואצלה למשיב 3; והטעם לקבלתה היה העובדה כי נגד העותר הוגש כתב-אישום בגין עבירת רצח. העותר גורס, כי ההחלטה נושא העתירה חורגת ממתחם הסבירות ואיננה מידתית, ועל-כן עותר הוא לביטולה.
הרקע העובדתי העולה מכתבי הטענות
2. בפתח הדברים אסקור את הרקע העובדתי, את המסגרת המשפטית ואת תמצית טיעוני הצדדים; ובעניין זה אשוב על הדברים שהובאו בהחלטתי מיום 31.8.11, בעניין בקשתו של העותר למתן צו ביניים.
העותר שירת במשטרת ישראל, במשמר הגבול, מאז שנת 1996. ביום 30.9.09 הוגש נגדו כתב-אישום בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בתפ"ח 1130/09 בעבירת רצח, בגין אירוע שבו ירה מטווח קצר שלושה כדורים לעבר פלג גופו העליון של המנוח בן טל ז"ל. בשעתו, הורה בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע על שחרורו של העותר בערבות בתנאים מגבילים של "מעצר בית", בקבעו כי קיימות אמנם נגד העותר ראיות לכאורה לביצוע עבירת הרצח, אך גם לא ניתן לשלול בשלב זה את טענת ההגנה העצמית שהעלה.
3. לאחר קיומו של שימוע, החליט מפכ"ל המשטרה (משיב 2), בחודש פברואר 2010, שלא לפטר את העותר, אלא להשעותו משירותו במשטרה, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - הפקודה).
על-רקע העובדה שתקופת שירותו של העותר, אשר מוגבלת לחמש שנים בהתאם לסעיף 17(א) לפקודה, עמדה להסתיים במהלך חודש מארס 2011, נבחן עניינו של העותר אצל המשיבים פעם נוספת לקראת סוף שנת 2010, והוא הוזמן לשימוע ביום 28.11.10, שבמהלכו נמסר לו כי נשקלת האפשרות שלא להאריך את תקופת שירותו. במהלך השימוע, שבו היה העותר מיוצג על-ידי עורך-דין, ציין העותר כי הואיל והוא נמצא ב"מעצר בית" ואינו זכאי לשכר, אין סיבה שלא להאריך את שירותו, מאחר שאין בהחלטה משום נטל כלכלי על המשטרה. עוד טען העותר, כי הראיות במשפט הפלילי תומכות בטענתו לפיה פעל באירוע מתוך הגנה העצמית.
4. בטרם ניתנה החלטה על-ידי הגורמים המוסמכים בעקבות השימוע, הורה בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום 29.12.10, על שינוי תנאי השחרור בערבות, וביטול ההגבלה של "מעצר בית".
יצוין, כי בעת שהיה נתון העותר ב"מעצר בית", הוא לא קיבל שכר בתקופת ההשעיה, זאת בהתאם לסעיף 79(א)(1) לחוק המשטרה (דין משמעתי בירור קבילות שוטרים והוראות שונות), התשס"ו-2006, ובשל היותו נתון בתנאים מגבילים שמנעו ממנו להתייצב לשירות. עם ביטול תנאי "מעצר הבית", שולם לעותר שכר של שוטר מושעה.
5. לאחר קיום השימוע הנוסף, הובא החומר בעניינו של העותר להחלטת משיב 3, ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל, אשר לא היה מודע לכך שבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ביטל את ההגבלה של "מעצר בית" שהוטלה על העותר. ביום 10.1.11 החליט משיב 3, כי נוכח העובדה שהעותר שוהה ב"מעצר בית", יש מקום בשלב זה, לבחון את הארכת שירותו לתקופות זמניות וקצובות של שלושה חודשים בכל פעם, זאת בשל העובדה שהעותר אינו מקבל שכר.
משנתחוור למשיב 3, בטרם הועברה החלטתו האמורה למפכ"ל, כי תנאי "מעצר הבית" שהוטלו על העותר בוטלו על-ידי בית-המשפט המחוזי, החליט הוא, ביום 23.1.11, שלא להאריך את שירותו של העותר במשטרה. החלטתו האמורה של משיב 3 ניתנה מתוקף הסמכות הנתונה לו בסעיף 17 לפקודה, ועל יסוד סעיף 15 להודעת אגף משאבי אנוש 7/2000 בעניין "תקופת שירות במשטרה" (להלן - הודעת אמ"שאו הנוהל), הקובעת כי השעיה מהווה ככלל עילה לשקילת אי-הארכת שירות.
6. העותר הוזמן לראיון אצל מפקד משמר הגבול ביום 8.2.11, שבמהלכו הודע לו על החלטת משיב 3 שלא להאריך את שירותו, וכי תקופת השירות תסתיים ביום 7.5.11. במהלך הראיון חזר העותר וטען לחפותו בהליך הפלילי. בין-השאר טען, כי יש בידו ראיות התומכות בטענת ההגנה העצמית, שהוא אינו יכול לחשפן, הואיל והליך השימוע אינו נתון תחת חיסיון. הוא ביקש להתקבל לראיון שימוע נוסף, אצל משיב 3 והמפכ"ל.
המפכ"ל החליט ביום 15.3.11, שלא לאשר את זימונו של העותר לראיון נוסף לפניו, זאת לאחר שעיין בחומר בעניינו של העותר, וכן בהמלצות הגורמים השונים, לרבות המלצת משיב 3 מיום 2.3.11 שלא להיענות לבקשה.
7. עוד בטרם הודע לעותר על החלטת המפכ"ל מיום 15.3.11, נתקבלה במשטרה בקשתו מיום 6.3.11 של העותר למשיב 3, לעיון חוזר בהחלטתו מיום 23.1.11, ולקיומו של הליך שימוע נוסף שבו יתאפשר לו להציג ראיות חדשות מטעמו, המאששות, לטענתו, את גרסתו בדבר ההגנה העצמית.
המפכ"ל בחן את פנייתו של העותר לעיון חוזר ולזימון לראיון נוסף, והחליט ביום 1.5.11 שאין מקום להיעתר לבקשות אלו; זאת, לטענת המשיבים, בשים לב לחומרת המיוחס לעותר בכתב-האישום ולפגיעה באמון הציבור שבהמשך שירותו במשטרה.מכאן העתירה.
8. הבקשה שהגיש העותר בגדרה של העתירה, למתן צו ביניים, נדחתה ביום 31.8.11.
לאחר מתן ההחלטה הנ"ל, ומשנכנסה ההחלטה נושא עתירה לתוקף, ביקש העותר - באופן עצמאי ושלא באמצעות בא-כוחו - להתקבל לראיון נוסף לפני משיב 3, והלה נעתר לבקשה. ראיון כאמור נערך ביום 25.9.11, ולאחריו החליט משיב 3 כי אין מקום לשינוי ההחלטה בדבר אי-הארכת שירותו של העותר.
המסגרת המשפטית למתן ההחלטה נושא העתירה
9. הסמכות לפטר שוטרים, שאינם מתאימים לשרת במשטרה, נתונה למפכ"ל מכוח סעיף 10(2) לפקודה, הקובע, כי המפכ"ל רשאי להשעות שוטר, להורידו בדרגה, או לפטרו, אם הוכח להנחת דעתו, בין-השאר, שהשוטר "אינו מתאים מבחינה אחרת למלא את תפקידיו". בפקודות הקבע של המשטרה ("06.01.021 אמצעי משמעת מינהליים - אנשי משטרה חשודים בביצוע עבירה או שהוכרע דינם", נספח ב' לכתב התשובה; להלן - פקודת הקבע) נקבע, כי איש משטרה החשוד בביצוע עבירה שיש עמה קלון, ולא פוטר - יושעה ממשרתו. בעקבות הגשת כתב-האישום נגד העותר, ולאחר הליך של שימוע, החליט המפכ"ל, כאמור, בהתאם לסמכותו כדין, להשעות את העותר מתפקידו. העתירה אינה מתייחסת להשעיה האמורה, אלא להחלטה בדבר אי-חידוש תקופת השירות של העותר.